קלואי

היא שנאה את עצמה.
כל חלק בגופה, כל מה שהיה שייך לה, שנאה אותו
היא חתכה, ניסתה להתאבד.
להידרס. להפסיק לאכול ולשתות אבל היא תמיד נשארה
בחיים.
והכל רק בגללו,
רק בגללו. ניסתה להתאבד היא חתכה
ואפילו רצתה למות מרעב.
הוא התעלל בה, כמו שאף פעם לא ראיתם.
היא הייתה בשבילו השק האגרוף  שלו, שלו ושל כל הבית ספר
תמיד היו נותנים לה במסדרון בעיטות, מכות, דחיפות, אגרופים.
זה תמיד קרה היא פחדה לצאת מהמיטה בבוקר.
היא רק רצתה לדעת שהכל רק חלום
רצתה לדעת שאין אנשים רעים בעולם. שכל יום תקום מהמיטה ותחייך
אבל היא מאבדת כבר תקווה
זה לא קורה ולמעשה לא יקרה אף פעם.