קיץ בלתי נשכח- פרק 35

-בוקר-
קמתי בבוקר, התארגנתי וחזרתי לשכב על המיטה. פתחתי את המגירה וראיתי שהקונטרול שוכב שם עדיין אבל… השיקוי. איפה השיקוי? פתחתי את המגירה שמתחת למגירה הראשונה והוא לא היה גם שם חיפשתי בארון שמעל השירותים שצמודים לחדר שלי וגם שם הוא לא היה… איפה השיקוי הזה יכול להיות? אדם. הוא כן היה כאן אתמול בלילה בסוף, אחרת אין סיבה אחרת שאני לא אמצא את השיקוי נכון? הוא לא רוצה שאני אשכח הכל… הוא רוצה שאני אמשיך לזכור אותו כי הוא רוצה לבוא ולהתנצל על הכל? הוא רוצה שאני לא אשכח אותו כדי שאני אמשיך לסבול משברון לב? לא זה לא מתאים לאדם… מצד שני, אני לא ממש יודעת מה באמת מתאים לאדם… אני כבר לא מכירה אותו… רגע על מה אני מדברת, רוב הסיכויים שאני סתם מפוזרת ושאני שמתי את השיקוי בחדר הזה לפני שהלכתי לישון ואז אחד המנקים בא ולקח את השיקוי כי הוא חשב שזה זבל… או שלא? אולי באמת אדם עדיין מרגיש אלי משהו? האם קיים מצב שהוא צופה בי כרגע ממקום פה בחדר שאני לא יכולה לראות ומחייך כי הוא רוצה שאני אאמין שיש לי עוד תקווה… עצמתי את עיני וניסיתי להרגיש אם הוא באמת פה וכן הרגשתי שהוא פה אבל לא ידעתי איפה הוא… אבל האם זה נכון או שסתם אני מדמיינת הכל? אוף, נמאס לי ממנו כבר… משגע אותי מהרגע הראשון שהוא נכנס לי לחיים… טוב זה לא משנה אם אני שכחתי את השיקוי או לא אני תמיד יכולה להזמין עוד אחד. פתחתי שוב את הקונטרול שלי אבל אז שמעתי את הדלת נפתחת באיטיות ומהר הכנסתי את הקונטרול למגירה ונשכבתי על המיטה. זה היה טום. "היי" הוא קרא מהקצה השני של החדר "בוקר טוב" עניתי לו עם חיוך חצי מזויף על פניי. "איך עבר עליך הלילה?" הוא שאל אותי בחיוך דואג ורך. "בסדר… קשה להירדם בחדר כזה…" אמרתי את התירוץ הראשון שעלה לי לראש… לא יכולתי לומר לו שאני חושבת שהאקס לי רודף אותי… "אני מבין אותך, בסדר לאט מתרגלים להכל" הוא הרגיע אותי וזה טיפה עזר "נו אז מה קורה איתך בימים אלו?" שאלתי בחצי חיוך מזויף לחלוטין. בלי להעליב לא ממש עניין אותי לשמוע מה עובר עליו… אפשר להבין אותי נכון? "את באמת רוצה לדעת?" הוא שאל מופתע "כן בטח, אני לא רוצה להיות פה החופרת היחידה" חייכתי עכשיו חיוך שהיה חצי מזויף והוא צחקק "את זוכרת את זאת שסיפרתי לך עליה? אז קוראים לה ליאור. ופתאום לפני כמה ימים היא באה אלי, באיחור די גדול… היא נכנסה אלי לחדר כולה נבוכה ולא יודעת להגיד. זאת הייתה הפעם הראשונה שראיתי אותה ככה, שברירית. היא התנצלה, היא הבינה את הטעות שלה לפי מה שהיא אומרת. והיא הבינה שאני הייתי הדבר הכי טוב שקרה לה… אמרתי לה שהיא נזכרה מאוחר מדי להגיד את זה… אני התגברתי כבר על הקשר שלנו, למרות שזה היה קשה. באותו רגע הרגשתי בן אדם חרא אבל ידעתי שזה הגיע לה. אני רציתי לקום ופשוט לנשק ולומר לה שחיכיתי לרגע הזה כל כך הרבה זמן אבל היא צריכה להבין שלא כל מה שהיא רוצה נמצא כל כך בהישג יד. וכמו שאני נפגעתי, גם היא צריכה" הוא אמר. למרות שזה לא ממש עניין אותי כל זאת הקשבתי כי ידעתי שזאת תהיה האטרקציה הכי מעניינת במקום הזה. כשאדם יבוא אלי ויגיד לי שהוא מצטער אני לא יודעת מה אני אעשה… אני אצרח עליו שילך? אני אנשק אותו ולא יעזוב אותו יותר? אני אשתוק עד שהוא יבין שאני לא מעוניינת? אני אגיד לו שזה מאוחר מדי ואחרי שהוא ילך אני לא אפסיק לבכות? אבל למה אני דואגת בכלל? לפי מה שאני רואה עד עכשיו, כנראה שזה לא מזיז לו… אני לא יודע אם להאמין שבאמת ראיתי אותו אתמול בבוקר ובלילה אבל אני יודעת שגם אם הוא כן היה פה, הוא לא טרח להתנצל או להשאיר לי סימן לכך… אם הוא היה טורח להשאיר אפילו פתק, שאני אדע שהוא כן חושב עלי למרות הכל ושלא הכל שקרים בחיים האלה, אולי עוד תהיה לי תקווה לצפות שהוא יגיע או שאולי אני אתפוס יוזמה ואלך לחפש אחריו. אבל רק שייתן לי סימן, כי בינתיים הדרך מובילה אל השיקוי וגם אם הוא לא אהב או לא אוהב אותי הוא לא ירצה שאני אשכח אותו ואת כל מה שקשור אליו… "רון? רון? את מקשיבה לי?" טום קטע את המחשבות שלי "כן, כן. רציתי להגיד לך שאתה צודק. היא עשתה משהו לא בסדר והיא צריכה לשלם על זה, בדיוק כמו שלך כאב גם לה צריך לכאוב. אבל אני לא חושבת שבאמת התגברת על קשר כזה אחרי לא ממש הרבה זמן… אתה בעצמך אמרת לי שהערצת אותה ושהיא פגעה בך כמו שאף אחד לא פגע, אז איך פתאום כל זה נעלם?" שאלתי. שוב, זה לא ממש עניין אותי אבל רציתי לדעת גם על עצמי… אם טום הצליח להתגבר על ליאור זה אומר שיש מצב שזה יקרה גם לי? "זה לא ממש נעלם… את צודקת אי אפשר להעלים רגשות שנייה לאחר מכן, אבל באותו ההקשר אפשר גם להגיד שאי אפשר לאהוב מישהו בשנייה. את מבינה? אני אהבתי את ליאור, אני לא אומר שלא. אבל כמו שלקח לי זמן להתאהב גם לוקח לי זמן להחלים… אני לא יכול לשקר ולומר שאני לא מרגיש אליה יותר כלום כי אני כן מרגיש אליה משהו. אחרי הכל, היא לקחה חלק בחיים של וזה לא יכול להילקח ממנה. אבל עם זאת אני גם נמנה מלהגיד שאני עדיין אוהב אותה, כי זה לא נכון. עדיין יש לי כבוד מסוים אליה בתור בן אדם אבל לא בתור מישהי שקרובה אלי ובטח שלא בתור חברה שלי או משהו כזה… אני לא אוהב אותה אבל אני גם לא שונא אותה, זה בין לבין כזה…" הוא אמר. והבנתי שהוא צודק גם לגבי… אני לא התאהבתי באדם בשנייה, אני הכחשתי את האהבה שלי אליו במשך הרבה זמן… ובגלל זה אני גם לא יכולה לשכוח אותו כזה מהר… זאת הייתה אהבה אמתית והוא לקח חלק מאוד משמעותי בחיים שלי ככה שכנראה אני לעולם לא אשכח אותו… אלא אם כן… טוב אני עוזבת את הנושא הזה בינתיים, אני לא הולכת לשתות את זה בשעות הקרובות אלא אם כן אני אחליט שזה רק גורם לי נזק… "יכול להיות שאתה צודק" אמרתי "בכל מקרה מה שעשית היה המעשה הנכון לפי דעתי" המשכתי את דברי "תודה. זה לא כזה קל" הוא אמר וחייך חצי חיוך "אני מתארת לעצמי" אמרתי ואז שמעתי צפצוף. זה היה המכשיר קשר של טום. "אני חייב לקחת אותך לבדיקות שגרתיות עכשיו, זה קצת מציק אבל אל תדאגי אני לידך" הוא אמר "אני סומכת עליך" אמרתי בחצי חיוך והוא הוביל את המיטה שלי אל חדר הטיפולים. לא ממש סמכתי עליו, אבל גם לא היה לי ממש אכפת מבדיקות טיפשות… הגענו לחדר הטיפולים ועשו לי בדיקות ואמרו שהמצב שלי משתפר ויכול להיות שאני אחזור ללימודים בזמן ולמרות שזה היה אמור לשמח אותי, לא רציתי כל כך לעלות לכיתה י"ב… בכל זאת, זאת השנה האחרונה שלי בתור תלמידה בבית ספר. מרוב כל האקשן הקיץ הזה בכלל לא יצא לי לחשוב על המעבר לכיתה י"ב. על הנשף שהולך להיות בסוף השנה ועל החיים ה"רגילים" שאני חוזרת לחיות. או שאולי אני אהיה צריכה לחזור לפאוור-טאוון כי יהיה אורקל 2… אני כבר לא יודעת מה יהיה איתי. אבל הכל תמיד חוזר לאותו השיקוי… השיקוי הזה זה מה שגורם לי נזק… אני רוצה לתות שיקוי כדי שאני את השיקוי הזה. טום החזיר אותי לחדר ואמר לי שהוא יחזור עוד כמה שעות כי יש לו עוד מטופלים לבקר. אני ניצלתי את ההזדמנות ופתחתי את המגירה אבל עכשיו הקונטרול נעלם. מה לעזאזל קורה פה?