קיץ בלתי נשכח- פרק 5

״יש לי עוד כוחות שאת לא יודעת עליהם, רון, ואחד מהם זה קריאת מחשבות ככה שאני יודע שאת חושבת שאני דומה לו מאוד, אה ודרך אגב זה לא צריך להפחיד אותך״ אמר בחיוך עם ביטחון. איך הוא יודע? רגע אז הוא בעצם יודע מה אני חושבת ברגע הזה.. או שהוא סתם עובד עלי? ״אני לא עובד עליך״ אמר ואני טיפה נרתעתי אוף אני שונאת אותו, גם לראש שלי הוא נכנס עכשיו? רק שתדע שאם אתה עכשיו שומע את מה שאני חושבת אז אני מקווה מאוד שאתה תלך עכשיו ותעלם לי מהחיים. ואתה ממש לא דומה לו. ואתה גם לא חתיך יותר. ואז הוא התחיל לצחוק ״אני יודע שאני דומה לו, ואם את חושבת שאני לא הפכתי לחתיך יותר אז אני לא, לא צריך לעשות מזה סיפור..״ ״טוב לי נמאס ממך, ואתה יכול לקרוא לי את המחשבות ולראות שזה נכון..״ אמרתי ושוב הסתובבתי והלכתי עכשיו הליכה יותר מהירה מהקודמת אבל גם הפעם הוא השיג אותי ״את חושבת שככה תוכלי להתחמק ממני?״ הוא נעמד מולי וחסם לי את הדרך ״כן, ואתה מפריע לי לעשות את זה״ אמרתי בביטחון כמו שאמרתי את הכל עד עכשיו. ״אני עכשיו גם לא יכולה לחשוב בשקט בגללך״ אמרתי בכעס ״אני לא תמיד קורא את המחשבות אבל אני אוהב לקרוא את המחשבות שלך, רוב הזמן אני צוחק״ ״עלי?״ אמרתי בכעס ״על מה שאת חושבת על אחרים ועל איך שאת הורגת אנשים במחשבה שלך, זה כמו תכנית סאטירית על החיים כנערה בגיל ההתבגרות״ ״לפחות החיים שלי מצחיקים מישהו..״ מלמלתי ״לא אמרתי שהחיים שלך מצחיקים אותי, אמרתי שאת מצחיקה אותי״ הוא אמר בחצי חיוך ״זה לא משנה..״ מלמלתי עוד פעם ״טוב אני מאמינה לך אפשר ללכת? ״ שיניתי נושא מהר ״למה אני עכשיו לא מאמין?״ ״זה מה יש, אתה רוצה תיקח אתה לא רוצה אני הולכת״ אמרתי והסתובבתי אבל כמובן ששום דבר לא עוזר איתו ואיך שהייתי רק בחצי של הסיבוב הוא כבר תפס אותי וסובב אותי חזרה ״תקשיבי רון את צריכה לסמוך עלי, בלי זה אני לא יוכל אפילו לקחת אותך לעולם שלי..״ אמרתי וליטף את הלחי שלי בעדינות. התנערתי ממנו למרות שזה היה לי די נעים… ״איך אני יאמין לבן אדם שאף פעם לא פגשתי לפני?״ אמרתי ברכות והסתכלתי לו בעיניים ״את צודקת, זה לא בסדר שאני ככה קופץ עליך ומסבך לך את החיים אבל אין לי ברירה.. את ראית מה קרה בסמטה, הרוצח הזה שניסה להרוג אותך, הוא שליח של שליט פאוור-סיטי העיר האויבת שלנו, והוא רצה לגמור איתך כשאת לא יודעת אפילו על הכוחות שלך כדי שזה יהיה פשוט וקל. והוא גם לא יהיה האחרון, עד היום שהשליט של פאוור-סיטי, אורקל, יחליט להילחם בך בעצמו הוא ישלח את כל החיילים שלו שינסו להרוג אותך בזמן האימונים. אבל בשביל זה אני פה, כדי לשמור עליך. בגלל זה את צריכה לסמוך עלי ולתת לי לשמור עליך..״ הוא שוב ליטף לי את הלחי ולמרות שזה היה נעים לא יכולתי לתת לו להמשיך ושוב התנערתי ״אל תיגע בי״ אמרתי בקרירות ״אני מצטער, פשוט זה בא לי טבעי כי אני מכיר אותך שנים.. אני מצטער״ הוא אמר ברכות ״טוב אני לא יודעת מה להגיד עכשיו.. אתה מבין שזה לא פשוט להגיד כזה דבר למישהו..״ ״בטח ברור, אבל שוב, את מבינה שאין לי ברירה..״ הוא אמר והרכין מעט את ראשו ״כן אני מבינה אותך.. אז רגע הרוצח המטריד הזה הוא שליח של האורקל הזה?״ ״כן, מבחינתם הכי קל זה להרוג אותך כשאת עוד לא מודעת ליכולת של הכוחות שלך, כי כשיהיו לך את הכוחות באמת אי אפשר להתגבר עליך בעזרת שליח מסכן.. אבל הם לא יודעים שאני הרבה יותר חזק מהם ובגלל שהם לא חכמים כל כך אני גם יודע מה הטכניקות של כל אחד ודרך זה אני גם הורג אותו.. אל תשכחי שאני קורא מחשבות ואני יכול לדעת מה הם מתכננים..״ הוא חיוך חצי חיוך שחצן מצחיק כזה ״בעניין הכוחות האלה שלך, איזה עוד כוחות יש לך? היכולת הזאת להרוג אנשים בעזרת היד או משהו כזה, קריאת מחשבות, מה עוד?״ שאלתי בסקרנות "מה עוד? אממ.. יכולת לרוץ ממש מהר, יכולת להיות חזק מאוד, אני לא ממש זוכר את כולם אבל בעיקרון זה כל הכוחות שאמורים לעזור לי ללמד אותך ולשמור עליך" "אתה יכול להדגים לי? " שאלתי בסקרנות דומה לראשונה "עכשיו? מה להדגים? " הוא אמר במין ביישנות "לאיפה נעלם כל הביטחון והאגו שאתה מלא בהם?" חייכתי בציניות "אוקי, את רוצה כוחות את תקבלי כוחות" ואז הוא חייך חיוך תחמני כזה ואז הוא הרים אותי במהירות והוא רץ כמו מהירות האור ואני הרגשתי כאילו אני עפה. החזקתי אותו חזק שאני באמת לא יעוף והוא החזיק את ראשי והרגשתי לפתע מוגנת. הוא המשיך לרוץ מהר ואני רק צחקתי וצעקתי כמו משוגעת "אוקי, אוקי אני מאמינה לך שאתה יכול לרוץ מהר תפסיק אני עוד שנייה עפה" צעקתי תוך כדי שאני צוחקת ואז הוא עצר והוריד אותי "ואוו" אמרתי בהלם עם חצי חיוך על הפנים "עכשיו את מאמינה לי? " הוא חייך "אממ.. לא יודעת.. כאילו אני לא ממש קונה את זה.. " אמרתי עם חצי חיוך "את רוצה עוד סיבוב להיות בטוחה? " "לא זה בסדר אני מאמינה לך" אמרתי בזריזות והוא צחק "טוב עכשיו אחרי שהבנו אחד את השנייה.. את באמת מאמינה לי? " הוא אמר די המום "לזה שאתה רץ מהר כן, לכל השאר זה נראה לי קצת שטויות.. איך יש לי כוחות אם בחיים שלי לא ידעתי עליהם? " אמרתי חסרת הבנה. הרי לא הגיוני שבאמת יש לי כוחות ואני אף פעם לא ידעת עליהם או השתמשתי בהם.. "את השתמשת פשוט לא ידעת שזה כוחות מיוחדים.. את זוכרת את היום שבו את היית בכיתה ב וראית ילדים בכיתה ו מציקים לילדים מהכיתה שלך אז הלכת אליהם והסתכלת להם בעיניים ואמרת להם לעזוב את הילדים הקטנים והם פשוט עשו מה שאמרת? אז הם לא עשו את זה כי היית משכנעת, למרות שאת משכנעת בלי שום קשר, הם עשו את זה כי הפנטת אותם, זה אחד מהכוחות שלך.. " הוא אמר ואני ראיתי בראשי פתאום פלשבק של כל הסיפור והם באמת נראו לי מהופנטים ואז נבהלתי ולא הבנתי איך זה הגיוני.. "מה? אני לא מבינה.. " התרחקתי מאדם מעט ושמתי את ידי על ראשי תוך כדי שאני מתכרבלת בתוך עצמי "אני מבין אותך, זה כל כך קשה להכיל את כל הדברים האלה.. לעכל שכל החיים שלך עד עכשיו הם שקר אחד גדול, שאת בעצם מישהי בעלת כוחות על שצריכה להציל עולם של מישהו שפגשת לפני יומיים וגם הוא טוען שהוא מכיר אותך מאז בת חמש והוא שומר עליך כל הזמן הזה.. " "זה יותר מדי גדול עלי.. " התיישבתי על המדרכה וחיבקתי את רגלי לחזה וטמנתי את הראש בין הרגליים "אני יודע.. אני יודע" הוא אמר וליטף אותי בגב ולי בינתיים ברחו כמה דמעות "אתה משגע אותי אדם.. " "כזה אני, משגע בחורות.. " הוא אמר עם צחקוק קטן וגם אני צחקקתי "או ככה אני רוצה לשמוע אותך" הוא אמר ועזר לי לקום אבל אני סירבתי "לא אל תעזור לי, אני רוצה לשבת פה" אמרתי בשקט "טוב אז אני ישב פה לידך" אמר אפילו מבלי לשאול אותי והתיישב לידי ואז הוא חיבק אותי, רואים שהוא קורה מחשבות.. "מה אני יעשה איתך תגיד לי? " אמרתי באמצע החיבוק "כלום, תני לי לעשות את כל העבודה.. " "זה אומר שאתה תעלם לי מהחיים ותמחק לי את הזיכרון? " קיוויתי לתשובה חיובית "מה את חושבת? " שמעתי בקול שלו שהוא חייך "כן? " שאלתי בקול גבוה מאוד מצפה לתשובה חיובית "את טועה" שמעתי בקולו שהוא עדיין חייך ואני השמעתי קול של בכי מזויף כזה והוא צחק "זה לא יעזור לך, אני גם מכיר אותך וגם אני קורה לך את המחשבות, זה קרב אבוד.. " הוא אמר וליטף אותי בראשי "אני שונאת אותך" "זה בסדר, עם הזמן את עוד תתאהבי בי.. " הוא חייך "בטח.. כאילו שזה יקרה מתישהו.. " "זה עוד יקרה, אני גם קורא עתידות ואני ממש כרגע רואה אותנו מתנשקים.. " "טוב זה בטוח לא נכון. אני לא התנשקתי ובטח שלא התאהבתי ואני לא מתכוונת להתחיל ולהיגרר לעולם המופרח הזה.. " אמרתי בביטחון