קנאה…

לפעמים אני מרגישה משהו שאני לא יכולה להכיר בעצמי.
לפעמים אני רואה את האהבה שיש לאנשים מסויימים ומרגישה משהו מוזר בבטן, זוהי תערובת של עצב וכעס.
משהו נורא נולד בי, כאילו אני לא יכולה לראות את האושר של האנשים.
זה כמו כאב לב, געגועים למשהו שהיה לי ועכשיו כבר אין, אבל אני לא יודעת מה זה.
כל פעם שאני רואה שלמישהו יש את מה שלי אין נדלקת בי אש, משהו נורא שאני שונאת להרגיש.
אני מסרבת להכיר בכך, אבל אני חושבת שהאש הזאת שאני מרגישה היא קנאה.
את הקנאה אני יכולה לקבל, אבל מישהו עם טינה לעולם לא יכיר בקנאה הזו.
להרגיש שלעולם לא נוכל להשיג את זה שאנחנו רוצים יוצר בושה וכאב, כאב שהורג אותך.
להרגיש קנאה זה להאמין שלכל אחד יש זכות, שהחיים נתנו לנו משהו ושזה לא הוגן שזה נמנע מאיתנו.
אבל החיים לא חייבים לנו כלום, יש לנו את מה שאנחנו רוצים ואת מה שאנחנו יכולים.
ועל כל מה שחסר לנו צריך להילחם, אז הקנאה הופכת לתשוקה והתשוקה מניעה…