קצת אחרת ממי שאני-פרק 2
התקרבתי אליו באיטיות ובחשש, המון זמן שלא ראיתי אותו, הרגשה מוזרה הציפה אותי ותהיתי מה גרם לי לרדת.
"אוריאן?" שאלתי מתקשה להאמין, "אדלי " הוא קרא לעברי "מה אתה עושה פה?" שאלתי בפליאה "תתפלאי" הוא אמר, ושתקתי כהרגלי.
עמדנו שנינו בשתיקה, בוחנים אחד את השניה.
"אדלי" הוא קרא "השתנית" "כן.. " חייכתי גם אתה.." עניתי בגמגום "מה את ביישנית תביאי חיבוק" התגעגעתי אליו, סוף סוף הרגשתי איך זה שוב בתוך הידיים שלו.
שתינו צחקנו מבטים אחד על השניה כלא מאמינים..
"רוצה לעלות אלי..? אני לבד אתה יודע.." שאלתי, "אממ.." הוא השיב "אה לא אפשרי עכשיו, אני צריך לעבור איפשהו.."
"עד שאני רואה אותך.. ועוד כאן במקום הכי לא צפוי, אתה חייב לי הסבר" ניסיתי לשכנע אותו.
הוא לא היה נראה משוכנע במיוחד ונראה שמשהו הציק לו.
ג'יפ שחור התקרב אלינו במהירות גבוה מידי, ובא לחנות.
"בואי" הוא תפס בידי והחל לגרור אותי במהירות לעבר הבינין, לא הבנתי מה גרם לו לשנות את דעתו כלכך מהר… , נכנסנו פנימה והוא נעל את הדלת "האנשים האלה מחפשים אותי כבר כמה ימים" הוא אמר מביט בעינית של הדלת "לכי תבדקי אם הם עלו, מהר"
הנהנתי בראשי ומיהרתי להביט בחלון, שני אנשים בעלי דמות מפחידה נכנסנו לג'יפ ונעלמו מהאופק בטיסה.
"הם נסעו" אמרתי, הוא הביט בחלון בשתיקה ולא אמר דבר "הם רשמו משהו על היד ונעלמו" שתיקה שררה ושתינו שתקנו, "מי האנשים האלה? מה הם רוצים ממך?" שאלתי בהיסוס
" כסף.." הוא השיב והתישב על הכורסה הלבנה שעמדה אצלי בסלון.
"מה למה?" שאלתי כלא מבינה "הסתבכתי"
הוא ענה באדישות מה.
"רציני?" שאלתי
"רציני רציני"
"לא נראים כמו האנשים הכי נחמדים להתעסק איתם" אמרתי
"כע.." הוא השיב בעצבנות מה "אבל מה זה משנה "
משהו דחף אותי להגיד משהו.. אבל לא מצאתי מה.
בחנתי אותו, צבע השיער שלו השתנה, בקושי שמזהים אותו, גם הקול שלו התעבה, והוא קיבל מראה גברי יותר.
הוא הפר את השתיקה "התגעגעתי אליך" "גם אני" אמרתי וחייכתי בביישנות, "השתנית" הוא חייך אלי "נהיית יפה יותר" הרמתי את ראשי אליו והשבתי "המון זמן לא ראיתי אותך, התגעגעתי" התגעגעתי לחום של, לעיינים שלו, לריח שלו, למרות שהפרידה הייתה כואבת, יש בו משהו מיוחד.
"אז איך הגעתה לכאן?" הסתקרנתי
"סתם את יודעת מתגלגלים, טוב לי פה" הוא השיב
"כע אהה..יש פה משהו אחר,כמה זמן אתה פה?"
"שמונה חודשים בערך.."
"ולמה החלטתה לבוא אלי?" שאלתי
"מאותה הסיבה שאת היית באה אלי"
"אני לא חושבת שהיה לי אומץ"
הוא חייך אלי ומלמל "לא בטוח לכי תדעי.."
קמתי מהספה לכיוון המטבח הקטן שלי "אתה רוצה משהו לשתות? להביא בירה?" שאלתי
"תביאי מה שיש" הוא ענה
התקדמתי לספה עם שתי בירות פתוחות ביד "בוא נצא למרפסת, נעים עכשיו".
התישבנו במרפסת וסיפרנו כל מיני דברים מהעבר, כל מיני ריבים מטופשים, או שטויות שהיינו עושים למורים כדי להשתחרר לים ביחד, או כל מיני דברים עם ההורים, או איך הכרנו ואיזה קטנים היינו..
לפתע נשמעו דפיקות עזות על הדלת שהקפיצו אותנו.
תגובות (0)