קצת מהכל- פרק 13

" בוקר טוב " קראתי לאמא ואבא שישבו בסלון בבוקר יום שבת. הלכתי למטבח כדי להכין לי קפה ולקחת עוגה של בוקר, תמיד בבוקר יום שבת יש עוגה במטבח. ישבתי קצת עם ההורים, שמעתי מה קורה ואם יש תוכניות מיוחדות להיום. הם אמרו לי שהם חשבו ליסוע לאנשהו קצת לטייל, האמת שלא תזיק לי איזה התנתקות קלה.
" אפשר לבוא? " שאלתי.
" את רוצה? " אבא שאל מופתע.
" זה לא שיש לי משהו אחר לעשות.. ".
" את פשוט בדרך כלל עם נועה או עם מעיין בסופי השבוע ככה שלא חשבתי שתרצי ".
" אנחנו יוצאות רק בערב " אמרתי בחיוך, " אולי ניסע לטיול כתיבה וצילום? ".
" התגעגעתי למשפטים שלך.. מה קרה פתאום את רוצה להתחבר אלינו חזרה? ".
" נמאס לי קצת מכל החבורה שאני תמיד איתה.. " אמרתי לאמא. הרגשתי שאני צריכה להתחבר אליהם בחזרה. אחרי השיחה עם עידו, כששמעתי כמה הוא מאושר שיש לו אחות קטנה, הבנתי שאני צריכה לחזק לפחות את הקשר היחיד שלי. ההורים שלי די קרנו מאושר. הם אמרו ללבוש משהו קליל ויפה, כדי שגם אני אוכל להצטלם במקום שאליו נלך. שאלתי אותם אם יש משהו מיוחד שאני צריכה להביא, והם אמרו שאולי נאכל גם פיקניק בחוץ. ההורים שלי בדרך כלל לא אוהבים טיולים, לא אוהבים טבע, טוב לפחות אמא שלי. אבא שלי תמיד היה מחובר אל הטבע. זה מה שאני אוהבת בהם- הם הפכים אבל לא הפכים מוחלטים, והם עדיין מוצאים את המקום להתחבר ולאהוב.
עליתי לחדר, בדקתי אם חיפשו אותי במקור כזה או אחר, ואחר כך התלבשתי והתראגנתי. הייתי מוכנה די מהר, התלבשתי באופן רגיל לחלוטין, יפה אבל רגיל, יפה אבל קייצי ובעיקר, יפה אבל רגוע, כי שבת בכל זאת, ואת תחושת שבת אני פשוט אוהבת.
נסענו לאיזה פארק יפה, מהפארקים שקשה להאמין שבכלל נמצאים. נסענו ונסענו. הנסיעה הייתה אמנם שעה וחצי, אבל היא הרגישה כמו שניות. לקחתי את הטלפון איתי, אבל למזלי אף אחד לא חיפש אותי, החופש הזה עשה לי טוב.
החנינו את האוטו והתחלנו לצעוד במסלול מסוים. מידי פעם צילמתי, מידי פעם צילמו אותי. הצטלמתי עם ההורים, הצטלמתי עם הפרחים. כשהם פרסו את המפה על אחד משולחנות העץ המיועדים לפיקניק אמרתי להם שאני הולכת רגע לא רחוק, הצבעתי להם על המקום שאני רוצה ללכת לשם, ופשוט הלכתי.
התיישבתי לי על אבן והוצאתי את היומן שבאתי איתו. זה יומן שאני כותבת בו ממש מידי פעם. אף פעם לא הייתי נגד יומנים, אבל זה תמיד היה משהו שהיה אישי שלי. הוא היה קטן, לא ענק, והוא היה המקום להתפרק. הכתיבה האחרונה שלי בו לפי התאריך שכתוב היה לפני חודש, טוב לפחות לא נטשתי אותו להמון זמן. החלטתי לכתוב קצת על מה שאני רואה מסביב, על הריח, על השבת הנעימה, לכתוב איזה שיר שמעביר את כל התחושות שמרגיעות אותי עכשיו. כשסיימתי קראתי את הכל שוב, אני מתגעגעת לכתיבה.
באמצע האוכל הטלפון שלי צלצל, גם במקומות האלה יש קליטה?! ביקשתי סליחה מההורים, שכמובן אמרו שזה בסדר, ופניתי הצידה כדי להתחיל בשיחה.
" שיחת ועידה " צעקה עליי ישר מעיין מהצד השני.
" שלום לכן " אמרתי בצחוק.
" מה קורה? למה כל כך שקט מסביבך? ".
" אני בטבע הפתוח " אמרתי להן. הן צחקו קצת אבל כשאמרתי להם שאני רצינית הן השתתקו.
" חטפו אותך לטבע הפתוח? ".
" מעיין אין לי כוח ליציאות האלה, אני נהנית, זה לא הכי חשוב? ".
" זה חשוב " היא אמרה מתחרטת על מה שהיא אמרה כמה רגעים לפני.
" מה קורה בנות? " שאלתי.
" רק רצינו לדעת לאן הולכים היום ".
" תחליטו בעצמכן ותודיעו לי, אני תמיד זורמת עם מה שבאלכן. אני פשוט רוצה לנצל את הטבע לכמה שיותר זמן שאני יכולה ".
" צלמי תמונות יפות ותשלחי לנו " אמרה נועה.
" בסדר קרצי, צ'או " אמרתי וניתקתי את השיחה. התחלתי להתקדם להורים אבל עוד שיחה תפסה אותי. 'עידו'. משום מה לשיחה הזו כן יש לי כוח.
" הלו " אמרתי לו.
" אני מפריע? " הוא שאל.
" טיפה.. אני בשטח הפתוח נהנית מהאוויר הצח ".
" איפה את? " הוא שאל לא מבין.
" איזה פארק שעה וחצי מהבית.. ההורים רצו ללכת לטיול ונשאבתי אחריהם ".
" אני אוהב דברים כאלה, אני תמיד מביא איתי דף עט וכותב שם, זה תמיד מביא לי השראה ".
" באמת? " שאלתי בחיוך.
" לגמרי, זה מרגיע אותי, הכתיבות הכי יפות שלי זה משם ".
" תוכל למצוא אחת ולתת לי לקרוא? ".
" ברור, אני אביא לך, אני אפילו יודע איפה יש לי ".
" איזה כיף לי " צחקתי, " אהמ, התקשרת בקשר למשהו מסוים? ".
" רציתי להתיעץ איתך בקשר לאיזה משהו, אבל אני אדבר איתך יותר מאוחר אני לא רוצה להפריע לך כשאת בטבע ".
" משהו חשוב? ".
" משהו שקשור לאחותי.. ".
" אז זה מאוד חשוב? כי יש לי כמה זמן אם אתה צריך ממש עזרה. קרה משהו? ".
" לא לא אל תדאגי, לא התכוונתי להלחיץ, פשוט יש לה איזה משהו שאני לא ממש יכול לעזור לה בו ".
" ענייני בנים? " שאלתי אותו כשחיוך עלה לי על הפנים.
" האמת שתופעתי אבל לא, עניין אחר ".
" אתה רוצה שאני אקפוץ אלייך אחרי הטיול? ".
" זה באמת לא עד כדי כך דחוף. פשוט תתקשרי כשתחזרי הביתה, בסדר? ".
" אחלה, אני אתקשר אלייך לפני היציאה שלי עם הבנות. נדבר " אמרתי לו.
" נדבר " הוא אמר בצחוק והשיחה שלנו התנתקה. חזרתי אל ההורים והתחלתי לאכול מהאוכל הפיקניקי הטעים שהם הביאו. החיוך לא ירד לי מהפנים.
" את ממש מאושרת " אבא העיר לי.
" זה כנראה איזה בחור " אמא אמרה בהתחקמות ואני הסתכלתי עליה צוחקת.
" טעיתי? " היא שאלה.
" לא לא, לא טעית, הוא פשוט לא חבר שלי הילד הזה ".
" עדיין " היא אמרה בצחוק.
" אמא.. " נאנחתי, אבל לצערי היה משהו קטן במה שהיא אמרה.