קיץ נצחי- פרק 6

אנה חזרה הביתה לאחר שעתיים. מישל בחנה אותה בדאגה בזמן שיצאה מהמכונית ונכנסה הביתה.
היא בלעה שלושה כדורי מיפג'ין במרפאה ודר' קוקס השאיר אותה למשך שעתיים כדי לבדוק אם היא הקיאה את התרופות או אם היו לה תגובות אלרגיות לתרופה. כשהכול היה תקין, הוא שיחרר אותה הביתה ואמר לה לחזור בעוד יומיים לקבלת התרופה השנייה-ציטוטק.
דר' קוקס אמר שיש סיכוי שיהיו לה כאבי בטן ביומיים הללו אך התרופה השנייה היא זאת שתגרום להפלה בפועל אז שכרגע אין לה מה לדאוג ואם יש לה שאלות, היא יכולה להתקשר אליו. הוא נתן לה את מספר משרדו.
אנה היתה די המומה.
היא לא האמינה שהיא בעצם עוברת הפלה ברגעים אלו. היא בעצם הורגת יצור קטן שמתפתח ברחמה, יצור שמורכב מהגנים שלה ושל נייט.
אמא שלה שאלה איפה היא היתה ואנה המציאה לה תירוץ. לא היה לה חשק לחקירות או לנסות להסביר את עצמה. היא פשוט עלתה לחדרה ונשארה שם עד ארוחת הערב.
דר' קוקס צדק. כאבי בטן תקפו את אנה בשעה שניסתה ללכת לישון. היו לה התכווצויות קטנות שהציקו לה ומנעו ממנה להירדם. היא המשיכה לחשוב על היצור הקטן שעכשיו מתפרק בבטנה. מה נייט היה חושב על זה?
הלילה חלף ואנה הלכה לעבודה בצהריים. היא הרגישה כאילו היא לא פגשה את נייט כבר שבועות וכנראה גם הוא חש ככה כיוון שהוא בא לבקר אותה בבית הקפה בערב.
לא היו הרבה לקוחות בבית הקפה והוא היה יחסית ריק.
"אני מרגיש כאילו העבודה הזאת הורסת לנו את הקיץ," העיר נייט לאנה. הוא ישב על יד הדלפק ושתה קולה.
"אני מצטערת," אמרה אנה.
"מתי את עובדת מחר? בבוקר?" הוא שאל אותה. "נוכל להיפגש בלילה."
"אני עובדת צהריים," היא שיקרה. היא לא הבינה למה היא שיקרה לו. אולי בגלל שהיא ידעה שאם שניהם ייפגשו, זה יכול להוביל למשהו שהיא לא רוצה או לא יכולה לעשות.
"טוב, בסדר…" הוא נראה מתוסכל. "איך שייקס?" שאל ולגם מכוס הקולה שלו.
"הוא בסדר,"
נייט נעץ בה את מבטו לרגע ואז אמר מעט בקרירות, "את מנסה לנפנף אותי?"
"מה?" אנה התבלבלה.
"את נשמעת כאילו את לא באמת רוצה אותי פה."
יופי. זה מה שחסר לה- ריב עם נייט.
"אני מצטערת," אמרה אנה בשקט. "פשוט, קורים לי יותר מדי דברים בימים האחרונים."
"מה זאת אומרת?" נייט נראה מבולבל.
"לא משנה," אנה ניסתה לחייך, אך נראה היה שהיא מעוותת את פרצופה. "אני חייבת לחזור לעבודה, נייט. נדבר אחר כך.".

היומיים חלפו יותר מדי במהירות ואנה שוב חזרה למרפאה עם מישל, אל משרדו של דר' קוקס.
היא פחדה.
דר' קוקס שם אותה בחדר פרטי עם מיטה הפעם והזהיר אותה שהיום היא תישאר במרפאה למשך שש שעות ויהיו לה דימומים וכאבי בטן יותר עזים.
"אנחנו ניתן לך תרופות פשוטות כדי לשכך את הכאבים שלך, אז אל תדאגי.".
אנה התקשרה לביתה לפני שבאה למרפאה ואמרה להן שהיא תהיה אצל נייט עד מאוחר ושלא יחכו לה לארוחת הערב.
"את מפחדת?" מישל שאלה בקול שקט כשדר' קוקס עזב את החדר.
"לא…" אנה שיקרה. "אני פשוט רוצה שזה ייגמר כבר. אני לא רוצה את היצור הזה בתוכי.".

אנה הרגישה כאילו היא עומדת ללדת. היא לבשה כותנת של המרפאה והיא לא הצליחה לקום מהמיטה מרוב כאבי הבטן החזקים שתקפו את בטנה.
היא שכבה מכווצת במיטתה במשך כול הזמן כשמישל לצידה ומנסה להסיח את דעתה מהכאבים.

לבסוף, לאחר הדימומים ולאחר שכאבי הבטן פסקו. דר' קוקס שיחרר את אנה מהמרפאה הביתה עם מספר טלפון ותזכורת שהיא צריכה לחזור שוב בעוד שלוש שבועות לבדיקת אולטרא סאונד לבדוק שכול הרקמה ההריונית יצאה מחלל הרחם.
"את בסדר?" מישל שאלה את אנה בדרך חזרה הביתה.
"עכשיו כן," היא ענתה.
"לפחות זה נגמר." אמרה מישל. "עכשיו תוכלי לשכוח מהעניין הזה לתמיד."
לשכוח מהעניין לתמיד, זה אפשרי?
"כן…" אנה מלמלה בפיזור נפש.
כשהיא חזרה הביתה, היא ראתה את איזבל מחכה לה בחדרה. איזי היתה די מדוכדכת בשבועות האחרונים, מאז שהיא אמרה לטד שהיא לא תצא איתו והוא החליט לנתק איתה את הקשר.
"היי, מה קורה?" איזי שכבה על מיטתה וקראה את אחד הספרים מהמדף שלה. "איפה היית עד עכשיו?"
השעה היתה תשע וחצי בערב.
אנה התיישבה על מיטתה לצידה,ושתקה לרגע ארוך. איזי לא הפרה את הדממה.
"את בסדר?" איזי שאלה לבסוף.
אנה הפנתה אליה את מבטה וסיפרה לה את כול מה שקרה לה בימים האחרונים; איך המחזור שלה איחר בשבועיים האחרונים, איך היא עשתה שלוש בדיקות היריון, איך מישל ראתה אותה עם ערכות ההיריון בטעות ואנה הצטרכה לספר לה, ואיך מישל ליוותה אותה למרפאה והיא עשתה הפלה.
הכול נשמע כול כך מפחיד כשאנה סיפרה את מה שקרה לה והיא הבינה את הבעת הפחד בפניה של איזי בשעה שסיפרה לה.
"אני לא מאמינה," איזי מלמלה, המומה והיא הזדקפה כדי לחבק את אנה. "ונייט לא יודע מזה?" היא שאלה.
"לא,"
"נראה לי שזה עדיף." היא אמרה.
אנה התחילה לבכות. איזי חיבקה אותה שוב.
איזבל נשארה איתה עד שעות הבוקר עד שאנה נרדמה לבסוף.

הימים חלפו, ומצב רוחה של אנה היה ירוד במיוחד. כולם התחילו לשים לב.
אמא שלה ניסתה לחקור אותה אם יש לה בעיות עם נייט (ואפילו שלחה את אביה של אנה לחקירה נוספת); מישל כול הזמן שאלה אותה אם היא בסדר ואם היא רוצה לדבר על זה, ג'ק המשיך לבחון אותה וגרם לה להסמיק ממבוכה מרוב מבטיו הלא פוסקים, איזבל הרבתה לבקר אותה בימים האחרונים להביע תמיכה, ונייט היה הכי מבולבל מכולם.
הוא לא הצליח להבין למה אנה נמנעת מלהיפגש עימו, נרתעת כשהוא מנסה לנשק אותה או כשהוא מנסה לגעת בה ומשתתקת כשניסה לדבר איתה. אנה לא יכלה לעצור את תחושת ההסתייגות שלה ממנו.
לאחר שבועיים מאז ההפלה, מישל סיפרה לאנה(לאחר שהשנייה ראתה אותה מסתודדת עם נייט ושאלה אותה על זה) שנייט בא לשאול אותה מה קורה לה.
"אני חייבת לספר לו," אמרה אנה.
"לא," פלטה מישל במהירות ואז נראה היה שהיא מתעשתת והוסיפה בקול יותר שקול, "עד עכשיו שמרת את זה בסוד, אל תספרי לו עכשיו. הוא ייבהל."
"אבל אני מרחיקה אותו," אמרה אנה. "אני לא רוצה להרחיק אותו. אני רוצה שהוא יידע מה קרה."
"אני חושבת שזאת טעות."
אנה שתקה.
לאחר העבודה, אנה הלכה לביתו של נייט; היא היתה חייבת לדבר איתו.
אביו פתח לה את הדלת.
"היי, אדון ג'יימס," אמרה אנה. "נייט בבית?"
אביו של נייט הכניס אותה לבית ואנה ניגשה לחדרו של נייט. הוא שכב על מיטתו בחוסר מעש וקרא חוברת קומיקס.
"היי," אמרה אנה כשהיא נכנסה אל חדרו.
נייט נעץ בה את מבטו לרגע ארוך ואז הזדקף לישיבה. הוא הניח את חוברת הקומיקס בצד. "קרה לך משהו?" הוא שאל.
"לא," ענתה אנה.
"כי חייב לקרות לך משהו כדי שתבואי לבקר אותי," אמר נייט בקול מעט קר. "את לא שמה עליי כבר זין,לא?"
"נייט-" אנה קטעה אותו בשקט והשפילה את פניה. היא לא רצתה לראות את פניו הפגועות; היא הבינה למה הוא פגוע.
"מה?"
אנה ניגשה אל מיטתו והתיישבה לידו. "אתה לא מבין-"
"רק תגידי לי דבר אחד," נייט קטע אותה. "את רוצה להיפרד ממני?"
אנה הופתעה כול כך שהיא פלטה מיד, "לא!"
"אז מה קורה לך?"
"פשוט עברו עליי כמה שבועות לא קלים," אמרה אנה. "ואני רק רוצה לשכוח מהן."
"אבל מה קרה?" נייט שאל שוב.
"זה לא חשוב," ענתה אנה. "אני רק מצטערת על איך שהתנהגתי אליך. אבל אתה יודע שאני אוהבת אותך."
"כן?"
"כמובן שכן…" אנה אמרה.
"זה משהו שעשיתי?" נייט התעקש.
"לא," היא ענתה.
"אנה-"
"פשוט תעזוב את זה,נייט," אמרה אנה בתקיפות. "אני רוצה לשכוח מזה."
נייט לא נראה מרוצה מהתשובה אך שתק.
"זה לא קשור אלינו," אמרה אנה בנימה יותר מפייסת. "אני מבטיחה."
"אני לא אוהב שאת מסתירה ממני דברים."
"אני לא," היא שיקרה. היה לה קל לשקר.
"תעשי לי טובה,אנה," נייט הדף אותה וקם מהמיטה בעצבנות. "אל תתייחסי אליי כמו מטומטם."
"אתה לא יכול פשוט לשכוח מזה?" אנה שאלה בתסכול מסוים.
"לא." הוא הפטיר. "איך את היית מרגישה אם הייתי מסתיר ממך משהו ולא היה מספר לך?"
הוא צדק. "בסדר…" היא אמרה בשקט. "אני אספר לך."
נייט הביט בה בפנים חשדניות אך לא אמר דבר. מוחה של אנה קדח.
"אני לא רוצה שתתעצבן אבל," אנה אמרה והסיטה את מבטה ממנו. היא לא יכלה להסתכל עליו. "ג'ק נישק אותי לפני כמה ימים ופשוט הרגשתי קצת מוזר בקשר לזה, כי צדקת בקשר אליו."
"הוא נישק אותך?"
"אבל גרמתי לו להפסיק," אנה שיקרה.
"אני עומד לפוצץ אותו במכות-"
"נייט, לא !" אנה קמה מהמיטה במהירות כדי להרגיע את נייט שניסה לפרוץ מהחדר בזעם. "לא היה לזה משמעות." היא תפסה בזרועו ומשכה אותו אליה, "תפסיק." היא אמרה לו.
"ידעתי שהוא דלוק עלייך!" אמר נייט בכעס וניסה להדוף אותה.
"אני יודעת. צדקת." היא ענתה ושיחררה את זרועותיו. "אבל זה נגמר. אני כבר לא אסתובב איתו יותר." היא הוסיפה בנימה יותר מרגיעה. היא שיקרה יותר מדי אבל היא כבר לא יכלה לקחת בחזרה את מילותיה ואם היא צריכה להפסיק לדבר עם ג'ק אז כך היא תעשה אבל נייט לא יכול לגלות מה באמת קרה. במיוחד לא עכשיו כשהיא המציאה שקר שלם כדי לכסות עליו.
"את מבטיחה לי?" נייט שאל אותה. "אני לא רוצה לראות אותו בסביבה שלך." הוא הזהיר.
"זה קצת קשה לא לדבר איתו כי הוא עובד איתי אבל אני אנסה להתרחק ממנו, אל תדאג."
"אני מקווה." הוא מלמל בעצבנות.
"אני מבטיחה.".

השקר של אנה היה יותר גדול ממה שהיא רצתה שיהיה והיא הרגישה רע כשהיא חזרה הביתה מביתו של נייט.
אולי היה יותר טוב אם היא היתה מספרת לו את האמת. היא היתה מרגישה יותר טוב. הוא היה תומך בה.
לא?
היא מסבכת הכול. למה היא פשוט לא יכלה לספר לו את האמת?
אנה יצאה עם שייקס לטיול מיד לאחר שחזרה הביתה וכך התחמקה מהחקירות של אמה שבזמן האחרון התרבו מאז שהיא הבחינה שאנה במצב רוח ירוד במיוחד.
איזי התקשרה אליה בזמן הטיול שלה עם שייקס ושתיהן קבעו להיפגש בפארק. אנה שהיתה במרחק שתי רחובות משם, הגיעה מיד. היא התיישבה על אחד הספסלים ושיחררה את הרצועה של שייקס כדי שיוכל להתרוצץ בפארק.
איזי הגיעה לאחר רבע שעה והתיישבה לידה. היא נראתה עגומה במיוחד.
"אז אין חדש בקשר לטד?" אנה שאלה.
"הוא לא מדבר איתי." היא ענתה במרירות.
"אולי זה לטובה," אמרה אנה. "זה יהיה לא קל בשבילו להמשיך לבלות איתך כאילו הכול רגיל כשדחית אותו."
איזי לא ענתה.
"את מתחרטת על זה שדחית אותו?" אנה שאלה.
"לא יודעת," איזי משכה בכתפיה. "לא נראה לי. איך אני אמורה לדעת?"
לאנה לא היתה תשובה.
"מספיק לדבר עליי," אמרה איזי בעצבנות. "מה קורה איתך? את בסדר?"
"בסדר גמור," אנה שיקרה. כמה פעמים ישאלו אותה את השאלה הזאת?
"מה עם נייט? אמרת שיש לכם משבר,לא?" איזי לא ויתרה.
אנה הביטה בשייקס שהתחיל לרוץ לעבר כדור שבו שיחקו שני ילדים. הילדים צחקו. "הייתי אצלו לפני שעה," אמרה אנה. "הייתי חייבת לספר לו משהו למה התרחקתי ממנו."
"ומה אמרת לו?"
"שג'ק נישק אותי," אנה אמרה בשקט והמשיכה להביט בשייקס שהתחיל עכשיו לשחק עם שני הילדים הקטנים שזרקו בשבילו את הכדור למרחק כדי שירוץ אחריו.
"אה," איזי נראתה מעט מופתעת. "אני מניחה שהוא כעס," היא העירה לאחר רגע.
"מאוד," אמרה אנה. "אבל הרגעתי אותו ואמרתי לו שלא אמשיך לדבר איתו מחוץ לעבודה."
איזי לא אמרה דבר. היא חיטטה בכיס הג'ינס שלה והוציאה חפיסת סיגריות. היא הוציאה אחת והציעה לאנה עוד אחת, אנה סירבה. איזי הדליקה את הסיגריה והתחילה לעשן.
איזי מעשנת מכיתה ט' מבלי שהוריה יידעו. פעם אחת, בכיתה ט' היא ואנה התמסטלו בחדרה של איזי מגראס שהשיגו מבחור שגדול מהם בשנתיים. ביתה של איזי היה ריק ושתיהן החליטו שזאת ההזדמנות המושלמת להדליק את הגראס ולנסות אותו בפעם הראשונה אך אמא של איזי שחזרה מוקדם במפתיע נכנסה לחדר באמצע ותפסה אותן מעשנות. אנה עדיין זכרה איך הוריה ריתקו אותה לחצי שנה ולא הסכימו שהיא תצא מהבית בסופי שבוע; שניהם זעמו על אנה. רוב התרשם לטובה.
מאז אותו מקרה, איזי הקפידה להסתיר יותר טוב את העובדה שהיא מעשנת סיגריות ביומיום, אך אנה חשדה שהוריה כבר יודעים אך לא מעירים לה כלום; אנה לא עישנה סיגריות רגילות אך התמסטלה עוד כמה פעמים בכמה מסיבות יחד עם נייט.
"את חושבת שעשיתי טעות?" אנה שאלה את איזי כששתיהן המשיכו לשבת בשתיקה.
"בקשר למה?"
"את חושבת שהייתי צריכה לספר לו על ההיריון וההפלה?"
איזי שאפה מהסיגריה ולקחה את הזמן לענות. "לא," היא אמרה לבסוף. "אני לא חושבת שהוא חייב לדעת. יותר טוב בשבילו שהוא לא יודע. הוא היה סתם נבהל…"
אנה שתקה. איזי ומישל המשיכו לומר לה את אותו הדבר: שנייט לא צריך לדעת מההיריון. אבל למה היא מרגישה כול כך טועה? האם יש לאנה זכות למנוע מנייט לדעת שהיא היתה בהיריון ממנו?
אבל האם זה משנה כבר? אנה כבר שיקרה לו; היא המציאה לו סיפור כיסוי. מה הטעם לשנות את הגרסא שלה ולהתוודות בפניו שהיא שיקרה לו? זה רק יביא עוד בעיות ביניהם.
"זאת מישל?" איזי אמרה לפתע וקטעה את מחשבותיה של אנה. היא רכנה קדימה כדי לראות יותר טוב. אנה הביטה לעבר האזור שבו איזי התבוננה; מישל ישבה בספסל מרוחק עם בחור בלונדיני שגבו היה מופנה אליהן אך אנה זיהתה אותו מיד.
"היא יושבת עם נייט?" איזי נראתה מופתעת מאוד והציצה באנה שגם היא הסתכלה על שניהם במבט מוזר. "מה הם עושים יחד?"
אנה לא ענתה מיד ורק המשיכה להתבונן בשניהם מדברים. שניהם ישבו במרחק סביר, ונראה שהם רק מדברים, אך ממתי מישל ונייט קרובים עד כדי כך שהם ייפגשו לבד?
ליבה של אנה נחמץ מעט.
"זה נראה קצת מוזר," איזי העירה. לפעמים אנה שנאה את הישירות של איזי שגרמה לה להרגיש כמו שק גללים.
"אני לא יודעת מה הם עושים יחד," אמרה אנה בכנות וקמה מהספסל. "אבל אני הולכת הביתה…" היא הוסיפה.
היא קראה לשייקס לחזור אליה, קשרה אותו שוב ברצועה שלו ועזבה את הפארק עם איזי אך למורת רצונה, מחשבותיה נדדו שוב ושוב אל מישל ונייט.
מה הם עשו יחד לבד בפארק?