קיץ בלתי נשכח- פרק 29

-בוקר-
התעוררתי בבקר במיטה שלי כאשר אדם שוכב לידי ומלטף את פניי. "בוקר טוב" הוא חייך "לך מפה, אני מסריחה" אמרתי ושמתי ידיים על הפרצוף על מנת שלא יראה אותי "צודקת, לכי להתקלח מגעילה" הוא צחק "רשע! " אמרתי והלכתי לצחצח שיניים לשטוף פנים ואז לאכול ארוחת בוקר. "רק שתדעי שהיום זה חד פעמי שאני נותן לך לישון עד שעה כזאת, כמו שאני מכיר את אורקל הוא הולך לתקוף בקרוב" הוא אמר בזמן שאכלתי "אבל רק עשר! " יבבתי "איזה פדלאה! אני לא מאמין, התאהבתי בעצלנית! " הוא אמר "אין לי כוח, אני חוזרת לישון.. " צחקקתי והלכתי לחדר אבל אדם תפס אותי והרים אותי בזרועותיו. הוא בא לנשק אותי אבל נרתעתי מעט ובמקום לזרום עם הנשיקה שמתי ראש על הכתף שלו. אני לא יודעת למה אבל אני טיפה פוחדת מהנשיקה הזאת.. אולי בגלל כל מה שקרה בפעם הראשונה, אני לא יודעת.. בכל מקרה נדחה את זה לבינתיים.. "טוב יאללה צריך להתאמן, אנחנו חייבים לצמצם את הפער" הוא אמר "אוף אין לי כוח.. " יבבתי "אני לא שואל אותך" הוא אמר ואז הוא טס אל מחוץ לבקתה תוך כדי שהוא הרים אותי ואז הוא הוריד אותי מזרועותיו. "טוב יאללה בואי נתחיל" הוא אמר מלא אנרגיות ואז התחלנו באימון. זה היה אימון ממש קשה. אדם טוען שאני חייבת להיות חזקה מול אורקל בכל מצב כי אני לא יודעת איך הוא יפתיע אותי. אחרי האימון התקלחתי ואחרי גם אדם ואחרי שאכלנו התיישבנו בסלון וראינו טלוויזיה. "יש לי וידוי…" הוא שאל אותי תוך כדי שהסתכל על הטלוויזיה ואז אני הזזתי את מבטי אליו "נו? " אמרתי "אף פעם לא קראתי לך את המחשבות.. אני מתכוון שיש לי את הכוח פשוט אף פעם לא ניסיתי אותו עליך.. " הוא חייך חצי חיוך נבוך "למה? " שאלתי סקרנית "כי כיבדתי אותך, לא יודע.. לא רציתי לפלוש לך לחיים.. הדבר היחיד שעשיתי לשנות לך את הסיוטים לחלום שאת חולמת כל לילה, כי ידעתי שיש לך סיוט ולא רציתי שתחלמי חלומות רעים.. " הוא אמר "רגע אז בימים הראשונים שאמרת לי ש… " התחלתי להגיד "לא, גם שם זה לא קרה" הוא קטע אותי "אז איך בכל זאת ידעת מה אני חושבת?" שאלתי לא מבינה "כי אני מכיר אותך, אני ראיתי עליך שאת חושבת על משהו מצחיק.. זה לא קטע של לקרוא מחשבות, פשוט הכרתי אותך יותר מדי טוב כדי לדעת על מה את חושבת" הוא אמר "איזה חמוד" אמרתי וחיבקתי אותו חיבוק ארוך והוא חיבק אותי גם "רק שתדעי שכל פעם שאת רק נוגעת בי אני מרגיש הכי כיף בעולם" הוא אמר לי בשקט "כנ"ל" אמרתי עם חיוך קטן והוא נישק את צווארי בעדינות. הוא כל כך עדין איתי, כאילו הוא מפחד שאשבר. הוא פשוט כל כך מושלם! אבל למה בכל זאת הנשיקה הזאת מפחידה אותי? התנתקנו טיפה מהחיבוק והיינו פנים מול פנים. הוא שוב ניסה לנשק אותי אבל שוב נרתעתי ועשיתי כאילו לא שמתי לב שהוא בא לתת לי נשיקה ופשוט סובבתי את הראש לטלוויזיה. זה לא שאני לא רוצה לנשק אותו, אני מתה לנשק אותו כבר. אבל אני לא יודעת למה אני נרתעת.. אני פשוט פוחדת.. הוא שכב על הספה ואני שכבתי מעליו וליטפתי את החזה שלו עם קצות אצבעותיי והוא צחקק. "למה אתה צוחק? " שאלתי אותו "כי את מדגדגת אותי" הוא צחק יותר חזק ואני הבנתי שעליתי על מכרה זהב "והסגרת את עצמך עכשיו.." אמרתי "אוי.." הוא אמר "למה אוי? אתה הולך לקבל בדיוק מה שמגיע לך" אמרתי והתחלתי לטייל עם קצות אצבעותיי מהבטן עד לחזה והוא התחיל לצחוק מה שגרם לי לרעוד מעט "די רון, את תפלי בסוף" הוא אמר כדי שאני אפסיק "זה יהיה שווה את זה" אמרתי והמשכתי לדגדג אותו והוא המשיך לצחוק עד שהוא כבר התגלגל מצחוק ואני נפלתי ממנו לרצפה וקיבלתי מכה קטנה במצח וירד לי טיפה דם. "רון? את בסדר? " אדם קפץ מן הספה בדאגה "כן, זה רק טיפה דם.. " אמרתי "אתה לא צריך לדאוג לי" המשכתי את דברי "את מאוד מצחיקה היום את יודעת? אני הולכת להביא נייר עם מים" הוא אמר את החלק הראשון בציניות ומיד הלך להביא נייר עם מים מהברז. אני התיישבתי על הספה ואז הוא חזר והוא ניגב לי בעדינות את הדם מן המצח "נו זה רק קצת דם אתה לא צריך לעשות מזה סיפור.." אמרתי תוך כדי שהוא מסיים לנגב לי וזורק את הנייר "את לא קולטת שאני מטורף עליך? " הוא חייך וזינק אל הספה מעלי "אני א-ו-ה-ב אותך רון!" הוא אמר ובא לנשק אותי אבל אני שוב הזזתי את הראש שלי. "טוב, מה קרה?" הוא התיישב על הספה ואני לידו. שיט הוא הבין שמשהו לא בסדר.. מה אני אומרת לו? "כלום.. מה כבר יכול לקרות?" אמרתי כאילו אין לי מושג על מה הוא מדבר "את מתחמקת מהנשיקות שלי כבר כל היום.. מה אני עד כדי כך מסריח מהפה?" הוא צחק ואני חייכתי חצי חיוך "אני לא מתחמקת ממך.." אמרתי כאילו עדיין אין לי מושג על מה הוא מדבר "אני מכיר אותך רון אל תעבדי עלי.. הבעיה היא שאני לא מבין למה? את לא אוהבת אותי? שיקרת לי אתמול? זאת הסיבה נכון…? ידעתי שאין מצב שזה עדיין נכון, מה חשבתי לעצמי שמישהי כמוך תרצה מישהו כמוני… טיפש.." "אני לא…" ניסיתי לקטוע אותו "ואני מאמין לשקר הטיפשי הזה כמו לא יודע מה! למה לא אמרת לי מהתחלה שאת לא מרגישה אלי משהו? למה נתת לי לחכות סתם?" "אני…" ניסיתי עוד פעם לקטוע את אדם שהיה שקוע בדיבורים שלו "אני באמת לא מבין כמה יכולתי להיות עיוור? כאילו מה באמת חשבתי לעצמי? שמה שאני יקפוץ לחיים שלך ואת תתאהבי בי כמו שאני התאהבתי בך מהרגע הראשון שראיתי אותך? אוף אני לא…" הוא אמר ואני פשוט נישקתי אותו. טוב קטעתי אותו זה עבד. זאת הייתה הנשיקה הכי טובה שהייתה לי, יותר מהראשונה. שמתי יד על הלחי שלו וליטפתי אותה. כל הרגשות הציפו אותי כאילו אני מתחילה להתאהב בו מחדש. הרגשתי פשוט.. טוב. התנתקנו ואני חייכתי חצי חיוך והתנשפתי קלות והוא היה עם חיוכו הכובש וגם הוא התנשף מעט "לא רציתי לנשק אותך כי פחדתי, אחרי פעם שעברה אני כבר לא יודעת מה עוד מצפה לנו… " אמרתי עם מבט טיפה מושפל "אני אוהב אותך, זה מה שמצפה לנו" הוא חייך "גם אני אוהבת אותך" חייכתי והוא נישק אותי נשיקה קטנה "רגע, אז עכשיו הקטע של המיטה?" הוא צחק "אם אתה רוצה.." חייכתי חיוך תחמני, למרות שלא באמת התכוונתי לזה.. "אין לך מושג כמה אני רוצה!" הוא אמר מתלהב "אתה רציני? אתה באמת מוצא אותי מושכת?" אמרתי לא מבינה.. באמת שלא הבנתי איך הוא יכול לחשוב שאני יפה ועוד יותר מזה מושכת גם.. "את באמת שואלת את זה?" הוא שאל "כן.. זה פשוט לא מסתדר לי.." אמרתי "תפסיקי לחשוב שאת לא יפה, את מהממת. ואת סקסית ואת מושלמת" אדם התקרב אלי וחיבק אותי אבל עדיין היינו עם הפנים אחד מול השנייה "אל תעבוד עלי, אני יודעת שאני לא יפה.. זה בסדר, אתה לא צריך לשחק את עצמך.." אמרתי והבטתי בעיניו, ניסיתי לראות לי אם הוא משקר או לא. "למה לעזאזל את חושבת שאני משקר לך? אני יודע מה הסיפור.. את פשוט רוצה לסחוט ממני מחמאות, זה בסדר אני יכול להחמיא לך אם את רוצה את לא צריכה לשחק את עצמך מסכנה כדי שאני יעשה את זה.." הוא ליטף את שפתיי "אתה באמת חושב שאני עושה את זה כדי לקבל ממך מחמאות?" אמרתי והדמעות החלו להצטבר בעיני. אני לא יודעת אם אדם שם לב לזה אבל אני בוכה הרבה כשאני לידו, בכללי אני בוכה הרבה בזמן האחרון.. אני צריכה לתקן את זה. "מה את רוצה שאני כבר אחשוב? את כל הזמן אומרת שאת לא יפה ואחרי שאני מחמיא לך את נרגעת.. את כאילו מחכה שאני אחמיא לך. או שאת בוחנת אותי או שאת סוחטת מחמאות…" הוא אמר והדמעות החלו להציף את עיני אבל לא בכיתי, לא נשברתי. "זה מה שאתה חושב?" שאלתי אותו בקול שקט וצרוד כי ידעתי שאם אני אדבר חזק מדי אני אתחיל לבכות "את בוכה?" הוא שאל כשהבחין בדמעות שעומדות לצאת בכל רגע "שאלתי אותך שאלה.." אמרתי והשפלתי את מבטי וניסיתי להכניס את הדמעות חזרה למקום שממנו הן באו למרות שזה לא הצליח.. "לא, לא, זה לא מה שאני חושב, רון, לא אל תבכי, בבקשה אני לא יכול לראות אותך בוכה" הוא הרים את מבטו אל פניי "אל תדאג אני לא אבכה" אמרתי והלכתי לחדר בכעס.