קיץ בלתי נשכח

פרק 1:
הסיפור שלי מתחיל באותו היום שחזרתי מהבית ספר הביתה, ועוד חמישה ימים נגמרו הלימודים. זה היה ערב והשמש כבר כמעט ונעלמה. עברתי בסמטה החשוכה שבין רחוב אלון לבין הרחוב שלי, אירוס. הייתי כבר לקראת סוף הסמטה החשוכה והמפחידה הזאת ואז הרגשתי מישהו תופס ביד שלי וסוחב אותי לתוך הסמטה בעוד שאני צורחת. כמובן שאף אחד לא שמע אותי כי אף אחד לא עובר בסמטה הזאת חוץ ממני. הבן אדם הזה סחב אותי בכוח אל תוך החושך המפחיד תוך כדי שאני מנסה להיאבק ולצרוח. הוא סתם את פי בחוזקה ואז יכולתי לראות טיפה מהמראה שלו. הוא היה נראה כמו בן אדם אבל לא נראה אנושי זה מה שזכרתי. היו לו עיניים אדומות כדם והוא היה לבן כאילו היה עטוף בשלג. ״הצילו״ ניסיתי לצעוק בלי תקווה שמישהו ישמע אותי ״תהיה בשקט״ אמר בקול מאיים ומפחיד ״הבוס יהיה כל כך שמח לראות אותך״ הוא אמר ולי כבר החלו לרדת דמעות מרוב פחד ונואשות לעזרה הכי קטנה שתוציא אותי מפה ״מי אתה בכלל? תעזוב אותי״ ניסיתי לבעוט בו או להרביץ לו עם הידיים אבל אז הוא זרק אותי אל הרצפה בחוזקה והחזיק את ידו מולי במרחק של בערך מטר ואני הרגשתי פתאום כאב חזק בבטן. התקפלתי תוך כדי שאני מחזיקה את הבטן שלי בחוזקה ומרגישה איך הכאב מתעצם וכל כך כאב לי שלא יכולתי לזוז וידעתי שאם הוא ימשיך עוד כמה שניות אני פשוט אמות. ניסיתי להילחם אבל כל פעם שזזתי הוא הגביר את עוצמת הכאב. ירקתי דם, הרגשתי כל כך חסרת אונים. לא היה לי כוח להוציא הבל מפי וידעתי שאף אחד לא יבוא להציל אותי. ואז ראיתי דמות של מישהו בתחילת הסמטה שגם היא מכוונת את ידה אל הרוצח המפחיד שכמעט והרג אותי. הרוצח הוריד את ידו בשנייה ממני וכיוון אותה על המישהו הזה ואני נשמטתי על הרצפה. ראיתי את הדמות הולכת ומתקרבת. זה היה זכר, הוא היה נראה בערך בן עשרים. היה לו שיער חום שבקצותיו הוא היה בהיר. לא הצלחתי לראות כל כך איך הוא נראה בגלל עיני החצי פקוחות. הם התחילו להילחם עם הידיים שלהם. אני השתעלתי והקאתי דם. ניסיתי לזחול החוצה מהסמטה אבל עדיין לא יכולתי לזוז. הרגשתי שכבר אין לי כוחות יותר ואז פשוט עצמתי את העיניים ואת השאר אני כבר לא זוכרת.. לאחר כמה זמן התעוררתי באותה הסמטה החשוכה רק שהפעם לא היה שם את הרוצח המפחיד ומעליי הייתה דמות שהייתה נראית מוכרת. זה היה המישהו השני עם הכוחות האלה בידיים, זה שהציל אותי. ראיתי די מטושטש אבל הראייה שלי החלה להתבהר ״את בסדר?״ הוא אמר ניסיתי לקום אבל אז שוב הכאב הזה תקף אותי וחזרתי אל רצפת הסמטה המלוכלכת במהירות. ״בואי אני אקח אותך למקום בטוח״ אמר והרים אותי בזהירות תוך כדי שאני מנסה לא להבליט את עצם כך שאני מתפתלת מכאבים. לא היה לי מושג מי זה אבל הוא הציל אותי אז די סמכתי עליו שהוא יביא אותי למקום בטוח והרבה יותר נקי אני מקווה, חוץ מזה הייתי עדיין בהלם מכל מה שקרה עכשיו שלא יכולתי להוציא מילה מהפה עדיין. הוא הרים אותי והתקדמנו מהסמטה וראיתי איך התלכלכתי וכל הבגדים שלי היו שחורים ומלאים בכתמי דם ענקיים. הלכנו לגן שעשועים די שקט והוא הושיב אותי על אחד הספסלים. ״את מרגישה יותר טוב?״ אמר לאחר שהתיישב לידי.