קיץ בלתי נשכח- פרק 40

באמצע השיעור קיבלתי הודעה ממספר לא מזוהה 'היי… אני רוצה שנדבר, את לא יכולה לשכוח אותי… אין מצב רון אני לא יכול שתשכחי אותי…' זה מה שהיה כתוב בהודעה… זה בטח האדם הזה מאתמול 'למה? כדי שאני לא אשכח שאתה זה שרצח את אחותי?' שלחתי לו חזרה. לא יכולתי אפילו להסתכל עליו 'אחותך? אין לך בכלל אחות…' הוא אמר. מה הוא לא מבין שאני כבר יודעת הכל? 'אדם או איך שלא קוראים לך, אני כבר יודעת הכל. ההורים שלי סיפרו לי אתמול. אל תיתמם. תעזוב אותי בשקט רוצח אנס. אל תיצור איתי קשר יותר' שלחתי לו. למה הוא מנסה להיתמם? עוד הוא מעז להגיד לי שאין לי אחות, אין לי אחות עכשיו, וזה בגללו… המשכתי לכעוס על אדם הזה או איך שלא קוראים לו ואז דלת הכיתה נפתחה. ובכניסה עמד אדם. אני לא מאמינה שהוא בא לכיתה שלי… מה הוא חושב שאני אדבר איתו עכשיו? "סליחה שאני מפריע אבל אני צריך את רון, אפשר אותה?" הוא שאל את המורה לכימיה שלי והיא הנהנה להסכמה. אני לא זזתי ממקומי. אני לא עומדת לצאת אליו. אני לא רוצה עוד קשר איתו. "רון את מתכוונת לצאת בזמן הקרוב?" המורה הפסיקה את השיעור כאשר ראתה שאני לא מתכוונת לקום ושאדם עומד בכניסה מחכה "לא" עניתי. "רון, תצאי בבקשה מהכיתה. אלא אם כן את רוצה שזה גם ילווה בהפרעה ובמכתב לתיק האישי…" המורה שלי אמרה ואני יצאתי בלי עניין וברירה. איך שיצאתי מהכיתה אדם תפס אותי. השתחררתי ממנו מהר והתקדמתי לכיוון הכניסה של הבית ספר. "רון נו חכי שנייה" אדם צעק לי אבל אני רק התקדמתי יותר מהר. ואז איכשהו, אל תשאלו אותי איך, אדם הופיע לפני כאשר הוא חוסם את דרכי. "אתה חוסם לי את הדרך" אמרתי "רון על מה לעזאזל דיברת בהודעות? אין לך בכלל אחות" הוא אמר בטוח בעצמו "כן, בגללך" אמרתי כשהדמעות עומדות לי בעיניים "על מה את מדברת?" הוא שיחק כאילו הוא באמת לא מבין "אדם די אני יודעת הכל. נקמת את הנקמה שלך במשפחה שלי, עכשיו תעזוב לי את החיים. מספיק לי ששמעתי רק עכשיו שהייתה לי אחות שמתה בגללך ובגלל שהיא הייתה בקומה לא יצא לי אפילו להכיר אותה, אני לא צריכה עוד דרמות בחיים" אמרתי כעוסה כשהדמעות כבר מאיימות לצאת. "רון על מה לעזאזל את מדברת? אחות בקומה? ממתי יש לך אחות בקומה? את בכלל מאומצת" הוא אמר בחצי צעקה לא מבין "מה? אני מאומצת? טוב יש גבול למשחק המוגזם והלא אמין שלך" אמרתי לא מאמינה כבר לשום מילה שיוצאת לו מהפה. למרות שהעיניים הכחולות אפורות האלה שהיה אפשר לטבוע בהן בשנייה נראות כאילו הן דוברות אמת… "את אפילו לא זוכרת שאת מאומצת… אני לא מאמין… מה אני צריך לעשות כדי שתיזכרי בהכל?" הוא אמר לעצמו "אני לא מאמינה שאתה חושב שאני קונה את השקרים האלה…" אמרתי "שקרים? איזה שקרים? למה שאני אשקר לך? עדיין לא הבנת שאני אוהב אותך כמו שבחיים שלי לא אהבתי בן אדם?" הוא אמר וגם לו היו דמעות בודדות על העיניים "אוהב אותי? כן ראיתי איך אתה אוהב אותי.. יש לך הגדרה מאוד משונה למונח אהבה אם לרצוח את האחות של מישהי שהמשפחה שלך מסוכסכת עם המשפחה שלה זה נקרא אצלך אהבה…" אמרתי והדמעות כבר התחילו לרדת בזו אחר זו. "מה? על מה את מדברת רון? אני באמת אוהב אותך… ואני מצטער על מה שקרה עם אורקל אבל את חייבת להאמין לי שלא הייתה לי ברירה…" הוא אמר וגם לא זלגה דמעה אבל הוא ניגב אותה במהירות כדי שאני לא ישים לב שהוא בכה. "אל תבכה לי בכי מזויף כי זה לא גורם לי להאמין לך…" אמרתי כועסת וממשיכה לבכות אבל בלי שום קול ייבוב. "בכי מזויף? את שומעת את עצמך? אני באמת לא מאמין למה שקורה פה… מה אני צריך לעשות? לנשק אותך? זה מה שיגרום לך להאמין בהכל? זה מה שיזכיר לך הכל?" הוא אמר לא מבין ואני עוד יותר… על מה לעזאזל הוא מדבר ומה הוא רוצה ממני? "די בבקשה תעזוב אותי כבר… אתה לא מבין שזה רק יותר כואב לי?" אמרתי כבר ממש בוכה. מזל שאף אחד לא היה במסדרונות. "אני לא יכול לראות אותך בוכה רון אבל את חייבת להאמין לי שכל מה שאני אומר זה אמיתי… אני עומד פה מולך מנסה לשכנע אותך שתאמיני, אם עשיתי באמת את מה שאמרת למה שאני אשכנע אותך שלא עשיתי את זה?" הוא אמר מנסה שאני אאמין לו… הוא התקרב אלי מעט ואני עם כמה שנרתעתי ישר טבעתי בעיניו ונשארתי יחסית נינוחה. הדמעות החלו להירגע מעצמן ולא יכולתי להוציא מילה מפי… העיניים שלו כאילו שיתקו אותי… "אני לא יודעת.. אולי כדי שאני אסמוך עליך ואז תאנוס אותי? אני לא בתוך הראש שלך…" אמרתי כשיצאתי מהר מהבועה שהייתי בה והסתכלתי לצדדים כדי לא לפגוש שוב את עיניו. "אם הייתי רוצה לאנוס אותך כבר הייתי עושה את זה עוד אתמול…" הוא אמר בטוח מעצמו ושוב התקרב אלי ושוב טבעתי בעיניים שלו. "תפסיק לגרום לי להסתכל לך בעיניים" אמרתי מתרחקת ממנו… אני לא יודעת מה קורה לי אבל זה בטח לא משהו טוב… "למה?" הוא אמר למרות שהוא היה די בטוח שהוא יודע את התשובה "כי אני לא רוצה שתתקרב אלי יותר מדי" אמרתי בהחלטיות "או שאולי את טבעת בעיניים שלי כמו שאני בשלך כל פעם מחדש…" הוא אמר עם חצי חיוך "למה אתה חושב שזה יקרה?" אמרתי נחושה שזה לא קרה למרות שזה קרה, פעמיים… ליה דיברה על זה אתמול… היא אמרה שזה מה שקורה לה כשהיא מסתכלת על עומר… היא אמרה שזאת אהבה. אבל אין לי את זה עם טום ואני אוהבת את טום, או שלא? "כי אולי את שכחת מה קרה בקיץ אבל את מה שיש בנינו אי אפשר להעלים עם סתם שיקוי" הוא אמר בעוד שהוא מתקרב אלי ומלטף לי את הלחי. הרגשתי לרגע אלפי צמרמורות עוברות בגופי. ישר התרחקתי ממנו… מה קורה לי? "אני לא מאמין זה באמת נכון" הוא היה מאושר ועיניו נצצו כמו הכוכבים שבכל הגלקסיה. "מה נכון? על מה אתה לעזאזל מדבר? טוב תקשיב עוד מעט יש הפסקה של חמש דקות ואני מתכוונת ללכת לחבר שלי. ואתה, שלא תעז יותר להתקרב אלי או שאני אוציא נגדך צו הרחקה" אמרתי מהר וברחתי משם.