קיץ נצחי- פרק 13

לפעמים הדרך הטובה ביותר להבין אמת מרה היא להבין אותו בדרך הכי כואבת.
האם אנה הרגישה מטופשת? כמובן, אבל כשהיא שכבה במיטתה ובהתה בתקרה בחוסר מעש, היא ידעה שהיא היתה חייבת להרגיש ככה כדי להמשיך הלאה. היא היתה חייבת להרגיש את הריקנות המעיקה הזאת בבטנה; היא היתה חייבת להרגיש מטומטמת וילדותית ולהתבייש בעצמה על עצם העובדה שהיא אפילו חשבה שנייט יחזור אליה בסופו של דבר, כי ככה היא סוף סוף תוכל לקבל סגירת מעגל.
"את בסדר, מותק?" אמא של אנה שאלה אותה כשהיא התיישבה לאכול ארוחת בוקר.
"נהדר," אנה ענתה ולקחה לעצמה טוסט. "איפה רוב?"
"הוא ישן," היא ענתה. "וגם אבא. המצח שלך בסדר? כואב לך?" היא שאלה את אנה והביטה בתחבושת הלבנה שעיטרה את מצחה.
"זה בסדר, אמא- זה רק פצע קטן."
עוד סוף שבוע הגיע ויחד איתו ההזמנות של ג'ק למסיבות אקראיות ושונות שאנה לא הכירה. לא היתה לה שום בעיה ללכת איתו למסיבות האלו ולהסתובב עם חבריו השיכורים, זה אפילו היה מרענן בשבילה. היא לא רצתה להיות רצינית ולחשוב בבהירות על מצבה, היא לא רצתה לחשוב על נייט או על מישל. היא פשוט רצתה להשתכר עד שתאבד הכרה.
הוריה לא ידעו על ג'ק. אנה ידעה שאם הם היו מגלים שהיא רוכבת על אופנוע עם בחור ברחבי העיירה, הם היו מקרקעים אותה לכול החיים והעובדה שג'ק גרר אותה למסיבות פרועות לא היה עוזר למצב.
"איך את מרגישה בקשר למבחן הנהיגה שלך?" אמא שלה שאלה אותה בדאגה קלה והתיישבה מולה. "את חושבת שאת מוכנה?"
"אני מקווה שכן."
"תאכלי טוב," אמה אמרה לה. "את לא רוצה להיות מוסחת דעת בזמן הטסט."
לאנה עמד להיות מבחן מעשי בנהיגה באותו בוקר. אביה נהג איתה ערב לפני כדי לבדוק שהיא באמת מוכנה למבחן ואנה הרגישה די בטוחה בעצמה.
היא אהבה לנהוג. המוזיקה שבקעה מהרדיו, השליטה במכונית והעובדה שהיא יכלה לנסוע לכול מקום שהיא רצתה גרמו לה להרגיש חופשייה. היא יכלה לנסוע ולהתרחק מהעיירה המחורבנת הזאת…יכלה להתרחק מנייט וממישל, מכול האנשים שסבבו, מהכול…
אנה סיימה לאכול, הלכה להתקלח ויצאה למבחן נהיגה. הביטחון העצמי שהיא הרגישה בתחילת הבוקר, התפוגג כשהיא ראתה את הבוחן שלה. הוא עמד על יד מכונית הונדה שחורה שנראתה מאיימת לפתע כשהוא מחזיק בידו דמה דפים ועט. אנה נשמה עמוק וניגשה אליו.
הלב שלה הלם בקרבה בכול עת הנהיגה. הבוחן לא אמר שום מילה בזמן הבחינה חוץ מההכוונה ברחבי העיירה ואל מחוץ לעיירה.

"איך היה?" אמא של אנה התנפלה עליה מיד כשנכנסה אל הבית.
"עברתי." אנה חייכה.
"ידעתי !" קראה אמה בשמחה וחיבקה אותה. "יקירי ! היא עברה !" אמא שלה צעקה במעלה המדרגות ואחרי כמה רגעים, אביה הופיע מחדר השינה שלהם.
"אניינקה, עברת?" הוא הביט בה.
"ככה הבוחן אמר לי," אנה חייכה.
"זה סיבה לחגיגה!" קרא אביה בהתלהבות.
כול המשפחה, כולל רוב, אכלו ארוחת ערב חגיגית ביותר ובה הם נתנו לאנה ורוב שעדיין קטינים לשתות כוס יין אדום אחד. הוריה של אנה יכלו להמשיך עם החגיגה והשמחה עד הלילה, אך לאנה ורוב כבר היו תכניות לסוף השבוע ושניהם פרשו מארוחת הערב כדי להתכונן ליציאה; ג'ק עמד לאסוף את אנה מפינת הרחוב בתשע.
אנה התלבשה והתארגנה ויצאה מהבית כדי לפגוש אותו(היא אמרה לאמה שהיא הולכת לאיזי). ג'ק עמד עם האופנוע שלו וחיכה לה כשאנה הופיעה. הוא חייך לעברה.
"מה שלומך,מותק?" הוא נישק אותה ברכות.
"אני חושבת שתשמח מאוד לדעת שעכשיו אתה יוצא עם בחורה שיש לה רישיון נהיגה." אנה אמרה לו.
"מה את אומרת!" ג'ק הופתע לטובה. "אז זה סיבה למסיבה!"
אנה שמה על ראשה קסדה, התיישבה מאחוריו על האופנוע ושניהם נסעו. חבריו של ג'ק ישבו על יד אחד הספסלים בפארק עם בקבוקי בירה ונראו משועממים. אנה וג'ק ניגשו אליהם.
"אז אין מסיבה היום?" אנה שאלה את ג'ק. היא עדיין לא הרגישה נוח מספיק כדי לדבר עם חבריו המבוגרים אך אחד מהם ענה לה במקומו
"לא," הוא אמר. זה היה לִי, המנהיג הלא הרשמי של החבורה הגדולה הזאת. שיערו היה מגולח וכהה והוא לבש חולצה קרועה בשרווליו. "אלא אם כן את יודעת על איזה מסיבה…" הוא גיחך בהתנשאות.
"דווקא כן," אנה פלטה מבלי לחשוב. "מישהי בגילי עורכת איזה משהו בבית שלה."
"אנחנו לא מעוניינים במסיבת תיכון עלובה עם השגחת הורים," ענתה דניאלה, בחורה בלונדינית גבוהה עם איפור כבד בעיניה.
כולם צחקו.
"הוריה לא בעיר," ענתה אנה מעט נעלבת.
"איפה זה?" לי הביט באנה וגרם לה להסמיק.
"אצל קלי ריפר," היא ענתה.
"מה זה משנה, לי?" גיחכה דניאלה. "בואו נלך למועדון החדש הזה שפתחו-"
"לא," אמר לי בשקט וקטע את דניאלה. "בואו נלך לקלי ריפר. אולי נוכל להראות להם איך באמת חוגגים."
כולם שרקו וצחקו.
"ג'ק," אמרה אנה לג'ק מעט בדאגה. "אני לא בטוחה שזה רעיון טוב," היא הוסיפה בשקט בזמן שכולם קמו מהספסל והתחילו להתפזר ברחבי הפארק, כנראה בדרך לקלי. היא התחרטה מיד על כך שהציעה בכלל את המסיבה אצל קלי.
"אל תדאגי," ג'ק נישק אותה על הלחי, שם את ידו בידה ומשך אותה אחריה.
"האמת היא שאני לא בטוחה שהם ישמחו לקבל לבית הזה אנשים שלא מהבית ספר," אמרה אנה בבהילות בזמן שג'ק הוביל אותה לאופנוע, אבל היא התכוונה שהם לא ישמחו לקבל את החבורה הפרועה והמתנשאת של ג'ק במסיבה.
"אל תדאגי, מותק." אמר לה ג'ק וצחק. הוא התיישב על האופנוע שלו והושיט לאנה את הקסדה השנייה. כול החבורה חלפה על פניהם בצעקות וצפירות עם המכונית והאופנועים שלהם.
אנה הביטה בקסדה בהיסוס אך בסוף היא לקחה אותה והתיישבה חזרה על האופנוע. הם נסעו בעקבות כול החבורה לביתה של קלי. לאנה היתה הרגשה מאוד לא טובה בקשר לזה. היא ידעה שגם איזי במסיבה הזאת ואיזי אף פעם לא פגשה את ג'ק וחבריו פנים מול פנים ואם היא תראה אותם במצב הזה שבו הם מתפרצים למסיבה שיכורים ומעוררים מהומה, היא תעשה לאנה את המוות על העובדה שהיא יוצאת עם בחור כזה.
הם הגיעו לביתה של קלי שכבר הרעיש ממוזיקה וחלק מהאנשים היו בחוץ בגינה עם שתייה ובן זוג להתמזמזות. ג'ק תפס בידה של אנה ושניהם הלכו בעקבות החבורה ובראשם לי. ג'ק שם את זרועו סביב כתפיה של אנה מעט ברכושנות והצמיד אותה אליו.
החבורה חלפה על פני האנשים בגינה שהביטו בהם מעט בתמיהה; אנה ניחשה שהם תהו מה בוגרים כאלה עושים במסיבת תיכון. שניים מחבריו של ג'ק חטפו בקבוקי בירה מחבורת אנשים שישבה על המרפסת שמחו בכעס אך אף אחד מהחבורה לא הביט בהם. אנה מעט התביישה בעצמה על כך שהיא נמנתה עם החבורה הזאת, כי זה היה ברור מאוד שהם בריונים.
הם נכנסו אל הבית וכולם התפזרו ברחבי הבית. אנה ראתה כמה מהם קופצים על שולחנות ומרעישים בכוונה, וחלק הלכו אל כמה בנות שרקדו והצמידו אותן אליהם. הבנות נרתעו ברוגז.
ג'ק משך את אנה לעבר חבית הבירה והוא לקח אחת והתחיל לשתות. אנה לא רצתה לשתות; היא ראתה כמה מבני שכבתה שתקעו בהם מבטים ובמיוחד בה והרגישה לא בנוח.
"תשתחררי מותק!" קרא ג'ק ונישק אותה בפראות. הוא ניתק ממנה, לקח עוד בקבוק בירה ודחף שני בחורים שעמדו בדרכו. "קדימה, ילדים ! אתם קוראים לזה מסיבה?" ג'ק צעק בחלל החדר והביט בכולם במבט מגחך ומתנשא. כולם נשאו אליו את עיניהם בהשתאות.
לי הופיע בחדר עם דניאלה וכולם נרתעו ממנו; הוא היה שיכור במיוחד. שניהם התחילו לרקוד צמוד, כשהם מנענעים את ירכיהם בחושניות ולי צועק מרוב שכרות ועונג. דניאלה צחקה.
"בואי!" ג'ק לפתע תפס בידה של אנה וגרר אותה אל מרכז החדר, קרוב אל לי ודניאלה, כדי לרקוד.
"ג'ק, לא…" אמרה אנה, מסמיקה והדפה אותו מעליה.
"מה קורה פה?" לפתע נשמעה קולה של קלי מרחוק. אנה, ג'ק, לי ודניאלה הביטו בקלי שהיתה היסטרית לגמרי בחדר הצמוד וההרוס. הם ניגשו אל החדר ומצאו את חבריו של ג'ק ששכבו על הרצפה בפישוק איברים כשהם צוחקים בקול רם; הם שכבו על החלקים של שולחן העץ שעמד שם כמה דקות לפני כן ועכשיו היה מפורק לגמרי.
לי וג'ק צחקו למראה חבריהם השיכורים ששכבו על הרצפה. מעליהם שתי הספות היו הפוכות וכמה כדים נראו שבורים על הרצפה.
"מי אתם?" קלי צרחה.
"תירגעי מותק!" אמר לי לקלי שהפנתה מבט חד אליו.
"אל תקרא לי מותק!"
ג'ק ולי צחקו שוב.
"אתם לא מוזמנים למסיבה הזאת!" טרייסי הופיעה לידה של קלי. "תסתלקו מפה עכשיו או שנקרא למשטרה!"
"אה באמת ?" לי גיחך והביט בטרייסי. "ותגידי להם…מה?"
אנה הבחינה בפינת החדר בנייט, טיילור וג'ורג' שהופיעו מעבר הבריכה.
"אני דורשת שתעופו מפה! זה הבית שלי!" צעקה קלי. "הרסתם לי את כול הסלון!"
"שמעתם את הבחורה," אמר טיילור לפתע וג'ק ולי הפנו את מבטם אליו. הבעת פניו של ג'ק השתנה כשראה את נייט. הוא הידק אליו את אנה.
"תלכו מפה," אמר גם נייט. כמעט כול האנשים בבית עכשיו הביטו במתרחש. אנה הרגישה לא שייכת לחבורה המוזרה הזאת. היא ניסתה להתחמק ממבטו של נייט.
"רק רצינו להראות לכם כמה שיעורים איך באמת חוגגים, בנאדם !" קרא לי בקול רם וצחק.
"תירגעו," התערבה דניאלה. "אפשר לחשוב מה עשינו."
"אנחנו לא מעוניינים בשום שיעורים מכם…" נייט ירה בזעף ואנה ראתה איך מבטו סורק אותה וחוזר אל לי.
"למה אתה מתכוון?" שאל לי והתקרב אל נייט, ג'ורג' וטיילור בצעד מאיים. "האם אתם חושבים שאתה טובים מאיתנו?"
"אנחנו לא חושבים ככה," אמר נייט והתקרב גם הוא אליו ללא היסוס. "אנחנו יודעים זאת."
"יש לך פה, בחורצ'יק," אמר לי בחיוך קטן.
"לי, תעזוב אותו," אמר ג'ק לפתע. "בוא נעוף מפה…"
מבטה של אנה נתקל בעיניו של נייט והיא הסמיקה. לפתע היא היתה מאוד מודעת לעובדה שזרועו של ג'ק כרוך סביבה.
לי הביט בשלושת הבחורים לרגע ארוך כאילו תוהה מה עליו לעשות ואז הוא נרתע לאחור בידיים מורמות לסימן כניעה וחייך אליהם. "בסדר, בסדר…אנחנו נלך."
לי סימן לכול החבורה שלו לבוא אחריו, כרך את זרועו סביב דניאלה ויצא מהבית, בלי לוותר על שני בקבוקי בירה בדרך היציאה. ג'ק שכבר ניתק מאנה וצעד כמה מטרים ממנה, דיבר עם שניים מחבריו בקולניות כשהם לועגים לאנשים מהמסיבה בלי להנמיך את קולותיהם בדרך היציאה מהבית. אנה שנשרכה אחרי כולם הבחינה באיזי בדרך היציאה; איזי לא נראתה מרוצה כלל, ואנה הבינה שלמחרת היא עומדת לקבל הרצאה שלמה ממנה על הערב הזה.
"אנה!" לפתע היא שמעה קול מאחוריה כשהיא יצאה מהבית אחרי כולם.
זה היה נייט שיצא מהבית בעקבותיה. אנה נעצרה והביטה בו.
"מה את עושה?" נייט הטיח בה ברוגז. "מה את עושה עם אנשים כאלה?" הוא הצביע על כול החבורה שכבר התרחקה מהבית לעבר המכוניות והאופנועים שלהם.
"מה אכפת לך?" אנה ירתה בחזרה.
"זאת לא את, אנה!"
"זה לא אתה שאמר שהשתניתי?"
"זאת לא את שאמרה שזה לא נכון?" נייט רגז.
"תעזוב אותי במנוחה, נייט," אמרה אנה בתסכול. "הסיפור בינינו נגמר,לא?" היא חזרה על דבריו בלגלוג.
נייט לא ענה. אנה הפנתה לו את גבה והלכה לעבר ג'ק שכבר ישב על האופנוע שלו והביט בשניהם בסקרנות מהולה בזעף. אנה התיישבה מאחוריו וראתה את נייט שהמשיך להתבונן בהם; היא חבשה את הקסדה בהפגנתיות, הסיטה ממנו את עיניה וג'ק נסע משם.

למחרת בבית הספר, איזי קיבלה את פניה בהבעת פנים צוננת במיוחד ואנה כבר ידעה את הסיבה לכך.
"את כועסת עליי?" אנה שאלה אותה כשהתיישבה לידה בקפיטריה.
"אני לא כועסת עלייך," היא אמרה. "אני פשוט מעוצבנת."
"כי…"
"כי את לא מתנהגת כמו עצמך, אנה!" היא ענתה ברוגז.
"מה זאת אומרת?" אנה נפנפה אותה בביטול. היא לא אהבה את העובדה שאיזי חוזרת על דבריו של נייט.
"האם הורייך יודעים שאת יוצאת עם מישהו כמו ג'ק?" איזי הטיחה בה. "האם הם יודעים שאת מתגנבת מהבית בלילות כדי להיפגש איתו? האם הם יודעים שאת מבלה את סופי השבוע שלך במסיבות עם סמים ואלכוהול?"
"גם המסיבות שלנו עם סמים ואלכוהול !" ענתה אנה ברוגז.
"קודם כול, אנחנו לא עורכים מסיבה כול סוף שבוע," אמרה איזי. "ושנית כול, כמה פעמים את ואני בכלל השתכרנו? אנחנו תמיד סתם שותות כמה בירות אבל אף פעם לא מגזימות…אבל את חוזרת ביום שני ללימודים עם האנג אובר."
"בסדר, בסדר," אמרה אנה בתסכול. "אולי ג'ק קצת שונה ממה שאני רגילה אליו-"
"אז למה את מבלה איתו?"
"כי הוא מתייחס אליי!" קראה אנה בזעף. "כי הוא שם לב אליי…"
איזי השתתקה.
"אני פשוט אוהבת להתרחק מהכול," אמרה אנה קצת יותר בשקט. "ולא לחשוב כול הזמן איך אני נראית או איך המעשים שלי מתפרשים…"
איזי לא אמרה כלום לרגע ארוך ואז, "זה קשור בנייט." היא קבעה.
"לא כול דבר קשור בנייט!" כעסה אנה.
"אני חושבת שאת צריכה להפסיק לבלות עם ג'ק." אמרה איזי בלי להירתע.
אנה נאנחה ברוגז ולא המשיכה בשיחה. למה כול דבר צריך להיות נכון או לא נכון? שחור או לבן? למה אין באמצע? האם זה רע שאנה פשוט רוצה להתרחק קצת מהדברים שהיא היתה רגילה אליהם בעבר ולהתנסות בדברים חדשים? למה כול דבר שעושים צריך להיות מקוטלג כדבר רע או כדבר טוב?

נייט ישב בקפיטריה על יד אחת השולחנות ולידו ישבו מישל, טיילור, ג'ורג', קלי וטרייסי; החבורה הרגילה שארחה לו כחברה בימים אלה. מאז שהוא נפרד מאנה והתחיל לצאת עם מישל, הוא התחיל להסתובב יותר ויותר עם טרייסי וקלי כיוון שהן הסתובבו עם מישל. הוא לא אהב את זה, טרייסי היתה אחת מהנערות בשכבה שהוא בכלל לא חיבב; היא היתה בוטה, וגסה ותמיד חשבה שהיא צודקת, היא אהבה להיכנס לויכוחים מיותרים רק כדי להוכיח שהשני טועה.
נייט הבחין באנה נכנסת לקפיטריה והולכת להתיישב ליד איזי שישבה לבד. לאחר שנייה, הבין שהוא לא היחיד שהבחין בה.
"ראיתם אותה במסיבה אצל קלי?" אמרה טרייסי בטינה בזמן שבחנה את אנה. "ממתי היא מסתובבת עם אנשים כאלה?"
"היא היתה ליד הבחור הזה שעבד איתך בבית הקפה, לא מישל?" קלי שאלה את מישל.
"כן- ג'ק." היא ענתה ונייט נמנע מלהביט בחבריו והתרכז באוכל שלו. "ג'ק היה דלוק עליה שם."
"נראה לי שהפרידה ממך שבר אותה," אמרה טרייסי לנייט בקול מלגלג. "זה די ברור שחצי מהחבורה הזאת היתה מסוממת במסיבה אצל קלי."
"אתם חושבים שהיא לוקחת סמים?" התערב טיילור בשיחה.
"היא לא נראתה שיכורה או מסוממת אצל קלי," אמר ג'ורג'.
"אתה בטוח בזה?" שאלה טרייסי.
"גם לי היא לא נראתה מסוממת או שיכורה, " אמרה מישל. "היא לא אחת שתדרדר לדברים האלה."
"אי אפשר לדעת," טרייסי משכה בכתפה.
"אז היא יוצאת עם הג'ק הזה עכשיו?" שאלה קלי.
"כנראה שכן," אמרה מישל ואז העירה בשקט לאוזנו של נייט מבלי שהאחרים ישמעו. "אמרתי לך שאני לא משקרת…"
"לא אמרתי שאת משקרת," סינן נייט מתוך שיניו. הוא לא אהב את נושא השיחה.
"אבל גם לא בדיוק האמנת לי." העירה מישל בשלווה.
כשנשמע הצלצול, נייט נטל את תיקו והסתלק מהקפיטריה בלי לחכות למישל, אבל היא השיגה אותו רגע קצר אחר כך.
"אתה כועס עליי?" היא שאלה אותו.
"לא," הוא ענה.
"אתה נראה כועס," היא אמרה.
"אני לא,"
מישל תפסה בזרועו ועצרה אותו. נייט הסתובב להביט בה.
"אתה כועס בגלל אנה?" היא שאלה בשקט.
נייט הסיט את מבטו ברוגז ואמר, "אני פשוט לא אוהב לדבר עליה…"
"זאת לא אני שהעלתה את הנושא," היא אמרה.
"אני יודע…" נייט זעף.
"אז למה אתה כועס עליי?" מישל שאלה.
נייט נאנח ועצם את עיניו לרגע קצר. "אני לא כועס עלייך," הוא אמר לה בקול יותר רגוע.
"לא?" היא הביטה בו בספקנות.
"ברור שלא," הוא ניסה לחייך אליה והתקרב לנשק אותה על מצחה.
"אתה יודע שאני לא אוהבת כשטרייסי יורדת על אנה," מישל אמרה בשקט. "אני לא נגד אנה. אני לא שונאת אותה או משהו- הייתי שמחה אם היא היתה ממשיכה להיות חברה שלי, אבל…זה לא ככה."
"זה לא בעיה שלך אם היא מתנהגת אלייך ככה," אמר נייט מעט בתקיפות.
"אני יודעת," מישל נאנחה בעצב. "אני פשוט…אתה יודע שלא רציתי לפגוע בה,"
"היא לא נפגעה," פלט נייט ברוגז. "פשוט האגו שלה נפגע. היא לא סובלת את העובדה שהתחלתי להתעניין בך זמן קצר לאחר שנפרדתי ממנה…"
"אני מניחה שכן,"
"היא לא יכולה להיפגע מאיתנו אם היא בגדה בי עם הג'ק הזה בזמן שיצאנו. אין לה זכות להיפגע מאיתנו."
"בוא לא ניכנס לזה עכשיו," אמרה מישל. "אני חייבת ללכת לשיעור,"
"כן, גם אני." הסכים נייט ונישק אותה לפרידה ומישל נעלמה בהמשך המסדרון.
רק לאחר שהגיע לכיתה, נייט הבין שהדברים שהוא אמר למישל כדי לעודד אותה ולגרום לה להבין ששום דבר לא באשמתה, נתנו לו להרגיש כמו חרא…

אנה שכבה במיטתה וקראה ספר, כשקפצה בבהלה לשמע נקישה בחלון.
זה היה ג'ק שעמד מחוץ לחלון חדרה הממוקם בקומה השנייה, והביט בה בחיוך גדול שהיה מרוח על פניו.
אנה קפצה מהמיטה וניגשה אליו במהירות כדי לפתוח את החלון.
"מה אתה עושה פה?" היא לחשה בבהילות. "השעה אחת בלילה !"
"רציתי לראות אותך," הוא אמר, עדיין מחייך. "את הולכת לישון בזה?" הוא הביט במכנסי הבד הקצרים והדקיקים שאנה לבשה עם חולצה לבנה קצרה תואמת.
"אם ההורים שלי ישמעו אותך, הם יהרגו אותי !" אנה אמרה בדאגה.
"אז אולי כדאי שתכניסי אותי מהר, לפני שהשכנים יראו אותי עומד על החלון שלך?"
אנה התרחקה מהחלון ונתנה לו להיכנס. ג'ק ניתר מחלון אל החדר והזדקף חזרה כדי לבחון את החדר. אנה הבחינה בחזייה שלה שהיתה זרוקה על הרצפה. עיניו של ג'ק נתקלו בה אך הוא לא העיר דבר.
"מה אתה עושה פה?" אנה שאלה אותו שוב.
"את כול כך מבוהלת," אמר ג'ק. "נייט אף פעם לא התגנב אל החדר שלך ככה?"
"לא!"
"איזה חנון," העיר ג'ק.
"ג'ק!"
"אל תדאגי," צחק ג'ק ומשך את אנה לפתע והצמיד אותה אל גופו. "ההורים שלך בטח ישנים. הם לא ישמעו כלום."
ג'ק נישק את אנה בלהט והיא איבדה את חוט המחשבה שלה.
"ההורים שלי יכולים להתעורר ו-"
"אנה, תפסיקי לדבר." ג'ק לחש בחיוך ושב להצמיד את שפתיו אל שלה בפראות. הוא השכיב אותה על המיטה וידיו הרימו את חולצתה וגיששו אחר שדיה. אנה הרגישה צמרמורת מוזרה בגוף; היא אף פעם לא היתה עם מישהו אחר חוץ מנייט.
"ג'ק?" היא ניתקה ממנו בהתנשפות. ג'ק החזיר לה מבט. "אתה יכול להיות קצת יותר…עדין? אף פעם לא הייתי עם מישהו אחר חוץ מנייט…"
למרבה הפתעתה, ג'ק חייך.

סקס לא צריך להיות עניין גדול; זה פשוט הבעה פיזית של אינטימיות בין שני אנשים.
אנה הלכה לבית הספר למחרת עם הרגשה מוזרה בבטנה. היא שכבה עם מישהו אתמול בלילה, מישהו אחר מלבד נייט. זה היה דבר די גדול לעכל; אנה שכבה עם שני בחורים בחייה.
האם היא אמורה לספר לאיזי על זה?
עדיף שלא. ממילא היא לא מחבבת את ג'ק ולא תגיב טוב כשתשמע על העניין. זה ממילא לא עניין גדול…זה רק סקס…
"את בסדר?" איזי שאלה בסוף היום כששתיהן צעדו הביתה יחד (רוב היה באימון כדורגל). "את נראית קצת מעופפת…"
"בסדר גמור." ענתה אנה.
"היי, יורד גשם?" איזי הרימה את כף ידה לפתע ואנה ראתה טיפה נופלת עליה. אנה התחילה להרגיש את הטיפות נופלות על שיערה וגולשות אל בגדיה.
"אני לא מאמינה !" היא קראה בשמחה. איזי ואנה קפאו במקומן, פשוט סופגות את הטיפות באושר.
הגשם הראשון של הסתיו.
לאחר שעמדו שם במשך כמה דקות, כשהן מצחקקות בשמחה, הטפטוף התחיל להתחזק ושתיהן החליטו לרוץ הביתה לפני שהן יקבלו דלקת ריאות.
כשאנה נכנסה הביתה, שיערה היה ספוג מים ובגדיה נטפו טיפות מים.
"אלוהים אדירים," אמרה אימה שבדיוק ירדה בגרם המדרגות וראתה את אנה נכנסת אל הבית.
"מצטערת!" אמרה אנה בחיפזון בזמן שהתחילה לעלות במורד המדרגות כדי להחליף את בגדיה. "אני אנקה אחריי אחרי שאתקלח!"
לאחר רדת הערב, בזמן שאנה בדקה את החתך במצחה וניסתה להחליט אם היא צריכה להחזיר את התחבושת חזרה, היא שמעה קולות רמים בוקעים מהקומה הראשונה.
היא יצאה מחדרה בדיוק גם כשרוב יצא מחדרו כדי לבדוק על מה הרעש. שניהם ירדו במדרגות וקולותיהם של הוריהם התחזקו. שניהם צעקו זה על זה.
"- אני לא יכולה לסבול את זה יותר!" נשמעה קולה של אמה. "כול יום, אני מכינה לך ארוחה! מנקה לך את הבית! ואתה אפילו לא מעריך את זה!"
"על מה את מדברת לעזאזל?" קרא אביה של אנה בתסכול. "אני עייף עכשיו ואין לי זמן לתלונות שלך!"
"אף פעם אין לך זמן בשבילי!" צעקה אמה של אנה. שניהם עמדו בסלון משני עברי השולחן; נראה היה שאביה בדיוק ישב בספה וצפה בטלוויזיה.
"את מתנהגת כמו נערה מתבגרת, אלכסיס!" אביה של אנה נשמע כועס מאוד.
"ואתה מתנהג כמו שמוק!"
"אלכסיס, תשתלטי על עצמך, ומהר!"
"אל תגיד לי מה לעשות !" אמה נראתה מוטרפת מזעם. "אתה אף פעם לא בבית! כול הזמן בעבודה, תמיד חוזר מאוחר! אנחנו אף פעם לא עושים כלום ביחד ונמאס לי לשבת בבית הזה כמו אידיוטית!"
"אז תמצאי לעצמך חברות!"
"אתה יודע שלא לזה אני מתכוונת…"
"כול עוד אני מביא לך כסף ומספק לך אוכל לאכול, אין לך על מה להתלונן !" צעק אביה. "אני לא צריך את זה כרגע! " הוא הפטיר בכעס, הפנה את גבו אל אמה של אנה והיה בדרך לצאת מהסלון כשהבחין ברוב ואנה בוהים בשניהם. הוא הסיט את מבטו מעט במבוכה אבל פניו עדיין היו אדומות מזעם.
הוא יצא מהבית בסערה כשהוא טורק אחריו את הדלת. אמה של אנה התחילה לבכות.
"אמא?" אנה אמרה בהיסוס.
"אני בסדר, אני בסדר," היא אמרה בביטול ומחתה את דמעותיה. "אני הולכת לשכב קצת…" היא הוסיפה וחלפה על פניהם כדי לעלות לקומה השנייה.
רוב ואנה הביטו זה בזה, שניהם המומים מדי לדבר.
"אבא עומד לחזור?" אנה מצאה את קולה לבסוף.
רוב עצם את עיניו וחפן את פניו באנחה. "לא נראה לי…" הוא אמר.
אנה הסתובבה, ופסעה אל המטבח. היא צריכה כוס מים.
היא פתחה את המקרר, הוציאה בקבוק מים ומזגה אותו אל כוס. רוב בא בעקבותיה אל המטבח והתיישב לידה על הדלפק.
"יהיה בסדר…" הוא אמר. אנה ניחשה שהוא מנסה להתנהג כאח הבוגר ולנחם אותה כדי שלא תדאג.
"כן?" היא אמרה בפקפקנות.
"זה רק ריב," אמר רוב בקלילות. "זוגות רבים כול הזמן. במיוחד זוגות נשואים- אין לך מושג כמה פעמים שמעתי את הוריו של בארי רבים ביניהם כשהייתי אצלו." הוא ניסה לצחקק.
"אף פעם לא שמעתי אותם רבים ככה…" אמרה אנה בשקט.
"יהיה בסדר…" אמר רוב שוב, בקול יותר רציני. "זה רק ריב."
אך אמה של אנה לא יצאה מחדרה למשך שארית הלילה ואביה לא חזר. למרות דבריו של רוב, ולמרות שהוא אמר דברים הגיוניים למדיי, אנה לא הצליחה לישון במשך כול הלילה.
מה יקרה אם הוריה ייפרדו?
אנה לא רצתה להיות הנערה הזאת עם הורים גרושים; היא לא רצתה להיות באמצע שני הוריה כששניהם ימשיכו לריב כול פעם שהם ייתקלו זו בזו, היא לא רצתה לשמוע את אביה ואמה מלכלכים זה על זה באיבה, היא לא רצתה לראות את אביה עוזב את הבית. היא לא יכלה לראות אותו עוזב את הבית לתמיד…עוזב אותה ואת רוב…נוטש אותם…
האם הוריה כבר לא אוהבים?
אנה שכבה במיטתה וניסתה להיזכר אם היא הבחינה בבעיות בין שניהם מקודם; האם היא אי פעם ראתה אחד מהם מביע תחושת אומללות מסוימת? האם היא שמעה אותם רבים בצורה הזאת פעם אך לא ייחסה לריב חשיבות?
היא לא ראתה את אביה צועק וכועס בצורה הזאת לעיתים קרובות. זה היה מפחיד לשמוע אותו צועק, במיוחד על אימה; ולראות את אימה בוכה מאומללות היתה קשה מנשוא. אנה אף פעם לא הבחינה שאימה אומללה, או חשבה שאביה מזניח אותה. האם היא היתה אנוכית מדי כדי להבחין בדברים האלה?
כול כך הרבה דברים קרו לה בתקופה האחרונה, עם ההיריון, ההפלה, הפרידה מנייט, החזרה לבית הספר וההתמודדות עם העובדה שנייט ומישל יוצאים שאולי היא לא היתה קשובה מספיק בבית…
הריב שהיא שמעה ביניהם צרב את זיכרונה של אנה וגרם לה להתחלחל; אמא שלה נשמעה כול כך אומללה. דבריה היו של אישה שנמאס לה מחייה, אישה לא נאהבת ולא מאושרת- זה מה שהכי הפחיד את אנה.
למחרת בבוקר אמה של אנה נראתה הרבה יותר רגועה, אך אביה עדיין לא היה בבית. רוב עדיין היה בחדרו כשאנה ירדה למטבח לאכול ארוחת בוקר. אימה ניסתה להתחמק ממבטה של אנה בזמן שהיא התיישבה לאכול טוסט עם גבינה ומיץ תפוזים.
"אבא לא פה," אמרה אנה אל חלל החדר בזמן שאימה ניסתה להיראות כאילו היא מתעסקת בכלים במטבח למרות שהם לא היו מלוכלכים.
"אנה," אמרה אמה בגבה אליה. "אל תדאגי, הכול יהיה בסדר…"
"את בטוחה?" אנה שאלה ולפתע היא הבינה שהיא נשמעה כמו ילדה קטנה שמחפשת אישור מאמא שלה.
אמא שלה הסתובבה כדי להביט ואנה נבהלה לראות את עיניה העצובות והנפוחות. "זה רק ריב קטן בין אביך לביני. אין לך על מה לדאוג- אנחנו נסדר את זה."
אנה קמה ממושבה והתקרבה אל אמה בצעד מהוסס, "אמא, את יכולה לדבר איתי…אני יודעת שהייתי קצת שקועה בעניינים שלי אבל אני יכולה להקשיב לך. כמו שאת מקשיבה לי."
בזמן שדיברה, אנה נזכרה שכבר עבר די הרבה זמן מאז שהיא התיישבה לדבר על אמה על הדברים שקרו לה. שתיהן התרחקו כול כך; עכשיו אנה יצאה עם בחור בסתר מבלי ליידע את הוריה כי ידעה שהם לא יאשרו, אירחה בחור בבית ושכבה איתו מבלי שהם יידעו, כול העניין עם נייט היה קשה מדי לדבר עליו, ההיריון…ההפלה…
כול כך הרבה דברים קרו שאמא שלה לא ידעה.
"יהיה בסדר, אנה," אמא שלה ניסתה לחייך. "לכי תקראי לאחיך ותלכו כבר לבית הספר או שתאחרו."
השיחה עם אמה השאירה את אנה עם הרגשה עוד יותר חלולה ומעיקה. אמא שלה היתה עצובה, היא לא היתה מאושרת.
בבית הספר, אנה היתה מוסחת דעת מכול העניינים שקרו בבית. היא לא הצליחה להתרכז בשיעורים
ושלושה מורים העירו לה באותו יום על חוסר תשומת הלב שלה אך משום מה אנה לא הוטרדה מזה במיוחד. איזי לא שמה לב לשום דבר ואנה לא מצאה את הכוח לספר לה; היא בכלל לא ידעה אם היא רוצה לספר לה.
ה31 לאוקטובר התחיל להתקרב, וליל כל הקדושים היה מעבר לפינה. בבית הספר היתה מסורת לערוך מסיבת ליל כל הקדושים כול שנה וגם השנה טרייסי ומועצת התלמידים עבדו על האירוע במרץ כשהם תולים שלטים ברחבי הבית הספר שקוראים לתלמידים- "להתלבש בתחפושות הכי מגניבות, סקסיות, מצחיקות ומפחידות שאתם יכולים למצוא ולבוא למסיבת ליל כול הקדושים עם המון מצב רוח ! התחרות לתחפושת הכי טובה של ליל כל הקדושים תבחן כל אחד ואחת מכם ותבחר את התחפושת הכי מקורית כזוכה! האם אתה רוצה לזכות ?"
"אז מה את אומרת? נלך?" שאלה איזי את אנה כששתיהן נתקלו באחת השלטים של המסיבה.
אנה משכה בכתפה.
"אני דווקא רוצה ללכת," אמרה איזי בזמן ששתיהן המשיכו לפסוע במורד המסדרון. "התחלתי להשתעמם מהשגרה…גם את כבר לא יוצאת איתי בסופי שבוע אז אני מתחילה למצוא את עצמי בודדה בימים אלו."
"זאת את שלא יוצאת בסופי השבוע," התגוננה אנה. "הצעתי לך לצאת מיליון פעם אבל את לא רצית."
"פעם יצאתי איתך ועם ג'ק ועם כול החברים שלו וזה הספיק לי. אני לא בקטעים האלה."
אנה הזעיפה את פניה ושתקה. התחיל להימאס לה לשמוע את איזי מתלוננת על ג'ק וחבריו כול הזמן.
"אז נלך?" המשיכה איזי.
"איך שאת רוצה…"
אנה חזרה הביתה ומצאה את אביה יושב לבדו בסלון. זה היה משונה לשם עצמו כיוון שאביה תמיד עבד לפחות עד ארבע אך היא הרגישה הקלה עצומה למראהו בבית.
"אניינקה," הוא קם לקראתה. "רוצה לצאת לטיול?"
אנה היתה רעבה אבל נראה היה שאביה רוצה לשוחח איתה, ואנה בהחלט רצתה לשוחח איתו גם.
אנה הניחה את התיק שלה ליד הדלת, ושניהם יצאו מהבית.
"לאיפה אנחנו הולכים?" אנה שאלה.
"רק להליכה…" אביה ענה בשלווה. שניהם פסעו במורד הרחוב בשתיקה מסוימת. לאנה היו כול כך הרבה שאלות אך היא הרגישה גם מועקה מסוימת בבטנה שמנע ממנה לדבר.
"אנה, אני רוצה לדבר איתך על אתמול," אביה אמר לבסוף. אנה הרימה אליו את מבטה בשקיקה.
"חזרת הביתה?" היא שאלה מיד.
"כן," הוא ענה. "את יודעת שאני לא אעזוב אתכם…"
אנה כבר לא היתה בטוחה בזה.
"אני לא רוצה שתדאגי בקשר למה שראיתם אתמול," אמר אביה. "דיברתי גם עם רוב. הכול יהיה בסדר, זה היה רק ריב מטופש ביני ולבין אימך- כבר דיברנו על זה."
"והכול הסתדר?" אנה שאלה.
"הכול בסדר גמור," אביה פנה להביט בה בחיוך מרגיע אבל אנה לא יכלה שלא לפקפק בדבריו.
בסדר גמור? זה לא נשמע טוב…
"אבא, אתה לא אוהב אותה יותר?" אנה פלטה מבלי לחשוב.
אביה הביט בה בהפתעה, "כמובן שאני אוהב את אימך, אנה !" הוא אמר במהירות.
"והיא אוהבת אותך?"
"אנה," אביה עצר לפסוע ואחז בזרועותיה של אנה כדי שתביט בו. "אמא שלך ואני אוהבים והכול טוב! זה שרבנו לא אומר שאנחנו עומדים להיפרד. אני לא רוצה שתחשבי על דברים כאלה…"

בערב, אנה אמרה להוריה שהיא הולכת לאיזי והלכה לפגוש את ג'ק בפארק. הוא ישב על יד אחד הספסלים וחיכה לה כשאנה הגיעה לפארק.
"אני צריכה לחזור הביתה בעשר," אמרה לו כשהתיישבה לידו. "מחר אני לומדת…"
"ככה אומרים שלום?" ג'ק שאל וקירב את פניו אליה ונישק אותה ברכות.
"מצטערת…" אמרה אנה בשקט. "פשוט קורים איתי כול כך הרבה דברים."
"כמו מה?"
אנה סיפרה לו מה שקרה בערב לפני כשהוריה רבו ואביה עזב בסערה את הבית.
"אבל הוא חזר היום?" הוא שאל.
"כן."
"אז מה הבעיה? למה את מודאגת?" ג'ק שאל. "העיקר שהוא חזר…"
"הם לא מאושרים," אמרה אנה. "אני רואה את זה."
"אנה," ג'ק צחקק חלושות. "זוגות נשואים רבים. זה לא סיבה לדאוג כול כך- במיוחד כשהם נשואים במשך עשרים שנה…"
"אני יודעת," אמרה אנה בתסכול והשפילה את פניה. "אני לא יודעת למה אני חושבת על זה כול כך הרבה!"
"כי הם ההורים שלך," אמר ג'ק. "וראית אותם רבים וזה הפחיד אותך, גרם לך לחשוב על גירושים. אבל אם הם אומרים שהכול בסדר, אז הכול יהיה בסדר…"