קיץ נצחי- פרק 14

חששותיה של אנה בקשר להוריה התחילו להתפוגג ככול שעברו הימים ונראה היה שהוריה מסתדרים יותר טוב מהרגיל. אביה לקח את אמה למסעדה לאחר כמה ימים מהריב כדי להראות לה שהוא מצטער על חוסר תשומת הלב ולהראות לה כמה הוא אוהב אותה, ואמה היתה נפעמת.
רוב לא נראה מודאג כמו אנה על הריב שהיה בין ההורים שלהם כמה ימים לפני והוא המשיך לומר לאנה שהכול בסדר ושהיא סתם מגזימה. אנה התחילה להפנים את זה לבסוף.
כיוון שמסיבת ליל כול הקדושים התקרב, איזי ואנה החליטו לצאת לקנות תחפושת למסיבה. היתה רק חנות תחפושות אחת בעיירה והיא היתה עמוסה ביותר כשאנה ואיזי הגיעו לחנות.
"בואי נמצא משהו לפני שיחטפו את כול התחפושות הטובות!" אמרה איזי ומשכה את איזי אל פנים החנות בתוך ההמון כדי להתחיל לחפש בין הקולבים.
"איז?" אמרה אנה בשעה שאיזי התחילה לחפש בקדחתנות בין הקולבים.
"את חושבת שתחפושת של פיראט תתאים לי?" איזי שאלה בהיסח דעת.
"תחפשי משהו אחר…" הציעה אנה ואיזי הסתובבה והתחילה לחפש בצד השני.
אנה חיפשה גם היא בין התחפושות כששוב אמרה, "איזי?"
"המ?"
"אולי אני צריכה לספר לך משהו," אמרה אנה בשקט ורכנה לעברה. "שכבתי עם ג'ק."
איזי קפאה והרימה את מבטה באיטיות אל אנה.
"מה?" אנה שאלה בהיסוס.
"אני פשוט מופתעת, זה הכול," אמרה איזי במשיכת כתפיים. היא חזרה לחפש בין התחפושות בחיפזון כששאלה, "איך היה?"
"היה בסדר, אבל-" אנה נראתה מעט מבולבלת. "זה הכול? זה כול מה שתגידי לי?"
"מה את רוצה שאגיד לך, אנה?" איזי לא הסתכלה עליה והוציאה תחפושת אחת מבין התלבושות ובחנה אותה.
"חשבתי ששוב תתחילי להטיף לי על ג'ק…" מלמלה אנה.
"לא ראיתי שזה עוזר במשהו…" העירה איזי והחזירה את התלבושת והמשיכה לחפש.
אנה רצתה לומר לה שהיא מעריכה את מה שהיא אומרת לה אבל שטוב לה עם ג'ק והיא לא רוצה לוותר על זה כרגע, אבל היא שתקה והמשיכה החיפושים אחר התחפושת.
לאחר קצת יותר מחצי שעה, איזי ואנה יצאו מחנות התחפושות מרוצות ונרגשות. איזי מאוד התלהבה לקראת המסיבה, במיוחד עם התחפושת החדשה שלה והיתה בטוחה שהיא עומדת לזכות בתחרות של התחפושת הכי טובה של המסיבה; היא קנתה תחפושת שהיתה מורכבת מכותנת לילה לבנה עם שרוולים ארוכים שהגיעה עד ברכיה ופאה שחורה, וקצת פרועה שהגיעה עד מותניה, היא עמדה להתחפש לילדה המפחידה מסרט האימה המוכר "הצלצול".
אנה, לעומתה, קנתה תחפושת קצת פחות מקורית: ערפדית. התחפושת באה עם חצאית עור קצרה ושחורה, גרביוני משבצות שחורים מתחתם ומגפי עקבים שחורים, ויחד עם זאת מחוך עור בצבע כחול כהה וגלימה שחורה עם אביזרים שונים כמו צמידים בצבעים כהים עם גולגולות, שרשרת שחורה וצמודה שעיטרה את הצוואר העליון ועגילים כהים שיתאימו לתלבושת הדרמטית. יחד עם התחפושת באה עלון קטן לאיפור שהיה מוסבר בו איך להתאפר כמו ערפד: עור פנים חיוור,כמעט לבן, שפתון אדום לוהט(והיה מצורף ניבים לשיניים שאפשר היה להדביק), עיניים שחורות כפחם בניגוד לעור הפנים החיוור.

נייט ומישל נכנסו לאולם הספורט; מישל היתה מחופשת לשטן, עם שמלה צמודה אדומה, קרניים ואיפור כבד, נייט לעומתה החליט לא להתחפש כלל. זה היה מטופש.
האולם היה מלא בשולחנות וכיסאות מרופדים שעליהם ישבו התלמידים והמורים, בצד האולם עמדו שולחנות ארוכים עם אוכל ושתייה; בקצה השני של האולם עמדה במה ועליו ניגנה להקה מקומית לא מוכרת שניגנה שירים מקפיצים שחלקם היו מוכרים ומפורסמים, ומול הבמה היתה רחבה גדולה שתלמידים רקדו עליה. האולם היה מלא.
מישל אחזה בידו של נייט והובילה אותו אל אחד השולחנות שלידו ישבו החברים שלהם :טרייסי, טיילור, ג'ורג' וקלי. כול אחד מהם היה מחופש, טיילור לפיראט, ג'ורג' לפרנקשטיין, קלי למלאכית, וטרייסי לאינדיאנית.
"מישל את נראית לוהטת !" קראה קלי כשמישל ונייט התיישבו.
"מה איתך?" טיילור הביט בנייט. "כול התחפושות נגמרו ולא נשאר בשבילך?"
"נייט החליט לא להתחפש!" ענתה מישל ברוגז. "ניסיתי לשכנע אותו, אבל הוא עקשן מאוד גדול."
"מה זה משנה אם אני מתחפש או לא?" שאל נייט.
"כי אתה הורס את המצב רוח!" ענתה מישל.
לנייט לא היה כוח לריב אז הוא שתק. מישל פנתה לדבר עם טרייסי וקלי והניחה לעניין.
גברת אפלמן,רכזת השכבה, ניגשה לשולחן שלהם בחיוך לאחר חצי שעה ובירכה אותם לשלום, מוסיפה כמה יפים הם נראים.
"טרייסי, תזכרי לבוא אל הבמה בשעה עשר כדי שתעלי איתנו אל הבמה ותכריזי על הזוכה בתחרות התחפושות…" אמרה גברת אפלמן.
"כמובן, גברת אפלמן," טרייסי חייכה חיוך גדול.
"את תכריזי על הזוכה?" מישל שאלה אותה בהפתעה כשגברת אפלמן התרחקה.
טרייסי הנהנה לחיוב, "המורים והמנהלת קייר יחליטו על המנצח/ת ואני אכריז על הזוכה."
ג'ורג' רכן לעברו של נייט ואמר בשקט כדי שרק הוא ישמע,"תראה מי הגיע…"
נייט הסב את מבטו וראה את אנה ואיזי נכנסות אל האולם; אנה היתה לבושה בתלבושת צמודה ויחסית חושפנית עם גלימה ופניה נצצו בלובן בוהק עם שפתיים אדומות כדם, נייט ניחש שהיא התחפשה לערפדית(הם היו להיט גדול בתקופה הזאת), ואיזי היתה לבושה בכותונת לילה לבנה עם פאה שחורה וקצת מצמררת שכיסתה את מחצית פניה.
"תראו את איזי ואנה!" קראה טרייסי לפתע וכולם הסתובבו להביט בהן.
"תראו את איזי!" צחק טיילור בשמחה. "היא חייבת לנצח בתחרות!"
"התחפושת שלה טובה!" הסכים ג'ורג'.
"האופרה וינפרי של ג'יידה סמית' הרבה יותר טובה," מישל חלקה עליהם.
נייט הביט בשתיהן נכנסות ומתיישבות על יד סטיב, החנון של השכבה.
"נייט? אתה רוצה לרקוד?" מישל שאלה אותו ונייט הסיט את מבטו במהירות מאנה אליה.
"כן, איך שאת רוצה…" הוא מלמל. מישל חייכה, קמה ואחזה בידו כדי למשוך אותו לעבר הרחבה.
שניהם רקדו יחד בין האנשים ונייט מצא את עצמו שולח מבטים לעברה של אנה בתכיפות רבה. הוא לא אהב את זה.
השיר התחלף לשיר איטי, ומישל הצמידה את גופה אל שלו וכרכה את זרועותיה סביב צווארו.
"נייט?" היא הביטה בו.
"המ?"
"אתה מתנהג מוזר היום," היא אמרה לו."האם…אתמול אכזבתי אותך?" היא הסמיקה והשפילה את עיניה במבוכה.
נייט הפנה אליה את מבטו בהפתעה ואמר, "ברור שלא, מישל. היית נפלאה…"
"אני יודעת שהייתי גרועה," אמרה מישל מעט מעודדת מתשובתו של נייט. "זאת היתה הפעם הראשונה שלי אבל אני אשתפר! אני מבטיחה לך!"
נייט צחק. "אני צריך להיות מודאג כלפייך ולא להפך. זה כאב ?" הוא הוסיף מעט בהיסוס.
"כן." היא אמרה והתחלחלה כשנזכרה. "אבל זה בסדר…"
נייט נזכר בלילה לפני, כשמישל הגיעה אל ביתו בהפתעה ושניהם שכבו בפעם הראשונה. מישל היתה בתולה ונייט היה מעט לחוץ מזה. זה אחריות גדולה לבתק את הבתולין של מישהי ונייט לא ידע אם הוא רוצה לקחת את האחריות הזאת על עצמו…
עם אנה זה היה שונה, גם הוא היה בתול בזמנו, אבל עכשיו כשהוא יודע כמה מישל חיכתה לרגע הנכון לשכב עם מישהו, והוא לא היה בטוח בה ובקשר ביניהם, זה הלחיץ אותו. נייט היה כול כך מבולבל בתקופה האחרונה שהוא כבר לא ידע מה רוצה…לפעמים היה נמאס לו מההרגשה המעיקה שפשטה עליו בכול עת והוא פשוט התחיל לזעוף ולריב עם האנשים סביבו בלי סיבה. היחסים עם אביו נהיו עוד יותר גרועים בגלל זה; אבא שלו המשיך לשתות ולהשתכר בתוך הבית ונהג לכעוס כמעט כול הזמן. אמא של נייט היתה מיואשת ואפילו לא יצאה מהבית יותר. נייט לא הבין איך אביו הלך לעבודה ועבד מבלי שבכיריו לא יבחינו במצבו.
המסיבה נמשכה ונייט חזר להתיישב על יד השולחן שעכשיו היה ריק; כולם הלכו לרקוד, ואפילו מישל לא הסכימה לחזור להתיישב.
נייט בהה ברוקדים ללא מעש כשלפתע הבחין באנה קמה ממושבה (שבה ישבה עד עכשיו עם סטיב מבלי לקום) ונעה לכיוון היציאה. נייט עקב אחריה במבטו וראה אותה יוצאת.
מבלי לדעת למה, הוא קם ויצא בעקבותיה בצעדים מהירים כדי להשיג אותה. בדיוק כשפתח את דלת האולם, הוא ראה את הגלימה שלה נעלמת במעלה המדרגות. הוא עלה אחריה.
לא היה אכפת לו שמישל תבחין שהוא איננו ותחקור אותו איפה היה, הוא פשוט עלה בעקבות אנה במעלה המדרגות עד הגג ולא חשב על מישל או על כול דבר אחר כמו למה הוא בכלל הולך אחריה, ומה הוא מנסה להשיג בזה.
נייט פתח את הדלת הכבדה שמובילה אל הגג וראה את אנה יושבת על המעקה הדי רחב; היא הסתובבה בבהלה לשמע רעש הדלת הנפתחת. נייט ראה את עיניה נפערות לרווחה כשראתה אותו.
"מה אתה עושה פה?" היא פלטה בהפתעה.
"את תיפלי," הוא העיר לה מבלי לענות על שאלתה והתקרב אליה. אנה תקעה בו מבט ואז נעמדה לפתע על המעקה והסתכלה מטה.
"זה גבוה…" היא אמרה בשקט.
"תרדי משם," אמר נייט ולמורת רוחו, הוא נשמע מודאג.
אנה הפנתה אליו את מבטה וחייכה. "אתה מפחד מגבהים…" היא אמרה.
"אנה, אל תעשי שטויות!" רגז נייט והתבונן בה בשעה שהתהלכה על המעקה בחיוך על פניה. היא נהנתה להתגרות בו.
"למה אתה פה?" ירתה אנה לפתע ועצרה לפסוע.
"זאת מדינה חופשית, לא?"
"עקבת אחריי?" היא שאלה.
נייט לא ענה. אנה התבוננה בו לרגע ואז קפצה מהמעקה חזרה אל רצפת הגג.
"החברה שלך יודעת מזה?" היא שאלה אותו.
"יודעת מה?"
"שאתה פה איתי…" היא ענתה בקוצר רוח. "היא לא תתלהב מזה במיוחד."
כשהיא קרבה אליו, נייט הרגיש בהבל פיה ושאל, "את שיכורה?"
אנה צחקקה. "אני חושבת שכן…"
"ועלית לגג כשאת שיכורה?" נייט התעצבן. "בואי, אנחנו יורדים חזרה למטה…" הוא תפס בידה ומשך אותה.
"אתה מדבר כמו אבא שלי!" אנה צחקקה שוב ושיחררה את ידה מאחיזתו; כשעשתה זאת, היא איבדה שיווי משקל והשתטחה על הרצפה.
אנה פרצה בצחוק מתגלגל.
נייט נאנח בזעף והתכופף כדי לעזור לה לקום. אנה שמה את זרועה סביב כתפיו והוא עזר לה להזדקף.
"אני מתגעגעת אליך, נייט…" לפתע היא נשמעה עצובה. היא נשענה עליו וחפנה את פניה בצווארו.
"למה אתה שונא אותי?" היא מלמלה אליו.
עבר הרבה זמן מאז שנייט הרגיש את גופה של אנה נצמד אליו ואת ידיה עליו; היא הריחה כמו סוג מסוים של פרח שנייט לא זיהה.
"אני לא שונא אותך…" הוא אמר לה לבסוף. הוא רצה כול כך לשנוא אותה, להפסיק לאהוב אותה בגלל מה שהיא עשתה אבל הוא לא הצליח.
"אתה כן," היא אמרה לו ונרתעה ממנו מעט כדי להביט בו. "אני רואה את זה בעיניים שלך…"
לפתע דלת הגג שוב נפתחה ונייט ואנה הרימו את מבטם לעברו. שתי דמויות הופיעו בפתחה: איזי ומישל.
נייט מיד הבחין איך עיניה של מישל נתקלות בו ובאנה הנאחזת בו כדי להישאר עומדת.
"איזי!" קראה אנה בשמחה פתאומית, השתחררה מנייט שלא מחה, ודילגה לעבר איזי.
"נייט?" מישל פנתה להביט בו בשעה שאיזי הנידה את ראשה בייאוש למראה אנה השיכורה שנשענה על כתפיה בעיניים עצומות. "הגיע הזמן לחזור למטה, לא?" פניה של מישל היו חתומות ולא העירו דבר.
נייט הנהן, והלך אחריה.
"ביי, נייט! ביי, מישל!" נייט שמע את קולה של אנה קורא אחריהם והיה לו דחף מוזר לפרוץ בצחוק אבל הוא התאפק. מישל תפסה בידו בזמן שירדו במורד המדרגות, חזרה אל המסיבה, אך לא אמרה דבר. זה היה כאילו היא מתעלמת ממה שקרה הרגע. זה התאים לנייט, הוא לא רצה לריב עם מישל על אנה, לא היה בזה טעם.

נייט ישב בחדרו באותו סוף שבוע כשאמו הודיעה לו שמישל באה אליו. נייט קם ממיטתו וניגש אל הדלת, אל מישל.
"היי," מישל חייכה ונישקה אותו.
"מה את עושה פה?" נייט שאל אותה.
"זה עדיין סוף שבוע, לא? אז רציתי שנעשה פיקניק רומנטי, רק שנינו." היא חייכה חיוך עוד יותר גדול. "הכול במכונית שלי, קדימה…" היא אמרה.
"רק רגע," אמר נייט. "אני צריך להחליף בגדים קודם."
היה קר בחוץ, ונייט עטה על עצמו מעיל לפני שיצא אל מישל. הסתיו כבר היה בעיצומו בניו בוסטון ורוח קרה וקלילה נשבה באוויר, כששניהם הגיעו אל הפארק ומצאו מקום פרטי ונוח להתיישב בו.
נייט אהב את הסתיו; המראה של העלים הצהובים שנשרו מהעצים וכיסו את האדמה תמיד גרמה לו להרגשה נעימה ומספקת, הוא אהב גם את הרוח הצוננת אך לא יותר-מדי-קרה בחוץ שהיתה בעונה הזו, ואת הטפטופים האקראיים שנתנו את הריח הטוב של האדמה הרטובה כשהוא יצא החוצה.
"קר לך?" נייט שאל את מישל כששניהם התיישבו על השמיכה שמישל הביאה יחד איתה.
"קצת…" היא ענתה. נייט פשט מעליו את המעיל ונתן לה אותו. מישל חייכה.
"תודה," היא אמרה.
מישל התחילה להוציא מהסל את הסנדוויצ'ים שהיא הכינה במיוחד בשביל הפיקניק, את השתייה, הירקות החתוכים ושלושת החטיפים שקנתה.
"תודה," אמר נייט כשהיא הושיטה לו סנדוויץ'.
"היום קלי התקשרה אליי וסיפרה לי שהיא עורכת מפגש קטן בין חברים אצלה בבית," אמרה מישל. "אז תאסוף אותי בסביבות תשע ונלך…"
"אין לי חשק," אמר נייט.
"מה?" מישל הביטה בו באיטיות. "למה לא?"
"אני לא רוצה לבלות עם טרייסי גם היום," נייט משך בכתפו. "אני מבלה איתה מספיק בבית הספר ומחוצו…"
"מה הבעיה שלך עם טרייסי?" מישל נעלבה.
"שום דבר," ענה נייט באדישות. "אני פשוט שונא אותה…"
מישל שתקה והניחה חזרה את הסנדוויץ', כאילו היא איבדה את התיאבון שלה לפתע.
"מה?" נייט שאל כשמישל נשארה דוממת וזועפת.
"ממתי אתה שונא את החברות שלי?" היא שאלה.
"אני שונא את טרייסי, לא את קלי," הוא תיקן אותה.
"אז אתה לא רוצה לבוא היום?" ירתה מישל ברוגז.
"לא."
מישל נעצה בו מבט כועס ואז פלטה, "בסדר!", היא זרקה את הסנדוויץ' שלה בגסות אל הסל והתחילה לאסוף את כול הירקות, השתייה והחטיפים שהיא הוציאה ולזרוק אותן חזרה אל הסל, "אין לי חשק לפיקניק רומנטי יותר, בוא נלך!"
נייט הביט בה בזמן שנטלה את הסל, קמה מהאדמה, וגלגלה את השמיכה.
"למה את כועסת?" נייט שאל אותה, מבולבל.
"אני לא כועסת !" היא צעקה.
"מישל-"
"בוא נלך !" היא הסתובבה והפנתה לו את גבה כשהיא אוחזת בסל העמוס ובשמיכה המגולגלת והתחילה לחזור לעבר המכונית שלה.
נייט מיהר אחריה. "מישל- חכי רגע!"
"מה?" היא הסתובבה בחדות אליו. "מה אתה רוצה? אתה רוצה להמשיך להתלונן? אתה רוצה להמשיך למנות לי את כול הדברים שאתה לא אוהב בי? אני ממש מצטערת שאני לא כמו אנה המושלמת שלך!"
"מה הקשר אנה?" נייט לא הבין. "מתי אמרתי שיש בך דברים רעים?"
"זה מה שאתה כול הזמן עושה, נייט !" צעקה מישל. "אתה כול הזמן מריר ושלילי! זה כאילו אני הכרחתי אותך להיות בקשר הזה מבלי שתרצה!"
"לא התכוונתי לזה ככה…" נייט השפיל את מבטו. "אני לא רוצה לפגוע בך."
"אני מנסה, נייט," מישל אמרה בקול יותר שקט, עם דמעות בעיניה. "אני מנסה כול כך שהקשר הזה יצליח- כדי שאתה תהיה מאושר איתי, אבל אני פשוט לא מצליחה-"
"היי, אל תדברי ככה," נייט התקרב אליה ותפס במותניה כדי לקרב אותה אליה. "אני כן מאושר איתך! אני מצטער שהייתי כול כך אידיוט-"
מישל צחקקה מבעד לדמעותיה.
"אני לא רוצה להיות כזה." נייט אמר לה ברוך ואז התקרב כדי לנשק אותה. מישל כרכה את זרועותיה סביב כתפיו ונישקה אותו חזרה.
"אני אבוא איתך לקלי, אם את רוצה…"
שאר סוף השבוע עבר בצורה יותר שקטה על נייט. הוא לא נקלע לעוד ריבים עם מישל והיא לא הזכירה אפילו פעם אחת את ההיתקלות עם אנה במסיבת ליל כל הקדושים. נייט הניח שהיא מנסה להתנהג כאילו זה מעולם לא קרה; מישל היתה טובה בהעמדות פנים ולנייט לא היה בעיה עם זה הפעם. הוא לא רצה לדבר איתה על אנה.
ביום שני בבוקר, נייט הלך לאסוף את מישל מביתה כמו תמיד ושניהם נסעו יחד אל בית הספר. הם פגשו בטרייסי וקלי ישר כשהגיעו למגרש החנייה, למרבה צערו של נייט.
"שמעתם מה קרה?" טרייסי שאלה מיד בהתרגשות כששתיהן ניגשו אליהם.
"מה קרה?" מישל שאלה. נייט נעל את דלתות הג'יפ וכולם צעדו לעבר הבית ספר.
"אומרים שפרצו לבית הספר והשחיתו אותה!"
"מה?" מישל היתה המומה.
"מתי זה קרה?" נייט שאל, גם המום כמו מישל.
"כנראה אתמול," ענתה קלי.
"מה זאת אומרת השחיתו?" שאל נייט.
"אין לי מושג," אמרה טרייסי. "בואו ניכנס ונראה."
הם פסעו לעבר בניין הלימודים שנראה נרעש ביותר מבחוץ; תלמידים התלחששו בהתרגשות ניכרת בינם לבין עצמם ואפשר היה לטעות ולחשוב שיש אירוע מסוים בבית הספר, מורים פסעו בין התלמידים ושאלו אותם שאלות, ואנשים במדי משטרה נכנסו ויצאו מבניין הלימודים במבטים חמורים ורציניים.
"זה נראה רציני," מישל לחשה באוזנו של נייט כששניהם חלפו על פני שלושה שוטרים שבדיוק יצאו מתוך הבניין.
כשהם נכנסו אל תוך הבניין, הם ראו מיד מה הפורצים השחיתו; כול הארוניות היו מרוססים ומושחרים בספריי בכתוביות שונות וגסות כמו "לכו להזדיין", "חרא", "תנשקו לי את התחת"- יחד עם ציורים גסים בחלק מהארוניות והקירות; חלק מהארוניות היו שבורות ומכופפות כאילו מישהו חבט בהן במחבט, כמה מחלונות הראווה שהיו מיועדות להצגת התלמידים הכי מצטיינים בבית הספר מכול התחומים היו מנופצות עד היסוד ושברי הזכוכית היו מוטלות על הרצפה; מטף כיבוי האש למקרי חירום היה גם הוא זרוק על רצפת המסדרון כשהוא נראה מעט מעוקם וחבול, ושתי החלונות הגדולים בקצה המסדרון גם הם היו מנופצים ומרוסקים.
"אלוהים אדירים!" לחשה מישל בבהילות.
"מי יעשה דבר כזה?"