קצת אחרת מימי שאני-פרק 1
לקחתי את משקפי השמש שלי והתכוננתי ליציאה מהבית.
צעדתי לכיוון מקום עבודתי ושקעתי במחשבות, שכבר זמן מה שאני רחוקה מהבית…תהיתי האם אני חסרה למישהו, אם מישהו מתגעגע אלי..
נכנסתי לבית הקפה בו אני עובדת וקרלוס קיבל את פני, הוא היה נראה במצב רוח טוב," בוקר טוב" הוא התקדם לעברי "הגעת בול בזמן".
הלכתי ללבוש את בגד המלצרות שלי והתחלתי בעבודה. היום לא היו יותר מידי אנשים, זה דווקא היה נחמד, בשבילי.
פיניתי כמה צלחות שהשאירו אחריהם חבורת קשישים, בערך בני שישים פלוס הם היו באים לפה כל בוקר באופן קבוע, מדברים וצוחקים, לפעמים מתווכחים על כל מיני דברים של מבוגרים.
בדרכי למטבח עם הצלחות בידי, לפתע נתקעתי בלונה וצלחת נשמטה מידי, קול נפץ נשמע ברקע והתעוררתי ממחשבותיי , כנראה שריחפתי במחשבות יותר מידי.. "אוי סליחה" אמרתי בקול מתנצל "זה בסדר" קרלוס השיב לי בקול רגוע "שטויות קורה לכולם" חייכתי והתחלתי להרים את השברים מהרצפה. בזמן שלונה המשיכה ובכלל לא התייחסה. שבר חד פצע את ידי, ניגבתי את ידי עם טישו והלכתי להביא מטאטא.
בזמן שפניתי לחבורת נערים שישבה בשולחן פינתי, הבחנתי בלונה וקרלוס מדברים, לונה הסיטה מבטה לעברי וחזרה לדבר.. משומה היה נראה שהבלונדינית הזאת לא סובלת אותי מהרגע שהגעתי הנה.
יום העבודה הסתיים, הורדתי את הסינר השחור, והתכוונתי ללכת הבייתה.
קרלוס הציע לי טרמפ הביתה, ולא ראיתי סיבה לסרב, הוא היה ממש נחמד אלי מאז שהגעתי לכאן.. טוב הוא היה נחמד לכולם, אבל אני מודה שעם כל זה שחשבתי שהוא בן-אדם טוב חשבתי שהוא משעמם…אף פעם לא מחפש מריבות, בן אדם נוח.
"אז מה הקטע של לונה?" החלטתי להיות ישירה ולא לברר אם יש לה משהו עלי. הוא התלבט לרגע ואז אמר "סתם.. היא לא מממש אומרת.." שתקתי, שקלתי האם להאמין ,או שהוא סתם לא רוצה לסכסך. "נו אז על מה דיברתם היום?" הוא הביט בי והחזיר מבטו לכביש " סתם נו.." תליתי בו מבט מחכה לתשובה, ידעתי בברור שהיא לא סובלת אותי. "נו היא סתם חיה בסרט…" הוא אמר וניסה להתחמק אבל נשאר אדיש. "נו מה אכפת לך תגיד אני יודעת שאני קשורה לזה ראיתי איזה מבטים היא דפקה לי.." "יש לה יום הולדת בקרוב" הוא אמר באדישות "היא עושה מסיבה כנראה הולך להיות פיצוץ.. לפי מה שאני מכיר אותה" לא הופתעתי אבל חשתי צורך להגיד משהו "נו גם ככה לא הייתי באה למסיבת במבה שלה.." לא היה לו מה להוסיף ושתינו שתקנו.
"בת כמה הזקנה?" שאלתי והפרתי את הדממה המביכה הזאת. "חשבתי שגם ככה היא לא מעניינת ולא היית באה" הוא אמר וציחקק "נכון" עניתי "אבל עדיין לידע כללי" "ידע כללי" הוא צחק בציניות.
נכנסתי הבייתה והנחתי את התיק על הריצפה, לקחתי בגדים ומגבת ונכנסתי להתקלח. בעוד המים זורמים הטלפון שלי החל לצלצל, בתחילה לא התייחסתי ונתתי לו לצלצל עד שהתייאשתי התעתפתי במגבת.
על הצג היה מספר לא מזוהה,
"הלו?" עניתי
"אדל?" ענו מעבר לקו "אדל זה אוריאן"
לקח לי כמה שניות להתאפס, גמגמתי.
"אדלי , זה אוריאן"
"היי.." אמרתי בגימגום
"אני כאן, למטה רוצה לרדת?"
נעצרתי רגע, ולא הבנתי מה הוא עושה פה, הבטתי על גופי שעטוף במגבת ותהיתי אם אני רוצה לפגוש אותו שוב.
הבטתי בחלוני וראיתי אותו עומד למטה עם הטלפון בידו מביט מעלה.
"אני כבר יורדת" עניתי וניתקתי.
הוצאתי בגדים מהארון והתלבשתי במהירות, וירדתי למטה, בלי לדעת מה מניע אותי.
ראיתי אותו, ונעצרתי הוא השתנה. הוא נהיה גברי יותר עם מראה בוגר יותר, הוא נראה אחרת לגמרי מהפעם האחרונה שראיתי אותו.
תגובות (0)