קיץ נצחי- פרק 10

"את נראית שונה…" איזי הסתכלה על אנה במבט חשדני.
אנה חייכה חיוך גדול.
"תפסיקי," איזי אמרה. "את מפחידה אותי."
אנה צחקה ופניה של איזי נראו מעט מבוהלות; אנה מיהרה להסביר בגיחוך מסוים, "אני לא רוצה להמשיך לבכות על נייט ועל מישל." היא אמרה לה. "אני לא רוצה להיות מעוררת רחמים."
איזי בחנה אותה שוב ואז אמרה, "אוקי. אני מניחה שזה דבר טוב."
עברו כמעט שבועיים מאז הם חזרו לבית הספר והזוגיות הדביקה של מישל ונייט המשיכה לעורר גלים בשכבה. אנה ונייט היו פעם זוג השכבה, וכמעט כולם ידעו שאנה ומישל התיידדו במהלך הקיץ ושהן אפילו שכנות, אז העובדה שמישל התחילה לצאת עם נייט, כמה שבועות ספורים לאחר הפרידה מאנה, גרמה לרוב השכבה לדבר על העניין.
זה לא עזר לאנה להתמודד עם הזוגיות החדשה והלא צפויה של שניהם במהלך אותם שבועיים. היא ניסתה להתעלם מהם כמה שאפשר אבל העובדה שמישל היתה שכנה שלה והבתים של שתיהן כמעט והיו צמודים זה לזה, לא סייע לאנה. היא המשיכה לראות אותם מבלים יחד בביתה או כשהוא בא לאסוף אותה וכול פעם היא הרגישה את אותה הרגשה מעיקה שחלחלה אל תוך בטנה וגרם למצב הרוח שלה להתמוטט.
אך אנה לא רצתה להמשיך כך. היא לא רצתה להיות הבחורה ההיא שזרקו בשביל בחורה הרבה יותר יפה, הרבה יותר כריזמטית והרבה יותר פופולארית ממנה.
היא לא רצתה להיות הג'ניפר אניסטון של השכבה.
"את רוצה להירשם ליריד?" אנה שאלה את איזי כששתיהן נכנסו אל הבניין כדי לגשת לכיתות שלהן.
יריד פתיחת השנה היתה מסורת שנתית של הבית ספר שאותה ערכו שכבת יא' כדי לגייס כספים לטיול השנתי שלהם בסוף השנה והשנה השכבה של אנה ואיזי עמדו לערוך אותה, והאחראית לארגון היתה טרייסי שהיתה ראש מועצת התלמידים.
"להיות בדוכנים?" שאלה איזי. "אין לי בעיה." היא משכה בכתפה.
שתיהן ניגשו אל לוח המודעות של הבית ספר שהיה תלוי עליה דף שבו מודיע על היריד שייערך בסוף השבוע הבא וקרא לתלמידי השכבה להירשם לעזור להקים את היריד. שתיהן כתבו את השמות שלהן על הדף.
"אז את לא בדיכאון יותר?" איזי שאלה את אנה.
"לא."
"יופי," איזי נאנחה. "כי זה היה די פתטי."
"נכון…".
בבית, אבא של אנה סוף סוף הציע להמשיך לתת לאנה שיעורי נהיגה ואנה התרגשה.
"אני לא בדיוק זוכרת איך זה הולך אז פשוט תזרום איתי." היא אמרה לו כשהתניעה את המכונית והתכוננה לצאת לדרך.
"רק אל תהרגי אותנו."
"אני אשתדל שלא…"
אנה יצאה מהחנייה ברברס ונסעה.
"תזכרי להחליף להילוך הראשון כול פעם שהמכונית נעצרת או מאטה עד כדי עצירה."
אנה דווקא שמחה לראות שהיא זוכרת את מעט השיעורים שנתנו לה אביה ונייט.
"תחליפי להילוך שני כול פעם שאת נכנסת לכיכר ותעצרי כשאת רואה מכונית מגיעה!" אביה הזהיר אותה. "את צריכה להביט שמאלה לפחות שלוש פעמים כדי לוודא ששום מכונית לא מגיעה"
"שכחתי כמה כיף זה לנהוג…" אנה אמרה בשמחה כשהיא עברה להילוך שלישי ברחוב חד סטרי.
"עשית תיאוריה, נכון?" אביה שאל.
"עברתי כבר…" היא ענתה.
"אז זה טוב," אביה אמר. "עוד כמה פעמים אני אנסה לנהוג איתך ותוכלי להיכנס לטסט. את לא צריכה לחכות, את נוהגת טוב."
"סוף סוף תהיה לי רישיון נהיגה !" אנה התלהבה.
"תעצרי ליד מעבר החצייה." אביה הזהיר אותה. אנה הבחינה בנייט ומישל צועדים במדרכה כשהם אוחזים ידיים ובדיוק עוברים במעבר החצייה מולה. נייט העיף לעברה מבט ואז הסיט אותו בלי להראות שום רגש.
"זה נייט?" אביה שאל.
"אני יכולה לדרוס אותם קצת?" היא פלטה.
אביה הביט בה, "אם את מתעקשת…" הוא אמר.
שניהם חצו את מעבר החצייה והמשיכו ללכת לכיוון הנגדי מהמכונית. אנה המשיכה לנסוע.
"אז את לא מתכוונת לדבר על זה?" אביה שאל לפתע.
"על מה?"
"על נייט." אביה ענה בסבלנות. "גם אמא שלך מודאגת "
"היא לא צריכה להיות מודאגת," אמרה אנה. "העניין עם נייט עבר ואני לא רוצה לחשוב על זה יותר."
"הוא פגע בך?" אביה שאל.
אנה לא ענתה. היא פנתה שמאלה בכיכר ונסעה ברחוב שומם ונטוש. "כן." היא אמרה לבסוף.
"מה הוא עשה לך?" אביה נשמע לפתע כועס.
"גם אני פגעתי בו," אנה אמרה בשקט בלי להתרגש.
"וזה נותן לו זכות לפגוע בך?"
"אני לא רוצה לדבר על זה, אבא," אמרה אנה וקטעה אותו. "נייט ואני גמרנו."
אביה שתק לרגע ואז שאל, "מישל והוא יוצאים עכשיו?"
"כנראה שכן."
"וזה בסדר מצידך?"
אנה משכה בכתפיה.
"אני לא רואה את מישל מסתובבת איתך יותר," הוא העיר.
"זה בגלל שאני לא מסתובבת איתה יותר."
"בגלל נייט?"
"אבא?" אנה הפנתה אליו מבט. "בוא לא נדבר על זה יותר…"
הם המשיכו בשיעור למשך שעה ואז לאחר שנמאס לאביה להסתובב ברחבי העיירה, הם החליטו לחזור הביתה.
"רק תקני לאמא שלך אייס קפה בג'ו," הוא אמר.
הקפה של ג'ו?
"אני לא בטוחה שישמחו לראות אותי שם," אמרה אנה בהיסוס. היא עדיין זכרה איך היא התפטרה משם כלאחר יד.
"אני בספק אם בלאק אפילו זוכר אותך," אמר אביה בחיוך עוקצני.
"אני מקווה שאתה צודק." אמרה אנה. היא נסעה לבית הקפה ועצרה ליד המדרכה, מול הדלת. היא נכנסה אל בית הקפה בהיסוס מסוים.
המקום היה יחסית שומם והיו בו רק שבעה אנשים בסך הכול; שלושה בשולחן אחד, שניים בשולחן אחר, ועוד שניים ישבו ליד הדלפק.
אנה ניגשה אל הדלפק והמלצרית שהופיעה מהמטבח באה לקחת ממנה הזמנה. אנה לא הכירה את המלצרית; כנראה היא היתה אחת המחליפות שלה או של מישל (היא שמעה מאיזי שגם מישל עזבה את העבודה לאחר שנגמרה הקיץ).
"אפשר אייס קפה אחד?"
המלצרית הנהנה והסתובבה לעבר אחת המכונות מאחוריה כדי למזוג לה.
"לקחת?" היא שאלה.
"כן," ענתה אנה והמלצרית לקחה כוס מפלסטיק עם מכסה כדי למזוג לה.
"חשבתי ששמעתי קול מוכר." לפתע ג'ק הופיע מהמטבח.
"או היי ג'ק." אנה אמרה בהפתעה. היא שכחה שהוא עובד פה.
"את אפילו לא מתכוונת לומר שלום יותר, אה?" הוא ניגש אל הדלפק.
"לא בדיוק נפרדנו בצורה הכי טובה, זוכר?"
"עזבי," הוא נופף בביטול. "הכול חלף."
אנה חייכה.
"אז מה קורה איתך?"
"לא הרבה…" אנה ענתה.
"נעלמת מאז שהתפטרת מפה בהפתעה." הוא אמר. המלצרית ניגשה חזרה אל הדלפק והושיטה לאנה את המשקה שלה. אנה שילמה לה. היא הבחינה שהמלצרית תוקעת בה מבט מריר במיוחד לפתע ותהתה אם זה בגלל ג'ק.
"לא הייתי בניו בוסטון," ענתה אנה לג'ק.
"כך שמעתי," ג'ק בחן אותה לרגע ואז אמר. "רוצה להיפגש אחר כך אולי? להתעדכן?"
אנה הופתעה. "אמ, כן…אם אתה רוצה."
"אז אני אתקשר אלייך מאוחר יותר ונדבר," הוא חייך אליה. "אני חייב לחזור לעבודה."
אנה עזבה את בית הקפה וחזרה למכונית. אבא שלה נראה משועמם ועייף.
שניהם חזרו הביתה ושייקס מיהר לקראתם בהתלהבות.
"הוא לא יצא כול היום," אמרה אמה של אנה שהופיעה מהסלון.
"מתוק שלי," אנה התכופפה ללטף אותו. "אל תדאג, שנינו נצא יחד אחר כך !"
אנה ושייקס עלו יחד לחדרה של אנה והיא הכינה שיעורי בית. לאחר שהיא סיימה, היא התיישבה ליד המחשב שלה שכמעט תמיד היה מחובר לחשבון שלה בפייסבוק ובדקה את העדכונים שם.
עיניה מיד נתקלו בתמונות שמישל הוסיפה יום לפני כן ושהופיעו בדף הבית שלה. אנה היססה.
היא לא ידעה אם היא רוצה לראות אותם או לא אבל הסקרנות גברה עליה והיא הקליקה על התמונות.
בתמונות הופיעו, מישל, טרייסי, קלי, טיילור, ג'ורג', קודי בריאנט, ג'ניפר ו…נייט. כולם ישבו בבר מחוץ לעיירה. נייט ומישל היו מחובקים וצוחקים ברוב התמונות; היו תמונות של כולם רוקדים, ושותים, עוזבים את הבר ונכנסים למכוניות, תמונות שלהם בתוך המכוניות ועוד כול מיני שטויות אבל אנה שמה לב רק לשני אנשים: מישל ונייט. שניהם רקדו, התנשקו, והתחבקו כמעט בכול התמונות ושניהם נראו מאושרים. גם נייט.
אנה סגרה את דף האינטרנט ועצמה את עיניה. היא הרגישה את צריבת הדמעות שכמעט והתפרצו.
הפלאפון שלה צלצל לפתע. היא מיהרה לענות.
זה היה ג'ק. שניהם קבעו להיפגש בפארק בעוד חצי שעה כיוון שאנה התכוונה להוציא את שייקס גם.
בחוץ כבר החשיך ואנה ידעה שאמא שלה עומדת להעיר על העובדה שהיא יוצאת בערב לימודים, אך אנה לא התכוונה לחזור מאוחר מדי.
היא החליפה את בגדיה וירדה למטה עם שייקס שקשקש בזנבו בהתלהבות. הם נכנסו אל המטבח ומצאו את אמה ואביה שם.
"אני יוצאת," היא אמרה להם בזמן ששמה את הרצועה סביב צווארו של שייקס.
"לאיפה?" אמה הסתובבה להביט בה. "זה ערב לימודים."
"אני סתם הולכת לפארק," אנה ענתה. "אני אחזור עד עשר…"
אנה יצאה עם שייקס מהבית ושניהם פנו לעבר הפארק. שייקס היה נלהב במיוחד היום והמשיך לרחרח כול דבר ולהתרוצץ סביב אנה. הוא עצר לעשות צרכיו ולאחר מכן שניהם המשיכו.
הם מצאו את ג'ק מחכה להם על יד אחד הספסלים וניגשו אליו.
"מי זה הבחורצ'יק הזה?" הוא קרא בהפתעה למראה שייקס שמיד ניגש אליו כדי לתת לו ללטף אותו. ג'ק גירד מאחורי אוזניו השמוטות .
"זה שייקס," ענתה אנה והתיישבה לידו.
"שייקס?" הוא הביט בכלב. "אנה מתייחסת אליך טוב, שייקס?"
"בטח שכן," אנה ענתה.
"היא משקרת?" ג'ק שאל שוב את שייקס.
אנה שיחררה את שייקס מהרצועה ונתנה לו להתרוצץ ברחבי הפארק בחופשיות.
"לא ידעתי שיש לך כלב," אמר ג'ק.
"יש הרבה דברים שאתה לא יודע עליי…" אמרה אנה.
"גם נכון." ג'ק חייך.
"נייט נתן לי אותו." אמרה אנה והסיטה את מבטה להתבונן בשייקס.
"נייט." חזר ג'ק ואנה הרגישה אותו בוחן אותה. "אז שניכם נפרדתם?"
"איך אתה יודע?" אנה הביטה בו.
"ראיתי אותו מתמזמז עם מישל בעבודה לפני שהיא התפטרה." הוא ענה במשיכת כתף.
"אה,"
שניהם שתקו. "קצת הופתעתי מזה האמת." הוא הודה.
"למה?" אנה הביטה בו.
"חשבתי ששניכם די צמודים," הוא אמר. "לא בגללך הוא החטיף לי?"
"זה השתנה…" אנה ענתה.
"אני מודה שהבחנתי שמישל דלוקה עליו מההתחלה אבל זה היה די ברור שנייט מת על התחת שלך."
"מישל מה?" אנה הביטה בו בבלבול.
ג'ק חייך. "זה די ברור שהיא נדלקה עליו מההתחלה. ראיתי אותה תוקעת בו מבטים בכול פעם שהוא בא לבקר אותך וחשבתי שגם את יודעת על זה…"
אנה הביטה בו,"אם ידעתי על זה, אתה חושב שאני הייתי מתיידדת איתה?"
"לא יודע," ג'ק משך בכתפו. "חשבתי שזה קטע של בנות. שהתיידדת איתה בכוונה כדי להשאיר אותה קרובה אלייך וככה היא תרגיש אשמה ולא תנסה להתחיל איתו."
אנה מצמצה. "אתה חושב יותר מדי…" היא אמרה לבסוף.
ג'ק צחק.
שייקס שב אל אנה והתיישב לרגליה. הוא הביט בה בציפייה כשהוא מתנשף בכבדות ומרייר.
"אתה רעב, שייקסי?" אנה הביטה בו וליטפה אותו. הוא התענג על מגעה. "עוד מעט נחזור הביתה, אל תדאג."
"אז תגידי לי משהו," אמר ג'ק. "שייקס לא מזכיר לך באופן לא נעים את נייט? הרי הוא היה מתנה ממנו."
אנה נשענה חזרה על הספסל וג'ק בדיוק הוציא חפיסת סיגריות.
"רוצה אחת?" הוא שאל.
"אני לא מעשנת." היא אמרה. "וזה נכון. מה שאמרת. אבל אני לא יכולה לוותר על שייקס…"
"זה עדיין לא נעים." הוא התעקש ושאף מהסיגריה שלו.
אנה שתקה והביטה בשייקס שהניח את ראשו על כפות רגליה וישב שם בדממה.
"אז עכשיו שאת ונייט גמרתם," אנה שמעה את קולו של ג'ק לפתע. "אני יכול להזמין אותך לצאת?"
אנה הביטה בו. היא לא בדיוק היתה מופתעת. "אני לא בטוחה שזה רעיון טוב." היא אמרה בהיסוס.
"למה לא?" הוא חייך. "תמיד היה בינינו משהו."
"כן?"
"אל תכחישי את זה." הוא אמר, מעט שחצנות הסתננה לקולו. אנה חייכה.
"לי יש שאלה עכשיו," אנה אמרה לו והסיטה ממנו את עיניה, מעט בביישנות.
"תשאלי."
"חיבבת אותי כשהייתי עם נייט? כשעבדנו יחד?"
אנה הרגישה אותו בוחן אותה אז היא המשיכה לנעוץ את מבטה בשייקס.
"אני לא בקטע של תפוסות." הוא ענה לבסוף.
אנה הסמיקה. אוקי, זאת היה שאלה מטומטמת שהיא לא היתה צריכה לשאול.
"אבל," הוא אמר לפתע והדגיש את המילה. "כן חשבתי שאת חמודה."
"זה מה שכולם חושבים עליי," אנה מלמלה באכזבה ניכרת. כול הבנים תמיד חשבו עליה כ"חמודה" ולא יותר מזה. אנה הבינה זאת במובן מסוים; היא אף פעם לא התלבשה והסתדרה כמו שבנות רגילות עשו. היא לא היתה יפיפה כמו מישל, ולא היה לה שיער בלונדיני ארוך ומלא ברק שנפל על כתפיה בחינניות; לא היתה לא כריזמה ענקית שמשכה אליה את כול האנשים הנכונים, והאמת שהיא אף פעם לא ידעה לפלרטט עם בחורים. המקרה של נייט היה יוצא דופן שקרה לה מוקדם מהצפוי לפני שכול הבנות בגילה התחילו לחשוף עור ולגדל ציצים.
אנה היתה בחורה רגילה לחלוטין.
"למה לא התחלת עם מישל?" אנה שאלה אותו לפתע. ההשוואה שלה בראשה אל מישל גרמה לה לתהות לפתע. "כולם מתחילים איתה. היא יפה."
"היא באמת לוהטת," ג'ק הסכים. "אבל היא אף פעם לא באמת התייחסה אליי אז לא בדיוק התעניינתי בה." הוא משך בכתפו.
שייקס קם על רגליו והרים את עיניו אל אנה; הוא נבח.
"שייקס נהיה רעב מדי," אמרה אנה. "אני צריכה ללכת…"
ג'ק אמר שהוא ילווה אותה עד הבית ושניהם צעדו עם שייקס הביתה.
השעה היה עשר ורבע. העיירה היתה שקטה יחסית ולא היו הרבה אנשים ברחובות; מאז סיום החופש הגדול, האנשים ברחובות התמעטו בצורה משמעותית. תלמידים בבתי הספר כבר לא יצאו כול כך בערבי לימודים ולא הסתובבו בחוסר מעש ברחבי העיירה כשהם מחפשים משהו להפיג את השעמום.
הערב היה קריר במיוחד ואנה הצטמררה מהאוויר הקר. הסתיו היה בפתח וזה היה ברור משינוי מזג האוויר.
"קר לך?" ג'ק שאל כשהבחין בהבעת פניה של אנה. שייקס ניסה למשוך את אנה כדי שתצעד יותר מהר.
"קצת, " היא ענתה.
"אז לא ענית לי על השאלה," אמר ג'ק לאחר רגע.
"על איזה שאלה?"
"אם אני יכול להזמין אותך לצאת," הוא חייך.
אנה הסיטה את מבטה בביישנות ללא תגובה.
"זה לא שאני מציע לך להתחתן איתי," ג'ק גיחך. "זאת רק הזמנה לדייט רשמי."
"אני פשוט לא בטוחה כי רק עכשיו סיימתי את הקשר עם נייט ו-"
"לא עבר כבר יותר מחודש?" ג'ק הביט בה.
"וחודש זה הרבה זמן?" אנה שאלה מופתעת.
"אולי זה נוגע רק לבחורים," ג'ק צחק.
אנה חשבה על נייט ומישל ואמרה במרירות, "אני בטוחה שאתה צודק."
שניהם הגיעו לביתה של אנה והם ניגשו אל פתח ביתה. שייקס נראה חסר סבלנות להיכנס לתוך הבית.
"ועדיין לא ענית לי על השאלה, אנה," אמר ג'ק והתעלם משייקס שהסתובב סביב עצמו ונראה לא שקט. אנה תהתה ממתי הוא לא אכל.
"אתה מאוד מתעקש," היא אמרה לו.
"נייט יוצא עם מישל, לא?" הוא אמר. "אז למה זה מפריע לך לצאת עם מישהו?"
"זה לא תחרות!" אמרה אנה בזעף. "אני לא מתחרה בנייט למי יש את החבר/ה הכי טוב."
"והיית מנצחת אם באמת היתה תחרות והיית בוחרת לצאת איתי."
"אתה צנוע," העירה אנה בעוקצנות.
"אני מנסה…" ג'ק חייך.
שייקס ניגש אל הדלת והתחיל לשרוט אותו. "בסדר, בסדר," אנה מלמלה לעברו. "אני חייבת להיכנס הביתה." היא אמרה לג'ק.
"אז אני אתקשר אלייך?" הוא שאל אותה כשפתחה את הדלת ושייקס רץ פנימה.
"רק בגלל שאתה כול כך מתעקש," היא חייכה אליו.