קצת מהכל-פרק 12

ישנתי כמות ממש לא מספיקה של שעות. הרגשתי שהעיניים שלי נעצמות בכל התרעה של 5 דקות של השעון המעורר. אני שונאת את בוקר ימי שישי. למה לעזאזל אני לא יכולה ללמוד רק חמישה ימים בשבוע?! זה כל כך מתיש שזה מייאש.. להיות שמיניסטית בלי האפשרות לצאת ביום חמישי בערב זה בהחלט מתסכל.
הגעתי כרגיל לבית הספר ודווקא היום עבר מהר יותר משחשבתי שהוא יעבור. את רוב הזמן העברתי בשיחות עם נועה ומעיין. קבענו שנצא מחר בערב שלושתינו לאכול משהו או לשתות איזה שייק, משהו קליל.
אחרי הלימודים הזמנתי אליי את עידו הביתה. הוא כבר התחיל לתפוס ביטחון. יש לי תחושה שהעבודה במקום כמו שהוא עובד בו, ובמסגרת שבה הוא עובד, נותנת לו סיבה לכך שהביטחון העצמי שלו מתחיל לעלות.
הגע ו הביתה, ישבנו לארוחת צהריים מהשאריות של מה שהיה אתמול בערב ואז עלינו אליי לחדר. הוא בחר איזה מוסיקה לשים ברקע וכל מה שעשינו כל הזמן הזה היה פשוט לדבר. על המסגרת העיתונאית, על האחראיות, על מזה שאני יכולה להתברג במערכת של העיתון.
" תגיד, למה אתה חושב כל כך שזה מתאים לי? ".
" אני אגיד לך את האמת " הוא פתח ואמר, " בהתחלה כל כך חששתי ממך כי חשבתי שאת מישהי שהיא מעל ומעבר לרמה שלי, אבל את שונה מהחברות שלך. האף של חברותייך, ולא כי אני רוצה לקלל או להוריד מכבודן, מופנה תמיד למעלה בסוג של התנשאות. לפני שהתחלנו לדבר חשבתי שגם את כזו, בגלל זה כל כך פחדתי בראיון הראשון. אבל כבר למחרת פנית אליי מיוזמתך, רצית פרטים, אפילו בראיון עצמו את התעניינת במה שאני אעשה ואיך, איך זה יכתב והכל.. אני חושב שזה פשוט הראה לי שיש עם מי לדבר, שאת לא הסנובית שעשו ממך בשלוש השנים האחרונות מאז שהגעתי לבית הספר. העיסוק במקצוע הזה מתאים לך כי את מכירה את הצד השני ואת יודעת מה זה חיבה למקצוע.. חיבה לעבודה. יש לך שאלות שאת יכולה לשאול את המרואיינים של העיתון הזה ממקום שמכיר אותם, מה שיגרום להם להזדהות עם הדברים שאת אומרת ויפתחו בקלות יותר אלייך. חברי המערכת האחרים שואבים את השאלות מידע בסיסי, אבל לך יש ידע מעשי בזה. את תוכלי לדבר עם נערים שעוסקים בעניינים אל מול המצלמה.. טוב נראה לי חפרתי מספיק " הוא נאנח לבסוף.
" אתה לא " אמרתי בחיוך, " אתה לא יודע כמה שיחות כאלה טובות לי ועוזרות לי. תחשוב עם מי אני מסתובבת. לדבר איתך נותן לי אתנחתא מסוימת מכל החיים שסובבים אותי, מלהיות זמינה כל הזמן, מלהיות עם חברים כל הזמן ".
" הרבה פעמים בחיים הרגשתי בודד ".
" אני לא מכירה תחושות כאלה.. " נאנחתי ונשענתי על אחורי המיטה. הוא הוריד נעליים והתמקם לידי על המיטה. הגרביים שלו הצחיקו אותי, הן היו לבנות עם סמל של דרגון בול.
" להיות בודד זה תחושה שקשה להעביר לבנאדם אחר.. בעיקר לבנאדם כמוך שרגיל להיות עם חברים ורגיל להיות מוערץ. תמיד אהבו אותך, תמיד רצו אותך, אני תמיד הייתי בצד.. ".
" לא רצית לשנות את זה? " שאלתי אותו. ממתי אני, ליה אמסלם, מנהלת כאלה שיחות? הבנאדם הזה משנה אותי כל כך, אני לא רגילה לשינויים כאלה מהירים.
" היו פעמים.. גם בהתחשב בזה שאני רואה כמה אחותי סובלת מזה אז.. ".
" אחותך מתוקה " אמרתי בחיוך, " הייתי רוצה שיהיו לי עוד אחים, זה לא קל לגדול כבת יחידה ".
" יש סיבה שאת בת יחידה? ".
" אני לא דיברתי על זה אי פעם עם ההורים שלי.. " אמרתי בחיוך קטן וקמתי כדי להחליף דיסק. שאלתי אותו אם יש משהו מיוחד שהוא רוצה לשמוע, אבל הוא אמר שכל דבר בעברית יהיה בסדר, שזה בדרך כלל מה שהוא שומע בבית. חזרתי לידו.
" ביאסתי אותך? " הוא שאל.
" לא " אמרתי בחיוך קטן והסתכלתי עליו, " פשוט אני לא רגילה לשיחות כאלה ".
" אז למה כן? ".
" שיחות בנות.. הממ.. לא יודעת.. לא ככה ".
" אפשר לשאול אותך משהו? " הוא שאל ברצינות.
" בטח " אמרתי בחיוך.
" את ילדה של סטוצים? " הוא שאל אותי מפחד מאוד מהמילה האחרונה. חייכתי חיוך קטן. לא בדיוק ידעתי איך לענות על שאלה כזו. אדם שהיה שואל אותי את זה או אומר לי את זה ככה, כבר היה מקבל וואחד צעקה ממעיין, אבל הוא שאל את זה בצורה כל כך חמודה ותמימה שאפילו קצת.. לא יודעת, התרגשתי.
" הייתי " אמרתי לו, " היו לי הרבה קשרים מאוד מהירים. כרגע אני תפוסה, אבל עם מישהו שאני חושבת שזה יחזיק מעמד ".
" הכרתם בדרך מיוחדת? " הוא שאל.
" נפלתי ברחוב מעקבים והוא עצר את האופניים ובא ".
" קצת קריפי " הוא צחק ואני הצטרפתי לצחוקו. הוא גורם לי להרגיש כל כך קלילה, כל כך רגועה. הטלפון שלי צלצל בטיימינג מושלם.
" חבל שלא דיברנו על מיליון דולר " אמרתי לו בצחוק ועניתי. " היי יואב, אני קצת עסוקה, יש אפשרות לחזור אלייך יותר מאוחר? ".
" בטח בטח " הוא אמר בחיוך, " כבר מחכה ".
" גם אני " אמרתי לו בצחוק והשיחה שלנו הסתיימה. עידו הסתכל עליי בצחוק. ראיתי בטלפון שקיבלתי עוד שתי הודעות שלא ראיתי, כנראה שרוב הזמן הטלפון היה על שקט ולא שמתי לב, במקרה שמתי לב לשיחה מיואב. אחת ההודעות הייתה ממעיין ואחת מעמרי, שני אנשים שאין לי ממש כוח לדבר איתם. את ההודעה של מעיין אבל בכל זאת פתחתי, והיא אמרה שהיא בצרה ולא יודעת מה להחליט ללבוש היום לפגישה עם בני דודים. כתבתי לה שתירגע ושתיקח משהו בייסיק שחור עם תכלת. היא אמורה להירגע.
" עסוקה? " הוא שאל אותי כשהנחתי את הטלפון בצד.
" לא לא " צחקתי, " אל תדאג. אתה רוצה משהו לשתות מלמטה? אני פשוט מרגישה את הצמא בגרון ".
" רק מים " הוא אמר בחיוך. " אחלה " אמרתי לו וירדתי למטה כדי להביא שתי כוסות מים. עליתי בחזרה והרגשתי את הצוואר שלי הורג אותי, אני בהחלט יכולה למצוא את עצמי נמצאת במס'ז עכשיו כמה שעות טובות. האם לרמוז לו?
" בבקשה " אמרתי בצחוק והגשתי לו את הכוס. הוא התיישב בצורה נוחה יותר כי הוא פחד שהוא יטפטף קצת מים על המיטה שלי.
" תגיד, אפשר לבקש משהו? " שאלתי אותו בישירות, עם עידו לא צריך שום רמזים.
" כמובן " הוא אמר החלטי והניח את הכוס הריקה על השידה.
" הצוואר והכתפיים שלי הורגות אותי, אפשר אה.. ".
" בטח " הוא אמר בצחוק, " דווקא אומרים שאני לא רע בזה, תסתובבי " הוא אמר בחיוך. עשיתי את מה שהוא ביקש. הסתובבתי והרגשתי את הידיים החמות שלו מתחילות לעסות לי את הגב והצוואר. מצאתי את עצמי המון פעמים עוצמת עיניים מהכאב שבא לרגע והשתחרר, זה תמיד מראה שהמס'ז הוא טוב.
" נרדמת? " הוא שאל בחיוך.
" אני פשוט נהנית " צחקתי.
" להמשיך? " הוא שאל.
" רק אם באלך ".
" את יודעת.. " הוא נאנח והמשיך, " אני חושב שהרבה בנים היו רוצים להתחלף איתי עכשיו, להיות לרגע איתך בחדר לבד ".
" ואותם הבנים החארות היו מחפשים מתי להיכנס איתי למיטה, ואתה לא כזה. כי אני בכלל לא מרגישה שאתה חושב על זה, ושאתה מעריך את האדם שאני ולא את היופי או את הגוף ".
" אני פשוט מאושר שאני מדבר עם מישהי.. ושאני סומך עליה ".
" חברים זה דבר חשוב לא? " שאלתי אותו.
" בעיקר חברים שעושים מס'ז " הוא צחק ואני חייכתי חיוך גדול. עידו הוא אדם כל כך טוב.