קצת מהכל- פרק 3

אני ויואב התיישבנו בקפה הקרוב לרחוב יחזקאל. היה לי מזל. בקפה שקרוב אליי הביתה כבר מכירים אותי ואת החברות שלי, יודעים כבר מה אנחנו תמיד לוקחות ומתחילים לדבר איתנו כאילו הם מכירים אותנו מעבר לשלום שלום. פה זה היה כאילו אני סתם לקוחה חדשה שבאה לרגע לשתות קפה.
" את רוצה משהו מיוחד? אני מזמין " הוא אמר בחיוך. אני לא מאלה שמתנגדות לזה שיזמינו אותן לקפה, אבל כשאני יודעת שישלמו עליי אני בחיים לא לוקחת מנה גדולה. הבעיה ששמעתי את הבטן שלי מקרקרת. אני חושבת שגם הוא שמע.
" אני מבין שאת רעבה.. " הוא אמר בצחוק.
" לא לא, זה שטויות באמת " אמרתי.
" נו קדימה תבחרי משהו משביע לאכול, אני לא רוצה שתגוועי ברעב ".
" זה לא יקרה, יש פעמים מעטות שאני מרגישה רעב ".
" בגלל זה את כל כך רזה " הוא צחק.
" אני לא כל כך רזה, אני רזה במידה " התעצבנתי.
" את צמחונית? " הוא שאל.
" לא, אבל אני ממש מכבדת אנשים צמחוניים ".
" מכיר את ההרגשה " הוא אמר כשהמלצרית התקרבה אלינו. " בשבילה סנדוויץ חזה עוף ואייס קפה, בשבילי פסטה ברוטב שמנת פטריות ".
" משהו לשתות? " שאלתי המלצרית.
" לימונדה? " הוא אמר בצחוק.
" אחלה " היא אמרה ולקחה את התפריטים. " תודה " הוא אמר והיא חייכה.
" יש לך מזל שהזמנת משהו שאני אוהבת " אמרתי בצחוק, " אחרת חבל על הכסף ".
" כשמידי פעם יש לי אז אני מוכן להשקיע אותו באיזה אוכל טוב ובית קפה מסעדה טובה. אני לא מהטחונים ואני לא מאלה שחסר להם, אני מתקצב את עצמי במידה ".
" את רוב הכסף שאני מרווחיה מהדוגמנות, שזה לא כזה הרבה אבל זה כסף טוב, אני שומרת ללימודים גבוהים.. " נאנחתי, האמת הופתעתי שהפתיחות הזו באה בכזו קלות.
" ואוו " אמר יואב בחיוך, " סחתיין. את חושבת על העתיד. חשבתי שתהיי מאלה שמשקיעות הכל בבגדים ונעליים. אני מתרשם אני חייב להגיד ".
" דוגמניות הן לווא דווקא סנוביות.. " נאנחתי, " זה שכולם תופסים מהן כאלה שמה שמעניין אותן זה בגדים ונעליים זה כל כך שטחי בעיניי. יש בנות כמוני שזה פשוט הכנסה צדדית וזה כסף שישמש אותי בעתיד, אז למה לא? הטייפ הזה שתופסים ממני ישר כאחת שמה שמעניין אותה זה השטויות והמותרות בחיים יכולה לחרפן אותי ".
" אני שם לב.. " הוא אמר, " מצטער ".
" נתמודד " אמרתי, " במילא הדעה של הרבה אנשים עליי ממש לא מזיזה לי ".
" למה? " הוא שאל ובדיוק האוכל הגיע. חייכנו אליה בתודה וכשהיא הלכה רק לקחתי שלוק מהאייס קפה. וואו כמה שהייתי צריכה את זה.
" כי כבר למדתי שחלק מהאנשים בשכבה חושבים שאני דבר אחד כשאני דבר הפוך, מה שבאמת חשוב לי זה הדעה של החברים שלי ".
" טוב נו יאללה " הוא אמר, " לאכול ". חייכתי אליו חיוך קטן והרמתי את הסנדוויץ, אני אוהבת שחותכים לי אותו לחצי, אבל בעצם עושים את זה בכל מקום.
" בכוונה שתי הזרתות שלך למעלה? " הוא שאל בצחוק.
" ככה זה " חייכתי אליו, " גם אתה, לאכול! " פקדתי עליו בצחוק. הוא חייך אליי וככה ישבנו בשתיקה ואכלנו את האוכל הטעים. די במהירות סיימתי את שני חצאי הסנדוויצ'ים ונשענתי לאחור על הכיסא כשהאייס קפה בידי.
" אני מבין שהיה טעים " הוא אמר בחיוך.
" היה מצוין " אמרתי והרמתי את התיק שלי מהרצפה. הוצאתי מהתיק שטר של חמישים שקלים.
" קח " אמרתי בחיוך והגשתי לו, " באמת לא נעים לי ".
" אל תדברי שטויות " הוא אמר ודחף את השטר ממנו, " התענוג כולו שלי ".
" יותם אני מתעקשת.. קח " אמרתי בהתחננות.
" אני לא לוקח את הכסף שלך " הוא אמר נחוש. הרמתי את קערת הפסטה ומתחתיה שמתי את שטר החמישים שקלים מקופל. נשענתי שוב על אחורי הכיסא. הרגשתי את העייפות נוחתת עליי.
" תעכלי את האוכל ונלך, את מתה מעייפות ".
" אני בסדר " אמרתי בחיוך, " תודה על הדאגה ".
" אז מה? אני לא יודע כלום עלייך. מי את, מה את איפה את לומדת ".
" ליה אמסלם, י"ב, לומדת בבית הספר ע"ש גולדה מאיר בצפון העיר. יש עוד דברים מסוימים שאתה רוצה לדעת? ".
" ממתי את מדגמנת? ".
" שנה ומשהו כבר.. ".
" וואלה " הוא אמר בחיוך.
" ומה איתך? ".
" פרטים בסיסיים? אני יואב גולן, י"ב בתיכון נחשון ".
" אה אני מכירה את בית הספר הזה, יש לי חברת ילדות שלומדת שם. בית ספר נחמד ".
" סביר כזה ".
" איך ידעת מה עשיתי פה? ".
" איך ידעת שדיגמנת? יש לי אחות בעסק. יותר גדולה ממני שכבר השתחררה מהצבא. אני אוהב לרכב על האופניים ברחובות האלה סתם ככה כי הם מזכירים לי כל מיני זמנים שאהבתי בעבר. אחותי הייתה מדגמנת באותו סטודיו, אז צלצלתי אליה ושאלתי כמה בערך לוקח זמן צילומים, ככה שהמשכתי את הטיול וחזרתי בערך רבע שעה לפני שיצאת ".
" ועדיין לא קיבלת את המספר שלי " אמרתי בצחוק.
" אני מקווה לקבל " הוא אמר בחיוך ממיס.
" אל תעשה לי את החיוך הזה " ביקשתי, " יש דברים שאני לא יכולה לעמוד בפניהם ".
" את? ילדה חזקה כמוך שעומדת בלכל דבר, נשברת מפרצוף אחד קטן? ".
" די תפסיק " צחקתי, " זה פשוט דבר שבאמת קשה לי לעמוד בפניו ".
" אז מצאתי את נקודת התורפה שלך " הוא אמר.
" יש עוד הרבה " אמרתי ולקחתי עוד שלוק מהקפה, " אתה תגלה בהמשך ".
" זה אומר שעוד נדבר? הצלחתי במשימתי? " הוא אמר בצחוק.
" מה הייתה המשימה? " התעניינתי.
" לגרום לך לרצות להתראות איתי " הוא חייך אליי. אני הוצאתי עט מהתיק וכתבתי על מפית שלא השתמשתי בה את מספר הטלפון לי. מעל המספר כתבתי לו 'ליה שמתמוגגת מחיוך ממיס'. אני לא זוכרת את הפעם האחרונה שנהניתי כל כך ממפגש עם מישהו, או שכבר חיכיתי לפעם הבאה שניפגש. הגשתי לו את המפית. " זה עונה לך על השאלה? " שאלתי וחייכתי אליו. הוא צחק וחייך. " אוי את מקסימה " הוא אמר ואני חייכתי אליו. הוא ביקש חשבון ושילם על הארוחה. את השטר שלי הוא החזיר לי, ולי כבר לא היו הכוחות להתנגד. יצאנו ביחד מהמסעדה והלכנו בחזרה ליחזקאל 18.
" אני צריכה לחזור הביתה איכשהו.. " אמרתי, " הוא לא כל כך קרוב. תלווה אותי לתחנת אוטובוס? ".
" כמה רחוק הבית שלך מפה? ".
" רחוק רבקה, מכיר? ".
" בטח, בואי תעלי " הוא אמר ובדיוק שיחרר את האופניים.
" אתה לא רציני " אמרתי בצחוק.
" אני אעמוד מקדימה ואדווש ואת פשוט תישבי ותחזיק בי כדי לא ליפול. לא מפחיד אני מבטיח לך ".
" אני סומכת עלייך " אמרתי ועליתי למושב האופניים. מזל שהוא לא היה כל כך גבוה אלא גבוה במידה ומזל שמושב האופניים היה גבוה, ככה שהיה נראה שיהיה לי קל להיאחז בו. הוא נסע והרגשתי את הרוח עפה אליי בשמחה של לילה. עם יד שמאל חיבקתי את בטנו ועם יד ימין החזקתי בכתף ימין שלו. ניסיתי לייצב את עצמי. הוא שאל באיזה מספר אני גרה כשהגענו לתחילת הרחוב ועניתי שבמספר 27. הוא נסע עד לפתח הבית ועצר. הוא ירד ואני ירדתי אחריו.
" אז תודה על ערב מקסים " הוא אמר בחיוך.
" תודה לך.. " נאנחתי, " על הכל. אתה תסתדר מכאן להגיע הביתה? ".
" פשוט לחזור כמעט את כל הדרך אבל לפנות ברחוב אחד אחר ".
" אני ממש מצטערת על הטירטור ".
" שטויות, אני אוהב את זה ".
" תוכל לכתוב לי שהגעת בשלום? אני מאלה שדואגים בלילה ".
" מה.. את לא תוכלי לישון עד שלא תדעי שהגעתי בשלום? " הוא שאל בחיוך. אני הנהנתי. " וואי איזה מותק " הוא אמר ונתן לי חיבוק גדול. " אז אני אדאג ליסוע מהר כדי שתוכלי לישון כמה שיותר מהר " הוא צחק.
" בסדר " אמרתי, " אני אתקלח באותו זמן כנראה " אמרתי בחיוך.
" לילה טוב " אמרתי והוצאתי את מפתח הבית מהתיק שלי, " לילה טוב " הוא החזיר ואני סובבתי את המנעול ונכנסתי הביתה.
'לילדה שמתמוגגת מחיוכים ממיסים- הגעתי הביתה בשלום ובחיוך. כבר מחכה לשיחה הבאה שלנו' נכתב לי בסמס בטלפון אחרי המקלחת המרגיעה.