קמטים-קטע קצר, אהבה גדולה

אולי אם תראה לי את כל מה ששובר אותך, נוכל להכיר.
אולי אם תתעניין, נוכל לאהוב.
אולי אם תשלוף עלי את הקמטים שליד העין שלך כשאתה מחייך, תוכל לגרום לי לצאת משגרת הדמעות שזולגות.
אולי אם תעביר את ידיך על הלחי שמסמיקה הדמעות יספגו וישכחו.
מערבולת רגשות, מראה את כל מה שאוהב.
תוכל להיות קרוב, ואז אדע כמה אתה מאושר כשאתה ואני צוחקים ושולפים זה על זה קמטים.
אז אולי אם תגלה לי מה כל כך שונה, נוכל ביחד לגלות איזה מן עולמות מסתתרים בין אותן שיחות בהן שתינו מסתתרים בין שתי מסכים, בלי ליראות את הקמטים ובלי לדעת כמה טוב.
בלי לשמוע את הצחוק, שמתנגן ומנעים את הימים שהם עוברים ועוברים ואין סימן.
שאני עונה במגילות ואתה זה שעונה בתשובות קצרות ומעוררי דמעות.
אולי אם לא הייתה שופט רק על פי הכריחה, לא הייתה מפסיד כזה מן סיפור מיוחד.
היינו הופכים אז אחד.
ולא.
זכוכית סדוקה.
ומתקרבת לה שתיקה.
שתפגע את הנשמה.
ואין אף אחד שיעביר יד על הלחי שמסמיקה, אז בוכה.
גרירת מבטים מציקים.
שיצטלבו ויתקרבו.
עיניים אז לא יעצמו.
והנה שנינו שוב רחוקים.
מתגעגעת לקמטים.
יושבת ומחכה לרגע בו תחיל לחזור.
ובינתיים רק אתה היא והשפתיים וקרובים זה לזה וזאת אני כאן על הקצה.
בין גבול הכאב שמתנדנד.
אז גם אם מאוחר.
אני יודעת שיש גם את מחר.
כי אתה זה שממלא את העולם.
שריק עכשיו, נגמר.
עם אותו חיוך מושלם.
קמטים…