קסם ואהבה לא הולכים ביחד פרק 12

פרק 12 :
"אינסנדיו!" צעקתי וכיוונתי את שרביט עוף החול שלי. פרץ ענקק של אש פרץ מתוך השרביט אל המפלצת. המפלצת לא נפגעה, אבל היא ברחה. ואני נשארתי ליד ג'יימס חסר החיים בוכה וצועקת לעזרה. תוך חמש דקות שאני צורחת ובוכה אחד הדיוקנאות שמע אותי. זה היה דיוקן של אחד המנהלים הקודמים, אלבוס דמבלדור. "בבקשה תעזרו לי! הצילו! הצילו!" התמונה שבדיוקן נשנקה, היא התעשתה מהר וחשבה מהר. יצאה מהתמונה וחשבתי – גם הוא נטש – אבל לא תוך דקות ספורות הגיעו צוות המורים מדאם פומפרי אלבוס רוד וטדי. אלבוס רוז וטדי התחילו לבכות איתי צוות המורים היה בהלם אבל פעל מהר. הם לקחו את ג'יימס למרפאה ואותי למשרד של פרופסור מקגונגל. אני המשכתי לבכות לפחות עוד רבע שעה או יותר.
"מה קרה בדיוק?" שאלה אותי מקגונגל שהפסקתי.
לא יכולתי לעצור את עצמי והמשכתי לבכות – אני אוהבת אותו כל כך! למה זה הגיע לא? הוא לא עשה שום דבר רע! – חשבתי לעצמי. באותו רגע התפרצו שאר המשפחה של ג'יימס לחדר, אלבוס רוז וטדי, ההורים של ג'יימס והדודים שלו.
האבא היה נראה מזועזע וכועס. המא נראתה שבורה, טדי רוז ואלבוס כמוה. הדודים שלו היו בהלם. ואני הייתי הכל ביחד. אני לא יכולתי יותר אני ברחתי בריצה רצתי ורצתי, ורצתי. אני לא הסתכלתי אחורה. השמש זרחה בעור עמום בשעה שמונה, ואני נזכרתי בלוקאס, – הוא לא ימות! אף אחד לא ימות יותר! – חשבתי לעצמי. קפצתי לנהר ובשיא המהירות התחלתי לשחות, שיערי התערבל במים הכחולים, ועיני זהרו באש העצב שלי. כל כך כעסתי על העולם והייתי עסוקה כל כך בדמעות, עד שלא שמתי לב שמישהו עקב אחריי. גל קול חזק עצר אותי, זו הייתה סירנה מתולתלת עם עיניים שחורות. ג'סיקה.
"את?" הזדעזעתי. "את הרגת אותו?"
"נראה לך?!" היא ענתה מיד. "אני חולה על הילד הזה! וחוץ מזה בחיים לא הייתי עושה לך דבר כזהה!"
"הפתק…" תהיתי בקול רם.
"חחחח," היא צחקה. "זה היה רק כדי להחליץ אותך."
"טוב, זה לא עוזר הוא עדיין מת!" אמרתי. והמשכתי לשחות.
הגענו למקדש, טיילור שון ג'ני והילד השרירי וזה עם השיער החום עמדו שם ושמרו.
"מי אלה?" אלה ג'סיקה.
"אנשים…" אמרתי ויצאתי מנהר.
"ג'ייד!" צעק שון. "מה קרה? מי זה ג'יימס? הוא בסדר?"
"ג'יימס לא בסדר!" עניתי. "טוב זה לא משנה עכשיו!"
"מה קרה לו?" שאל השרירי.
"דרו?! זה אתה?" קראה ג'סיקה לשרירי.
"ג'ס?" הוא ענה לה.
הם חייכו ורצו אחד לשנייה והתנשקו נשיקה ארוכה, שגרמה לי לכאב בבטן ובלב.
"תמצאו לכם איזה עץ!" אמר זה עם הקוקו שעד מהרה גיליתי שקוראים לו ג'ייסון – סוף סוף אני יודעת את השמות של כולם כאן! – חשבתי לעצמי.
"טוב אחרי שסיימנו עם ההכיריות." אמר טיילור, "הולכים ללוקאס?"
ומיד יצאנו ללונדון ובגלל שלא כולם שם ידעו לשחות במהירות של 1000 קמ"ש רכבנו על מטאטאים. והגענו שלוש שעות ללונדון.