קיץ בלתי נשכח- פרק 37

-בוקר-
קמתי בבוקר. מה אני עושה בבית חולים? מזה כל החוטים והצינורות האלה שמחוברים אלי? אני לא מבינה מה הולך פה… הסתכלתי בדף שהיה תלוי על מיטתי לכיוון דלת החדר כדי לראות מה אני עושה פה. אנורקסיה? איך הגעתי למצב הזה? הייתי מבולבלת. אל החדר נכנס מישהו עם חלוק רופא, שיערתי שהוא הרופא שלי. בתג השם שלו היה כתוב טום. הוא היה נראה מאוד חברותי ולמען האמת גם די צעיר מכדי להיות רופא. "אז מה שלומנו היום רון?" הוא בטח מכיר אותי לפי החיוך שעל שפתיו. אני אתייחס כאילו אני מכירה אותו ואז אולי אני אבין דרכו מה הולך פה. "מה אני יכולה להגיד?" אמרתי בחצי חיוך מאולץ מזויף "את בסדר אחרי אתמול?" הוא שאל חושש "מה היה אתמול?" ניסיתי לגרור ממנו מידע. "את שואלת כי את לא זוכרת או כי את מתעלמת ממה שקרה? כי אני באמת לא יכול לקרוא אותך עכשיו" הוא לא כל כך הבין ואני רק יותר התבלבלתי "אני באמת שואלת? קרה משהו מיוחד?" שאלתי מסוקרנת "את באמת לא זוכרת?" הוא היה די בשוק. "טוב אם להיות כנה איתך, אני לא זוכרת כל כך מה אני עושה פה בבית חולים…" אמרתי בחצי חיוך. הוא שם את ידו על מצחי כדי לראות אם יש לי חום ואז הוא מהר הלך לקרוא לרופא שכנראה אחראי עליו… מהר מאוד הוא חזר עם רופא והרופא בדק כמה דברים ושאל אותי שאלות כמו מי אני ואיפה אני גרה וזכרתי הכל אבל אז הוא שאל אותי מה קרה לי בקיץ ואני לא כל כך ידעתי מה לענות כי לא ידעתי למה הוא התכוון… הרופא היה בשוק כמו הטום הזה או איך שלא קוראים לו וקרה להזעיק את ההורים שלי. הוא הוביל אותי לצילום רנטגן של המוח ואחרי שיצאתי ראיתי את ההורים שלי והרופא ניגש אליהם. אני לא ממש הבנתי מה הולך פה, מה לא בסדר איתי? לאחר שהרופא המוזר הזה דיבר עם ההורים שלי הם הגיחו אלי עם הבעה לא מובנת על פניהם. שילוב של פחד ועצב ובלבול ועוד כמה דברים שבאמת לא יכולתי לנחש. "אתם מוכנים להגיד לי מה קורה פה?" אמרתי אחרי שתיקה ארוכה ומביכה "את.." אמא שלי התחילה להגיד "לא קרה לך כלום… אתמול נתנו לך חומר מטשטש כדי שתשני טוב וכנראה שזה מחק לך טיפה מהזיכרון, את ממש בסדר" אבא שלי התפרץ ואמא שלי הסתכלה עליו לא מבינה והוא החזיר מבט כאילו זה הדבר הכי נכון לעשות והיא נרגעה. אני עדיין לא ממש מבינה מה הולך פה? מה האמת פה? מה השקר? "כל מה שאת צריכה לדעת הוא שאת פה בבית החולים בגלל שחלית באנורקסיה מסיבות בלתי מוסברות ושפה פגשת את טום וממש התחברתם" אמא שלי חייכה "כן היה נראה שאת ממש מאוהבת בו" אבא שלי אמר ואמא שלי שוב הסתכלה עליו אבל הפעם במבט כועס "אני? מצחיק אבא…" צחקתי טיפה למרות שבאמת לא ידעתי מה הולך. ידעתי שאצל טום יהיו התשובות "בכל מקרה, אתה יכול לקרוא לטום? אני רוצה קצת להשלים פערים" חייכתי חיוך מזויף ההורים שלי יצאו וטום נכנס "אתה מוכן להגיד לי מה קורה פה?" אמרתי טיפה כועסת "מה הולך פה? ההורים שלך כבר אמרו לך לא?" אמר חצי חושש "לא, מה הם צריכים להגיד לי?" אמרתי כדי שהוא יגיד לי את הגרסה האמתית של הסיפור המשוגע הזה "שנתנו לך מנת יתר מהחומר המטשטש אתמול" הוא היה נראה לחוץ וטיפה של זיעה זלגה ממצחו והוא ניגב אותה. ידעתי שזאת לא הגרסה האמתית… אבל אם לא זאת אז מה כן? אוף אני כבר לא מבינה פה כלום… למה כולם מסתירים ממני את האמת? היא כל כך קשה לשמיעה? מה אני נאנסתי אתמול? מה כבר קרה בקיץ האחרון? סופרמן בא לקחת אותי לעולם שלו כדי שאני אנצח את הרשעים מולו? באמת אני לא מבינה… "זאת האמת?" שאלתי במבט חודר אל עיניו של טום "למה שאני אשקר לך?" הוא היה יותר לחוץ מקודם. טוב כנראה שאם זה היה הכרחי הייתי כבר יודעת את זה… "טוב תודה, אתה יודע מתי אני משתחררת מפה?" ניסיתי לשנות נושא "כן בעוד כמה ימים" טום אמר לי "באמת? אני אספיק ללכת לים ברוב החופש?" שאלתי שמחה וסקרנית "החופש כבר עוד שנייה נגמר… עד תחזרי בדיוק ליום הראשון של הלימודים. אבל אם את תרצי ללכת לים אחרי בית ספר אני מתנדב ללוות אותך" הוא קרץ לי ונרגע יותר "אני מאשרת את ההתנדבות" אמרתי. אם הייתי מאוהבת בו כמו שההורים שלי אומרים אז אני צריכה להחזיר את זה אלי ולהתנהג כאילו אני מאוהבת בו כמו לפני… אבל איך עושים את זה… אני לא רוצה לצאת שקופה מדי. מה אני אשמה שאף פעם לא היה לי חבר? טוב אני צריכה להיות שקופה אם אני רוצה שזה יחזור אלי… אין דרך אחרת. "טוב בוא שב לידי, מה אתה עומד שם סתם?" אמרתי וטפחתי על המקום שנשאר במיטה שלי בעודי מתיישבת "אני לא בטוח…" הוא התחיל להגיד "פשוט שב כבר" צחקתי צחוק מזויף. הוא עלה על מיטתי והתיישב לידי. ידי הייתה על הירך שלו. הוא היה נראה מעט לחוץ אבל ראו שהוא מרגיש כמוני, האהבה הייתה הדדית. הוא התקרב אלי מעט ואני התחלתי טיפה לפחד… "אה… טום… זה לא שאני לא רוצה פשוט אני לא יודעת ממש איך להתנשק, זאת תהיה הנשיקה הראשונה שלי…" אמרתי בביישנות והוא צחק ונישק אותי ברכות. זה היה טיפה מוזר. לפי מה שראיתי בסרטים הקיטשיים האלה כשמתנשקים צריך להרגיש צמרמורות ופרפרים ושהלב דופק בחוזקה ושום דבר מזה לא היה לי עם טום… טוב מי אמר שסרטים נכונים? בסך הכל נשיקה חמודה. זה היה נשיקה נחמדה יחסית לנשיקה ראשונה. התנתקנו ואני לא כל כך ידעתי מה להגיד "יחסית לנשיקה ראשונה זאת הייתה נשיקה מעולה" הוא חייך "תודה אני משתדלת" צחקתי צחוק חצי מזויף והוא המשיך לצחוק. המשכנו להתנשק ועל אף שזה לא היה לי כל כך נעים להתנשק כל כך הרבה כאילו כבר הייתי רגילה לזה, זה היה נראה לי לגיטימי לגמרי… זה היה יותר מדי מוזר, אבל שוב החיים שלי מוזרים.