קיץ נצחי- פרק 4+5 (בכוונה מעדכנת שני פרקים כי הפרק ה5 זה הטוויסט שיתחיל להניע את העלילה)

פרק 4-
"טד אמר לך מה?"
אנה ואיזבל ישבו בחדרה של אנה כששייקס שרוע על מיטתה של אנה ושתיהן מלטפות אותו. הוא גרגר.
"והוא גם הזמין אותי לצאת…" איזבל אמרה.
"ומה אמרת לו?" אנה שאלה, די המומה. טד ואיזבל היו ידידים טובים מאוד כבר שנתיים שלמות. הם בילו די הרבה זמן ביחד. טד היה בשכבת גילו של נייט.
"אמרתי לו שאני צריכה לעכל את מה שהוא אומר," איזבל ענתה. "מה הייתי אמורה לענות לו?"
אנה לא ידעה מה לענות.
זה היה יום החופש שלה ואיזבל באה להתנחל אצלה בבית; שתיהן התחילו לבלות הרבה פחות מאז שאנה התחילה לעבוד ושתיהן התגעגעו זה לזה והיה להן הרבה דברים לספר זו לזו.
"את חושבת שאני צריכה לצאת איתו?" איזבל שאלה בהיסוס ונעצה באנה מבט.
אנה לא ענתה לרגע ארוך ואז שאלה, "את מרגישה כלפיו משהו?"
"אני לא יודעת…אף פעם לא חשבתי עליו בצורה הזאת." היא ענתה. "הוא תמיד היה החבר הכי טוב שלי. ועכשיו הוא הרס את זה." היא הוסיפה במעט טינה.
"אולי זה יכול להיות דבר טוב," אנה ניסתה לעודד אותה. "את יודעת שזה הכי כיף כשהחבר שלך הוא גם הידיד הכי טוב שלך? את תוכלי לספר לו הכול…" היא אמרה לה.
איזבל לא נראתה מתרשמת, "מה אם לא ארגיש אותו דבר וטד לא יוכל להתגבר על העניין והכול ייהרס בינינו? מה אם זה לא יחזור להיות אותו דבר אף פעם? מה אם הוא יפסיק להיות ידיד שלי?"
אנה לא ידעה מה לענות.
"לא דיברתי איתו מאז," איזבל אמרה בשקט והמשיכה ללטף את בטנו על שייקס ששכב בעיניים עצומות.
"את חייבת לדבר איתו ," אמרה אנה. "לא משנה מה, הוא החבר הכי טוב שלך ואת צריכה לדבר איתו על זה."
"אני יודעת," היא מלמלה.
"אני חושבת שזה יהיה נחמד דווקא. שתהיי עם טד." אנה חייכה. "הוא מאוד חמוד."
איזבל גיחכה ואז אמרה , "בואי נפסיק לדבר עליי ותספרי לי משהו את," היא הרימה את עיניה אל אנה, "מה קורה עם ג'ק? אתם עדיין ממשיכים לפלרטט?"
"אנחנו לא מפלרטטים," אנה התנגדה. איזבל הרימה גבה לעברה ואנה צחקה, "אולי קצת…אבל זה לא מעבר לזה."
"מה נייט אומר על זה?" איזבל שאלה אותה.
"הוא לא בדיוק מת על ג'ק," אנה ענתה.
"ובצדק, לא?"
"הוא צריך לסמוך עליי," אמרה אנה במשיכת כתף. "הוא יודע שאני אוהבת אותו."
"אבל את מפלרטטת עם בחור אחר,"
"אני לא בדיוק מפלרטטת איתו," אנה שוב התנגדה בשקט. "וזה לא בדיוק נגד החוק. אני בטוחה שהוא עושה את זה גם…"
"אני סתם צוחקת עלייך," איזבל צחקקה. "זה לא כזה עניין גדול לפלרטט עם מישהו. כולם עושים את זה, זה חלק מהחיים…במיוחד כשיש לך את אותו החבר כבר שנתיים."
"שנה וחצי," אנה תיקנה אותה ואיזבל גלגלה את עיניה.
לפתע נשמעה נקישה בדלת, ואמה של אנה פתחה אותה והציצה אל החדר,
"היי איזי, מתוקה," היא אמרה לאיזבל שחייכה ואז פנתה חזרה אל אנה ואמרה, "מישל פה…"
"כאילו באה לפה?" אנה הופתעה.
"כן, אני אומרת לה לעלות, בסדר?" היא שאלה.
"כן בטח." אמרה אנה בזמן שאיזבל עיוותה את פרצופה בזעף.
"היא תמיד חייבת להידבק אלייך?" איזבל הפטירה לעבר אנה ברוגז כשאמה יצאה מהחדר.
"היא לא נדבקת אליי." אמרה אנה בשלווה. "היא חברה שלי…"
"היא מעצבנת," היא אמרה.
"למה היא מעצבנת אותך כול כך?" אנה שאלה אותה. משום מה, איזבל סירבה להתיידד עם מישל- מצב שדרש מאנה לתמרן בין שתיהן לעיתים קרובות, והיא לא אהבה את זה.
"יש בה משהו…" איזי משכה בכתפיה.
אנה תקעה בה מבט ארוך ואמרה בעוקצנות, "את ממש ברורה,"
"אני לא יודעת," איזי שוב משכה בכתפיה ולפתע קמה מהמיטה. "עדיף שאלך אם היא באה,"
"אל תהיי ככה,איזי!" אנה רטנה.
לפתע נשמעה נקישה על הדלת והיא נפתחה. זאת היתה מישל.
איזי הציצה אליה, החזירה את מבטה אל אנה ועשתה לה פרצוף.
"היי," מישל אמרה לשתיהן בחיוך.
"היי,מישל," ענתה אנה והתעלמה מאיזי.
"אני הולכת," איזי אמרה שוב ומיהרה להסתלק מהחדר.
מישל התיישבה על המיטה ליד אנה והתחילה ללטף את שייקס גם היא. היא נשאה את עיניה אל אנה ושאלה ,"יש לה בעיה איתי?"
"למי?" אנה עשתה את עצמה טיפשה, כאילו לא מבינה למי היא מתכוונת.
מישל הביטה בה בספקנות אבל אמרה, "לאיזבל."
"מה פתאום," אנה מיהרה להכחיש. "היא פשוט היתה צריכה ללכת הביתה. אבא שלה התקשר אליה ואמר לה לחזור."
"אה אוקי," אמרה מישל. אנה לא ידעה אם היא האמינה לה או לא. "אז מה נעשה היום?" היא שאלה.
אנה התכוונה לצאת עם נייט.
"את רוצה ללכת לנהר? לומר לכמה חברים ולהיפגש שם?" מישל שאלה.
"אה," אנה הסמיקה. "אני נפגשת עם נייט אז אני לא יכולה…", אנה ונייט מיעטו להיפגש ביחידות בשבועות האחרונים, ושניהם קבעו לדייט במיוחד הלילה.
"אה…" מישל מלמלה באכזבה. היא השפילה את עיניה אל שייקס והמשיכה ללטף אותו בשקט.
הדממה הדהדה בחדר ואנה הרגישה איך מישל השתתקה כיוון שהיא נפגעה. לא היו לה חברים קרובים אחרים חוץ מאנה.
"את יודעת," אנה אמרה לאחר כמה רגעים טעונים של דממה. "נוכל לקבוע ליום אחר. אנחנו יכולים לנסוע לנהר," היא אמרה למישל בחיוך קטן.
מישל הרימה את מבטה בחיוך מאושר, "באמת?" היא אמרה.
"כן בטח," אנה ניסתה להישמע קלילה וזורמת.
"יופי!" מישל אמרה בשמחה. "אז נגיד לטיילור, איזבל ועוד כמה אנשים וניפגש שם. אולי נעשה מדורה או משו כזה…"
"כן, זה יהיה נהדר…".

נייט ממש לא התלהב מביטול הדייט שלהם. אנה ניסתה להסביר לו שהיא לא רצתה לפגוע ברגשותיה של מישל, בעיקר מכיוון שהיא היחידה שבאמת קרובה אליה כרגע. אחרי שהם יחזרו לבית ספר, היא בטוח תמצא חברים חדשים ואנה לא תרגיש כול כך מחויבת אליה.
"מזמן לא נפגשתי איתך ביחידות באמת," אמר נייט כששניהם היו בג'יפ שלו, בדרך לנהר. "את תמיד עייפה או אין לך זמן…"
"אל תהיה כזה," אנה אמרה לו בשקט. "ניפגש מחר, אני מבטיחה."
"מחר את עובדת," הוא העיר.
"אחרי העבודה…אני עובדת במשמרת בוקר."
נייט עדיין לא נראה מרוצה במיוחד אך הוא שתק.
שניהם הגיעו לנהר אל המפגש הקטן שמישל ארגנה. המדורה כבר בערה, ואנה ראתה את טיילור, איזבל,מישל ועוד ארבעה אנשים משכבתה שותים ויושבים במעגל קטן, קצת הרחק מהמדורה.
"סוף סוף הגעתם!" קראה מישל לעבר שניהם ונופפה אליהם.
אנה חייכה בהיסוס; היא הבחינה באיזבל מעוותת את פרצופה למראה מישל מתלהבת לקראתם.
שניהם הצטרפו לאחרים, והם שתו ואכלו תפוחי אדמה שהם טיגנו על המדורה. הם סיפרו סיפורים, השתכרו מעט ודיברו על בית ספר.
אנה הרחיקה את איזבל מהאחרים ושאלה אותה אם היא דיברה כבר עם טד, ואיזי ענתה שהיא עומדת להיפגש איתו מחר ושאין לה מושג מה היא תגיד לו; היא עדיין לא החליטה אם להסכים לצאת איתו או לסרב לו.
אנה התחילה להשתעמם. גם נייט.
"רוצה ללכת?" הוא שאל אותה לאחר שעתיים.
"מאוד,"
"בואי,", הוא אחז בידה ומשך אותה אחריה. הם נפרדו מכולם ואמרו שהם עוזבים.
"אבל למה?" מישל קפצה אחריהם. "תישארו!"
"אני עובדת מחר, אז אני מעדיפה לחזור הביתה." אנה שיקרה. שניהם ממש לא התכוונו ללכת הביתה.
"אז אכפת לכם להחזיר אותי הביתה גם?" מישל שאלה. "כי אין לי מכונית ואם אתה מסיע את אנה, אז תחזיר אותי גם, אם כבר…"
נייט שלח מבט מעט נרגז אל אנה אבל היא התעלמה ממנו ואמרה, "כן,בטח ".
מישל אספה את חפציה, נפרדה מהאחרים ושלושתם עזבו יחד.
"נייט," אמרה מישל לאחר ששלושתם כבר היו במכונית ובדרך חזרה הביתה. "לא הספקתי להודות לך על מה שעשית עם ג'ורג' במסיבה. הוא קצת השתגע שם, ואני שמחה שעצרת אותו…" היא אמרה בשקט.
"אין על מה," אמר נייט. "אל תשמרי לו טינה בגלל זה, מישל." הוא הוסיף. "הוא כבר מרגיש רע בקשר לזה והוא לא יודע איך להתנצל בפנייך. אל תקשי עליו.".
הם הגיעו הביתה ונייט עצר ליד ביתה של מישל.
"תודה, נייט. ונתראה מחר בבוקר,אנה." היא אמרה לשניהם ויצאה מהמכונית.
אנה ונייט הביטו אחריה ואז מבטיהם הצטלבו.
"אז עוד ערב חלף לו בלי סקס," אמר נייט.
אנה צחקה.
"מחר לא תוכלי להתחמק ממני," הוא רכן לעברה ונישק אותה. נשיקה ארוכה ועמוקה.
היא לא רצתה להתחמק ממנו.

למחרת נייט הפתיע אותה בערב ואמר לה שיש לה הפתעה בשבילה.
"סקס זה לא הפתעה, נייט," אמרה לו אנה כששניהם היו בג'יפ שלו והוא לא הסכים לומר לה לאן הם נוסעים.
"סקס זה רק הטבה בהפתעה שלי,"
אנה חייכה.
הם נסעו אל הנהר שוב, אבל למקום שונה מזה שהם נוסעים אליו בדרך כלל. הוא ירד מהכביש והחנה את המכונית שלו ליד הכביש ואמר לאנה לבוא איתו.
"זה רחוק?" היא שאלה אותו.
"לא ממש," הוא משך בכתפו.
הוא אחז בידה והוביל אותה דרך העצים. אנה נשרטה כמה פעמים מעשבים שוטים והם צעדו במשך עשר דקות עד שהם הגיעו לשטח די קטן ושטוח ללא עשבים ועצים שמשם אפשר היה להשקיף אל הנהר. זה היה צוק נמוך.
אנה הבחינה שעל האדמה היו מונחים שמיכה בהירה ועליה שתי כוסות, בקבוק ספרייט, וקערה עם חטיפים; מסביב לשמיכה היו דלוקים כמה נרות.
עיניה של אנה התעגלו בהפתעה למראה השמיכה וההשקעה.
"עשית את זה בשבילי?" היא קראה, המומה.
"טיילור וג'ורג' עזרו לי," נייט חייך למראה פניה המאושרות.
אנה נשאה את עיניה אל נייט בחיוך גדול וחיבקה אותו,
"אני לא מאמינה ! אתה כזה מתוק…" היא אמרה בשמחה והתקדמה לעבר השמיכה כדי להתיישב עליה.
"אז את חושבת שזה יעזור לי להיכנס למכנסיים שלך?" הוא התיישב מולה.
"אין לך מושג עד כמה…" היא חייכה אליו ורכנה לנשק אותו. זה היה הדבר הרומנטי ביותר שהוא עשה בשבילה.

למחרת אנה סיפרה למישל מה נייט עשה עבורה כששתיהן היו בדרך חזרה הביתה מהעבודה.
מישל נראתה מתרשמת מאוד.
"אני יכולה לשאול אותך משהו?" היא שאלה כשהיא החנתה את המכונית מול ביתה של אנה.
"כן,בטח."
מישל נראתה מעט מהססת אבל אז היא אמרה, "איך זה? לעשות סקס?"
אנה הביטה בה בהפתעה.
"אני לא רוצה לחטט או משו," מישל מיהרה להוסיף. "אבל זה מעניין אותי. אף פעם לא דיברתי על זה עם מישהי…" היא חייכה בהתנצלות.
"אף פעם לא עשית…?"
מישל הנידה בראשה לשלילה.
אנה היתה די מופתעת. מישל היתה יפיפייה, פלרטטנית, רגילה לתשומת הלב הרבה שבנים הרעיפו עליה; איך זה ייתכן שהיא בתולה?
"זה כואב בהתחלה, אני לא אכחיש," אנה צחקקה בקלילות. "ירד לי קצת דם, וגם בפעם השנייה והשלישית עדיין הרגשתי כאב מוזר, אבל בסוף זה עבר."
"זה מאוד כאב?" מישל נראתה מעט מבוהלת.
"זה כאב נסבל," אנה שוב צחקה.
מישל לא אמרה דבר.
"אני לא רוצה להיות בוטה אבל," אנה אמרה בלי להתאפק."איך זה שאת בתולה?" היא פלטה בשאלה.
מישל הרימה את מבטה למראה דבריה ואנה מיהרה להוסיף, "כאילו,אני מתכוונת- את ממש, ממש יפה ונראה שכול הבנים מתים עלייך. איך זה ייתכן שלא היה לך מישהו לעשות את זה איתו?"
מישל הסיטה את עיניה במשיכת כתף ,"אף פעם לא היה לי הזדמנות. לא הרגשתי מוכנה." היא חייכה בעצב מסוים.
"זה דווקא מרענן," אנה אמרה בחיוך. "כיום כולם עושים את זה בגיל כול כך צעיר אז אני חושבת שזה ממש מתוק שאת רוצה לחכות למשהו מיוחד."
"את לא חיכית?" מישל שאלה.
"המשהו המיוחד שלי הגיע די במהירות, אני מניחה," אנה צחקה.
היא נפרדה ממישל ויצאה ממכוניתה כדי להיכנס הביתה. כמו תמיד, שייקס מיהר אליה בהתלהבות והתחיל לקרקר סביבה. אנה ליטפה אותו מעט ואז נכנסה למטבח אל אמה שהכינה ארוחת צהריים. שייקס דידה בעקבותיה.
"מה נשמע, אמא יפה ויקרה שלי?" אנה קראה אליה והתיישבה על יד הדלפק שעליו הכינה אמה סלט.
"אמא?" היא ענתה בלי להרים את מבטה. "הבת שלי נטשה אותי וכבר לא מתייחסת אליי. מי את?"
אנה צחקה. "מה פתאום!"
"אז את כן זוכרת את האנשים הקטנים?" אמה הסתכלה עליה. "את המשפחה האוהבת שלך?"
"ברור," אנה ענתה. "ייקח לי המון זמן לשכוח אנשים כול כך נודניקים. זה לא קורה בבת אחת."
אמה צמצמה את עיניה בלי להתרשם ואנה שוב צחקה.
"אנחנו כבר לא רואים אותך יותר בבית," היא אמרה. "את כול הזמן בעבודה, או עם נייט, או עם מישל, או עם איזבל. אבא שלך ממש לא אוהב את זה."
"זה אתם שדרשתם ממני למצוא עבודה. זוכרת?"
"לא דרשנו," אמה התנגדה.
אנה גלגלה את עיניה ואמרה, "כן,כן…"
"אז מה רצית לעשות? להתבטל בבית כול היום? לישון עד אחר הצהריים ולצאת בלילות כמו רוב?"
אנה דווקא תכננה לעשות בדיוק זאת, אבל היא לא אמרה זאת בקול רם. "ביקשתם ממני למצוא עבודה, אז מצאתי. אז אין לכם על מה להתלונן…"
"תנסי לא לצאת הלילה, בסדר?" אמה ביקשה בשקט. "אני אגיד גם לרוב. נעשה ערב משפחה. אולי נצפה בסרט?"
"לי אין בעיה," אנה חייכה. "ממילא אני עייפה מדי לצאת.".

בארוחת הערב, אמה הודיעה על ערב המשפחה ועל העובדה שהם עומדים לצפות בסרט הלילה ולאכול פיצה.
רוב לא נראה מרוצה. "זה חייב להיות הלילה? אי אפשר לעשות את זה אחרי חופש הגדול או משהו?" הוא רטן.
"מה אכפת לך לא לצאת רק יום אחד?" אמא התרגזה מחוסר שיתוף הפעולה.
"היום התכוונו לחבר את כול המחשבים שלנו לרשת ולשחק באיזה משחק אצל ג'ו!" ענה רוב. "אתם לא יכולים לעשות את זה בלעדיי?"
"כמובן שלא!" כעסה אמא.
"רוב!" התערב אביה של אנה בקול שקט ומאיים. "אמא מנסה לארגן לנו ערב נעים, ואתה לא עומד להרוס את זה."
"אפשר לחשוב איזה ערב," הוא מלמל בזעף.
"בסדר!" אימה של אנה קראה בכעס וקמה משולחן האוכל בתנועה חדה. "התחרטתי! תעשו מה שאתם רוצים."
ובזה היא יצאה מחדר האוכל. צעדיה הכועסים נשמעו ברחבי הבית בשעה שעלתה במדרגות לקומה השנייה.
"עכשיו אתה מרוצה?" אביה הביט ברוב במבט זועם. "אני לא רוצה שתצא מהבית הזה הלילה!" הוא הוסיף בכעס וגם הוא קם ויצא מחדר האוכל.
אנה הביטה ברוב שנראה זועף ודומם.
"אל תדאג," היא אמרה לו. "אני ארגיע אותה.".
אנה עלתה לחדרה של הוריה ומצאה את אמה יושבת על המיטה וקוראת ספר. התחביב היחידי שהיה לאמה של אנה היה לקרוא ספרים. היא אמרה שזה הרגיע אותה.
אנה ניגשה אליה והתיישבה על ידה. "אז זה לא עבד, אה?" היא אמרה.
"אני שמחה שקלטת את זה."
אנה חייכה. "את רוצה שנעשה ערב בנות במקום ערב משפחה? נוכל לצאת בית הקפה ולבלות קצת לבד…"
אמה הרימה את מבטה אל אנה בעניין, "כן?" היא אמרה בהיסוס.
"קדימה," אנה אמרה בתשובה וקמה מהמיטה. "תסתדרי עכשיו ונצא.".

פרק 5-
"ערב חלש אה?" ג'ק אמר כשאנה התיישבה לאכול סנדויץ' במטבח. זאת היתה ההפסקה שלה.
"תודה לאל שכן," היא ענתה. מכיוון שזה היה חופש גדול, כמעט כול ערב היה מלא מפה עד לשם בבית הקפה ובקושי היו לאנה הפסקות כדי לנוח.
"את בסדר היום?" ג'ק התקרב אליה כשהוא מנגב את ידיו. "את נראית מוזר…"
"אני?" אנה הופתעה מהעובדה שהבחין.
"אני טועה?"
"זה כלום," אנה ענתה בביטול והתרכזה באכילת הסנדויץ'.
ג'ק צדק. אנה באמת היתה במצב רוח מוטרד בשבועיים וחצי האחרונים. היא ניסתה להתעלם מהמחשבות המציקות והטורדניות שהמשיכו לחלחל אל תוך מוחה, אך עם כול יום שעבר, המחשבות נהיו יותר ויותר קודחות.
האם היא היתה אמורה לספר לנייט שהמחזור שלה מאחר? האם היא צריכה להבהיל אותו בלי שיהיה צורך?
אולי אנה סתם פרנואידית. היא היתה בטוחה שכן.
היא לא רצתה לשתף את מישל או איזבל בחששות שלה. היא לא רצתה לראות את הפנים המפוחדות שלהן ולהיבהל עוד יותר; היא לא רצתה לראות אותן שופטות אותה על כך שיש סיכוי פעוט שהיא נכנסה להיריון.
היא התחמקה מלקנות ערכה ביתית להיריון בשבועיים האחרונים ושכנעה את עצמה שהיא מגזימה, הרי הם השתמשו באמצעי מניעה כול פעם, איך זה ייתכן שהיא תהרה?
אך היא ידעה שעבר יותר מדי זמן ושהמחזור שלה תמיד מדויק והיא חייבת לעשות את הבדיקה ולראות אם באמת יש סיבה לדאגה.
לאחר העבודה, אנה אמרה למישל שהיא לא תחזור איתה הביתה כי יש לה סידורים והלכה לבית המרקחת לקנות ערכה ביתית להיריון.
היא היתה מעט לחוצה כיוון שהיא ממש לא רצתה שיבחינו בה קונה ערכה כזאת, אז היא ניסתה לחכות עד שהקופה תתפנה לפני שניגשה אליה כדי לשלם על הערכה.
היא חזרה הביתה ועלתה ישר לשירותים. הלב שלה הלם והיא יכלה להרגיש את הפעימות מצלצלות באוזניה.
היא פתחה את הקופסה הקטנה והיא ראתה שיש בה דף הוראות שימוש ואת ערכת הבדיקה. היא התיישבה על האסלה, שמה את ערכת הבדיקה על הכיור והתחילה לקרוא את הוראות השימוש.
ידיה רעדו.
היה כתוב בהוראות שקודם כול היא צריכה מיכל נקי מפלסטיק על מנת לאסוף דגימת שתן.
מאיפה היא תשיג מיכל נקי מפלסטיק?
אמא שלה תמיד שמרה קופסאות גלידות נקיות בארונות המטבח כדי להשתמש בהן בפעמים שהיא יוצאת מהבית והיא צריכה דבר מה חד פעמי לשים בו אוכל.
היא הרימה את הקופסא, הוראות השימוש וערכת הבדיקה ויצאה מהשירותים במהירות וניגשה אל החדר שלה. היא שמה אותם על המיטה שלה וירדה למטה למטבח כדי לחפש קופסא ישנה של גלידה שאמא שלה שמרה שם.
אמא שלה לא היתה בבית, ואנה הבחינה שגם שייקס איננו; היא ניחשה שהיא יצאה איתו לטיול סביב השכונה.
היא מיהרה לחפש בארונות לפני שמישהו יפתיע אותה וישאל אותה מה היא עושה.
היא מצאה כמה קופסאות דחוסות באחת הארוניות הצדדיות ולקחה שתיים מהן ומיהרה לעלות חזרה.
היא לקחה חזרה את הערכה הביתית וחזרה לשירותים. היא הודתה לאלוהים שרוב ישן באותו זמן, ושאביה היה בעבודה ושייקס היה צריך לצאת לטיול.
היא חזרה לשבת על האסלה ולקרוא בדף ההוראות.
היה כתוב שהשתן של הבוקר הכי מתאים לבדיקה כיוון שיש בה את הריכוז הכי גבוה של hCG לדגימה, אך לאנה לא היתה שום סבלנות לחכות לבוקר הבא במיוחד לא אחרי שהיא כבר עשתה את הצעד העיקרי לקבל אומץ לקנות את הערכה מלכתחילה.
היא הניחה את דף ההוראות, והרימה את קופסת הגלידה כדי להפקיד בה את "הדגימה".
היא היתה צריכה כמה רגעים כדי להירגע ולנסות להשתין אל תוך הקופסא.
לאחר שהיא מילאה את הקופסא, היא היתה צריכה לחכות חמש דקות על מנת שטמפרטורת הדגימה תגיע לטמפרטורת החדר.
אנה החליטה לקרוא בהמשך ההוראות עד שהיא תחכה לדגימה שתקרר:
הוציאי את ערכת הבדיקה מן הכיס המגן עליה,על ידי קריעת החריץ הצדדי.הסירי את פקק הפלסטיק על מנת לחשוף את החלון הסופג. כווני את הקצה עם הספוג (עם 5 הפתחים הקטנים) ישירות לזרם השתן לפחות ל-7-10 שניות על מנת לאפשר לשתן להיכנס לתוך ערכת הבדיקה. סגרי את הפקק והניחי את המתקן במאוזן על משטח נקי ושטוח. המתיני חמש דקות להשלמת תוצאת הבדיקה

היא עקבה אחרי ההוראות ולבסוף חזרה לחדר שלה עם ערכת הבדיקה, קופסאות הערכה, והדגימה כדי לא לעורר חשד אצל משפחתה אם הם יחזרו וימצאו אותה מתעכבת בשירותים יתר על מידה.
היה כתוב לחכות חמש דקות להשלמת הבדיקה.
אנה הסתכלה על השעון שלה. עברו שלוש דקות.
היא בהתה במקל העבה ששכב על השידה שלה וחיכתה.
מה יקרה אם זה ייצא חיובי?
אנה חיכתה. היא שמעה את אמה נכנסת חזרה אל הבית ואת הנביחות של שייקס. אם אמא שלה היתה יודעת על החששות של אנה, היא היתה מתמוטטת.
אנה לא היתה רגילה לשמור מאמה סודות; היא היתה מספרת לה הכול על מה שקורה איתה, על נייט, על בית הספר, ועל חבריה, אך לאחרונה הסודות התחילו להיערם ואנה לא אהבה את זה.
אבל איך מספרים לאמא שיש סיכוי שאת בהיריון? איך מספרים לה שאת פעילה מינית עם החבר שלך וששיקרת לה?
יש דברים שאי אפשר לספר להורים, ויש דברים שהורים לא רוצים לשמוע.
אנה הביטה בשעון שלה. הגיע הזמן.
אם יופיע פס אחד באזור הבקרה העליון של הערכה, זה אומר שהיא לא בהיריון ואם יופיע פסים עקביים ואחידים באותו אזור, זה אומר שהיא בהיריון.
אנה נשמה עמוק והרימה את הערכה.
היא הביטה אל אזור הבקרה וראתה פסים צבעוניים מעטרים אותו. ליבה של אנה החסיר פעימה.
היא עצמה את עיניה ופקחה אותן שוב רק כדי לראות את הפסים העקביים והאחידים שהופיעו על אזור הבקרה.
יש פה טעות. לא יכול להיות שהיא בהיריון. היא ונייט הקפידו להשתמש באמצעי מניעה- אין סיכוי שהיא בהיריון. הערכה טועה.
אנה החליטה לקנות שוב ערכה ולהיבדק בבוקר (כמו שכתוב בהוראות השימוש) כי ערכות ההיריון הביתיות אינן בטוחות במאה אחוז.
אנה חייבת להיבדק שוב.
היא אספה את שתי הקופסאות, הערכה (שעדיין הראתה את הפסים הצבעוניים), ואת דף ההוראות ושמה אותן בשקית זבל שחורה. היא ירדה למטה, הקפידה להתחמק מאמה ויצאה החוצה כדי לזרוק את השקית אל פח הזבל.
היא חזרה אל הבית ובדיוק אמא שלה הופיעה מהמטבח, כשבעקבותיה שייקס,
"חשבתי ששמעתי דלת נסגרת," היא אמרה והביטה באנה בחשדנות. "את בסדר? איפה היית?"
"סתם זרקתי משהו לזבל," אמרה אנה וניסתה להישמע רגיל. הקול שלה נשמע צרוד במעט.
שייקס מיהר לקראתה ואנה התכופפה כדי ללטף אותו. שייקס גדל מאז שנייט הביא אותו בפעם הראשונה אל הבית; הוא נהיה לשעיר יותר וזנבו הצליף בכול פעם שהוא התחיל להתרגש; הוא הזיל ריר כמעט על כול דבר ועל כול אחד, אמא של אנה המשיכה להתלונן שהוא מרייר על כול רהיט בבית.
אנה עזרה לאמה לנקות את הבית ולסדר קצת את הסלון, ואת חדרי השינה. רוב התעורר רק בארבע בצהריים והוא התהלך כסהרורי ברחבי הבית כשהוא מעצבן את אימו על כך שהוא יושב מול הטלוויזיה כול היום ולא עושה כלום.
בערב, לאחר שאביה של אנה חזר והם אכלו ארוחת ערב, אנה אמרה שהיא מוציאה את שייקס לטיול ויצאה מהבית לבד.
היא היתה צריכה ללכת שוב לבית המרקחת ולקנות ערכת ביתית להיריון בפעם השנייה. היא עמדה להתעורר מוקדם למחרת כדי להיבדק שוב ולראות אם הבדיקה הראשונה טעתה.
היא לא התעכבה יותר מדי בדרך והלכה עם שייקס אל בית המרחקת וקנתה את הערכה וחזרה הביתה.
נייט התקשר אליה ושאל אם היא רוצה לצאת אבל אנה סירבה.
היא שכבה לישון מוקדם והתהפכה הלוך ושוב במיטה שלה לפחות שעתיים כשהמחשבות דוהרות בתוך ראשה עד שהיא נרדמה.
למחרת היא התעוררה מוקדם יותר מהצפוי כדי שהיא תעשה את הבדיקה בשקט לפני שתיסע לעבודה.
הוריה ורוב ישנו בחדריהם וכול הבית היה שקט. שייקס גם הוא היה בחוץ, בחצר האחורית, במלונה שלו.
היא שוב עקבה אחר ההוראות אבל במקום להטיל את מימיה בתוך קופסא, היא עשתה זאת ישירות על המקל; לאחר מכן היא חיכתה את הזמן הנחוץ כדי לראות את התוצאות.
הבטן שלה שוב התחילה להתהפך בזמן שהיא חיכתה לתוצאות הבדיקה. היא בקושי הצליחה לבלוע רוק.
לאחר חמש דקות, היא הרימה את המקל.
קווים צבעוניים ואחידים עיטרו את המקל שוב.
אנה החניקה אנקה.
לא היה לאנה זמן להתעכב ולנסות לעכל את החדשות והיא מיהרה לצאת אל שביל הגישה כדי לפגוש את מישל ולנסוע איתה לעבודה.
מבחינה מסוימת, היא הרגישה הקלה מסוימת שהיא צריכה ללכת לעבודה; אולי זה יסיח את דעתה מהחדשות. להתרוצץ כול היום בבית הקפה ולנסות לרצות את הלקוחות חייב להיות הסחת דעת טובה, לא?

זאת לא היתה הסחת דעת.
כול היום, ראשה של אנה היה תקוע בתוצאות הבדיקה. היא המשיכה לתהות אם יש סיכוי שהערכה טעתה, ואם היא צריכה לעשות את הבדיקה עוד הפעם-הרי תמיד מזהירים שהערכות הביתיות יכולות לטעות, אולי זאת היתה אחת הפעמים האלה שהערכה טעתה.
אבל האם היא אמורה לספר לנייט על מה שקורה? איך הוא יגיב? האם היא אמורה להבהיל אותו כשאולי זה בכלל לא נכון?
מה יהיה אם נייט ייבהל וייפרד ממנה? הרי בנים מפחדים ממחויבות, והיריון זה הדבר המבהיל ביותר שיכול לקרות.
אנה לא ידעה את התשובות. היא לא היתה בטוחה בכלום. היא לא היתה בטוחה שהיא בהיריון; היא לא היתה בטוחה אם לעשות בדיקה נוספת או לא; היא לא היתה בטוחה אם לספר לנייט או לא; היא לא היתה בטוחה אם היא פועלת נכון.
"את בסדר?" מישל שאלה אותה בסוף יום העבודה כששתיהן צעדו לעבר האוטו שלה. "היית מוזרה כול היום…"
"בסדר גמור," ענתה אנה. "את יכולה להקפיץ אותי לבית המרקחת?" היא שאלה את מישל. "ואני אסתדר כבר משם."
"כן, בטח," מישל נראתה מעט מופתעת. "אני יכולה לחכות לך-"
"לא צריך," אנה מיהרה להוסיף. "יש לי משהו אחר לעשות."
מישל הביטה בה בחשדנות אך לא הוסיפה.
אנה נפרדה ממישל בבית המרקחת ונכנסה לקנות ערכה נוספת, בפעם השלישית. היא היתה סמוקה כשהיא שוב ניגשה אל הקופה ופגשה את אותו הרוקח שמכר לה את שתי הערכות הראשונות, אך הרוקח לא אמר לה דבר.
היא חזרה הביתה, אכלה ארוחת צהריים, שיחקה קצת עם שייקס והתנהגה כרגיל כדי שאמה לא תחשוד כשהיא תסתגר בחדרה שוב.
אנה הרגישה מטופשת לעשות את הבדיקה עוד הפעם אבל בתוכה עוד קינן ספק וזה עצר בעדה מלהיבהל עד הסוף.
היא היתה צריכה להיות בטוחה עד הסוף.
שוב היא עקבה אחר ההוראות והיא שוב מצאה את עצמה בחדרה, עם הקופסא של הערכה שאותה היא זרקה לפח; ערכת הבדיקה שהיתה מונחת על השידה ליד המיטה ודף ההוראות שהיתה זרוקה על המיטה.
היא חיכתה חמש דקות ארוכות ומייגעות ושוב הרימה את המקל כדי להביט בתוצאת הבדיקה.
חיובי.
אנה פרצה בבכי.
עכשיו זה בטוח. היא בהיריון. היא לא יכולה להדחיק את העניין יותר. היא צריכה להתמודד עם זה.
אנה בכתה בבכי תמרורים; היא ניסתה להחניק את ההשתנקויות וקולות הבכי שלה כדי שרוב לא ישמע בחדר השני או חס וחלילה אמא שלה לא תשמע כשהיא תעבור במסדרון ליד חדרה.
מה היא עומדת לעשות?
לפתע נשמעה דפיקה בדלת ולפני שהיה לאנה זמן להחביא את הערכה, נפתחה הדלת.
זאת היתה מישל.
"היי, אנה, שכחת את ה-"
היא קפאה ומבטה נתקל בערכת הבדיקה שאנה החזיקה בידה; עיניה נדדו לכיוון פח הזבל שבה היה זרוק קופסת ערכת ההיריון.
אנה ידעה שעיניה אדומות ונפוחות מהבכי; אפילו לא היה לה זמן למחות את דמעותיה לפני שמישל פתחה את הדלת. היא לא יכלה לשקר למישל עכשיו.
"תסגרי את הדלת." אנה אמרה למישל במהירות.
מישל עשתה כך.
"אל תספרי לאף אחד!" אנה פלטה בייאוש.
"את בהיריון?" מישל גמגמה בהלם.
אנה שוב פרצה בבכי. היא התיישבה על המיטה והשפילה את פניה.
מישל מיהרה לגשת אליה ולחבק אותה.
"אני לא יודעת מה אני אעשה…" אנה מלמלה בקול חנוק.
"אולי זה לא נכון," מישל אמרה. "יש סיכוי שהערכה טעתה-"
"עשיתי בדיקה שלוש פעמים."
"אה,"
אנה המשיכה לבכות.
"את רוצה ללדת את התינוק?"
"לא," אנה ענתה לפני שאפילו חשבה על התשובה. "אני לא רוצה ילד בגיל 16."
"אז את רוצה לעשות הפלה?" מישל שאלה.
הכול נשמע כול כך אמיתי כשמישל אמרה את הדברים הללו. הכול נשמע כול כך מפחיד…
"אני חושבת שכן," ענתה אנה. "אני לא רוצה שההורים שלי יידעו על זה."
הם יהיו כול כך מאוכזבים…
"את יודעת באיזה שבוע את?" היא שאלה.
"לא…" אנה ענתה.
"את תצטרכי ללכת לרופא, אנה," מישל אמרה. "כדי שהוא יגיד לך מה לעשות."
"אני לא יכולה!" אנה ענתה וקמה מהמיטה בחדות. "זאת עיירה קטנה! כולם מכירים את כולם…מה יקרה אם הוא יספר להורים שלי?"
"הוא רופא, אנה," מישל אמרה ברכות. "יש חיסיון בין רופא למטופל שלו. הוא לא יספר לאף אחד…"
היא צדקה.
"את לא יכולה לעשות את זה לבד," מישל המשיכה. "יש סיכוי שתפגעי בעצמך ובגוף שלך לצמיתות. את צריכה רופא."
היא שוב צדקה.
"אם את רוצה, אני אבוא איתך…" מישל הציעה בעדינות.
"באמת?"
"רק אם את רוצה," מישל חייכה חיוך קטן.
"כן," אנה ענתה בשקט. "אני לא יכולה לעשות את זה לבד…"
מישל נעה במיטה באי נוחות לרגע ואז שאלה, "מה עם נייט? הוא יודע על זה?"
נייט.
"לא," ענתה אנה. "אני צריכה לספר לו…"
"לדעתי," מישל הביטה באנה ברצינות. "עדיף שלא תספרי."
אנה הביטה בה בהפתעה. "למה לא?"
"כי בנים מפחדים מדברים כאלה. יותר מבנות. ואם את ממילא רוצה לעשות הפלה, אני חושבת שזה לא נחוץ שהוא יידע. את רק עומדת להקשות על היחסים ביניכם."
"את חושבת?"
"כן," אמרה מישל בעידוד. "נייט ייבהל אם הוא יידע את האמת ואחרי שהוא ישמע שאת עומדת לעשות הפלה, הוא ייבהל עוד יותר. חבל להדאיג אותו."
"את צודקת…" אנה אמרה. "אז מתי את חושבת שאנחנו צריכות ללכת לרופא?"
"בהקדם האפשרי!" מישל ענתה בנחישות. "כי הפלה אפשר לעשות רק עד שבוע מסוים ואני חושבת שזה עדיף ככול שזה מוקדם יותר."
"אוקי," אנה אמרה. היא הבחינה שקולה רועד.
"אני אקבע לנו תור למחר," מישל אמרה.

המרפאה בניו בוסטון, היתה יחסית גדולה ויוקרתית במיוחד. לאנה היה ביטוח אז היא לא היתה צריכה לשלם כדי להיות מטופלת שם.
מישל קבעה לה תור למחרת לאחר הצהריים (הן עבדו במשמרת בוקר), והיא הסיעה את אנה אל המרפאה כשהגיע הזמן.
אנה רעדה. היא לא יכלה לשלוט בזה.
"יהיה בסדר,אנה," אמרה מישל כשהיא החנתה את המכונית במגרש החנייה של המרפאה. "נשמע מה יהיה לרופא להגיד. אולי את בכלל לא בהיריון."
אנה הנהנה קצרות ושתיהן יצאו מהמכונית כדי להיכנס אל תוך המרפאה.
היא התפללה לאלוהים שלא יהיה איש במרפאה שיזהה אותה וילך לאמא שלה כדי לשאול אותה מה בתה עשתה במרפאה.
שתיהן ניגשו אל שלוש הפקידות שישבו בכניסה ואמרו להן שיש להן תור אצל דר' קוקס. הפקידות הפנו אותן למשרדו.
אנה המשיכה לרעוד. מישל אחזה בידה כנראה כדי להשרות עליה ביטחון מסוים בזמן ששתיהן צעדו אל הקומה השנייה למשרדו של דר' קוקס.
המזכירה של דר' קוקס הכניסה אותן ברגע שהן הגיעו כיוון שלא היה אף מטופל אחר שחיכה לתור שלו.
דר' קוקס ישב מאחורי שולחן גדול ומסודר שעליה היה שלוש מסגרות תמונה עם תמונות משפחתו; מול שולחנו עמד שתי כיסאות מרופדות ונוחות למראה, חלון משרדו היה פתוח ורוח צוננת ומרגיעה הסתננה אל תוכו אל המשרד כאילו כדי לבטיח לאנה שהכול בסדר.
דר' קוקס חייך אל שתיהן. הוא היה גבר בשנות החמישים לחייו עם שיער לבן ומקריח; משקפי ראייה עגולים ללא מסגרת נחו על חוטמו והוא נראה נעים למדי.
אנה הרגישה חביבות מידית כלפי האיש. העובדה שהוא היה די מבוגר ומחויך גרמו לאנה לבטוח בו יותר.
"שלום לכן, בנות," דר' קוקס המשיך לחייך והחווה על שתי הכיסאות המרופדות והזמין אותן לשבת.
אנה ומישל התיישבו.
"אז מי מכן היא אנה וילסון?" הוא שאל.
"אני," אנה ענתה בקול קטן.
"איך את מרגישה היום, אנה?" הוא שאל. "יש לך בחילות? צרבת?"
"לא," אנה ענתה בהיסוס.
"אז מה את חושבת שאת רוצה לעשות? האם את מודעת לאפשרויות שלך?"
"אני רוצה להפיל," ענתה אנה.
"אה," דר' קוקס אמר ונעץ בה את מבטו. "קודם כול, בואי נגלה באיזה שבוע את, ואז נדבר על האפשרויות שלך." הוא הוסיף.
"אני לא יודעת באיזה שבוע אני," ענתה אנה.
"מתי היתה המחזור האחרון שלך?" הוא שאל.
"בחודש שעבר," היא ענתה. "והפעם לא קיבלתי."
"זה מצוין," אמר הרופא. "כלומר את בשבוע הרביעי או החמישי."
"למה זה מצוין?"
"כי אם את רוצה לעשות הפלה, את לא צריכה לעבוד גרידה. אלא את יכולה להפיל בכדורים, שזה הרבה יותר קל בשבילך."
"אפשר להפיל בכדורים?" אנה הופתעה.
"כמובן," ענה דר' קוקס. "עם כדורי מיפג'ין. הכדורים האלה יפעלו רק עד השבוע השביעי של ההיריון אז את יכולה להשתמש בהן."
אנה הרגישה הקלה עצומה. להפיל בכדורים נשמע נהדר עבורה. היא חשבה שתצטרך לעבור ניתוח.
"אבל את בטוחה שאת רוצה להפיל, אנה?" הדר' שאל. "התייעצת עם הורייך?"
"הם לא יודעים," ענתה אנה והשפילה את עיניה. "ואני אעריך אם גם אתה לא תספר להם."
"כמובן שלא, אנה, מבחינת החוק אני לא יכול לספר לך שום דבר על המטופל שלי בניגוד לרצונו." הוא ענה. "אם את רוצה לעבור הפלה באמצעות הכדורים אז אני צריך להגיד לך את הסיכונים ומה תצטרכי לעשות."
אנה ומישל הקשיבו.
"כדורי מיפג'ין תפקידם הוא להפסיק את התפתחות ההיריון," הוא התחיל להסביר. "אני אתן לך שלושה כדורים ותצטרכי לקחת אותם בו זמנית. לאחר מכן תשהי פה במרפאה למשך שעתיים כדי שנוודא שלא הקאת את התרופה או שיש לך תגובות אלרגיות אליו."
"ואחר כך את תישלחי הביתה," הוא המשיך. "לאחר יומיים תחזרי שוב לפה וניתן לך ציטוטק, תרופה אשר גורמת להתכווצות הרחם ולפליטת שק ההיריון. תצטרכי שוב לשהות במרפאה למשך 6 שעות מאחר וברוב המקרים בזמן הזה מתבצעת ההפלה בפועל."
אנה בלעה רוק ולא הגיבה. מישל הושיטה את ידה ושוב אחזה בידה.
"הכאבים בהפלה הזאת הן כמו כאבי מחזור אך זה משתנה מאישה לאישה. אנחנו ניתן לך תרופה פשוטה כדי לשכך את הכאבים. לאחר שלוש שבועות תוזמני לפה שוב לבדיקת אולטרא סאונד כדי שנוודא שכול התהליך הושלם וכול רקמת ההיריונית נפלטה מחלל הרחם."
"וזהו?"
"כן," דר' קוקס חייך.
"בסדר," קולה של אנה היה צרוד. "זה נשמע טוב."
"אני יכול לקבוע לך תור למחר או מחרתיים, זמן שהכי נוח לך כדי שניתן לך את הכדורים, אבל נצטרך לעשות זאת בהקדם האפשרי."
"אפשר היום?" אנה פלטה. מישל הביטה בה בהפתעה.
"את בטוחה?" דר' קוקס נשמע מהסס.
אם עוד הפעם הוא ישאל אם היא בטוחה!
"אני בטוחה," היא ענתה.