קיץ בלתי נשכח- פרק 23
"טוב אני אנסה.. " אמרתי חוששת ואז עצמתי עיניים וחשבתי על הדבר הכי מכעיס שאני יכולה לחשוב עליו ואז מהר חשבתי על זריזות ולפני ששמתי לב הייתי במרחק מאה מטר מאדם. נבהלתי, לא הבנתי איך זה הגיוני.. עצמתי את העיניים שוב ושוב עשיתי את אותה הפעולה כשחשבתי על זריזות והגעתי חזרה לאדם. אני טסתי כמו הרוח וזה היה פשוט מוזר ומגניב ביחד. "ואוו מעולה" הוא אמר "מה קרה פה? " אמרתי עדיין מעקלת את מה שקרה עכשיו "מה שקרה פה עכשיו הוא שאת פשוט שיחקת אותה בגדול" הוא אמר נלהב. אחרי שעיקלתי את מה שקרה התאמנו עוד על הכוחות שלי וגיליתי שיש לי גם חוזק, הפנוט, את היכולת הזאת להכאיב עם היד או משהו כזה, יכולת לראות דרך קירות, ואפילו טלקינזיס (שזה כוח מחשבה, כמו להזיז דברים בעזרת המחשבה בלבד). הגיע הצהריים ואחרי המקלחת הלכתי לאנה. דפקתי על הדלת ולמרבה הפתעתי פתח לי נער שנראה בערך בגיל של אנה.. ניחשתי שזה ערד, החבר של אנה שאיתו היא גרה. אבל מסיבות לא ברורות עדיין לא פגשתי אותו.. טוב כל הכבוד לאנה הוא בהחלט נראה טוב. "איך אני יכול לעזור לך? " הוא שאל בחיוך "אני רון חברה של אנה, היא פה? " שאלתי בטיפה מבוכה "אה רון, החברה של אדם" הוא צחק "תיזהר" חייכתי "היא בחדר שלה הפדלאה" הוא צחק "שמעתי את זה" אנה צעקה מהמסדרון ובאה לכיוון הדלת "אה רון מה קורה? " היא חייכה "ואתה אם אתה עוד פעם קורא לי פדלאה אתה תחטוף" היא דחפה אותו קלות "פדלאה" הוא צחק "אוקי אין בעיה, אתה הלילה ישן בסלון" היא אמרה עם חצי חיוך תחמני "לא רק לא הסלון" הוא שוב צחק "טוב אנחנו עוד נראה בקשר לזה.. " היא אמרה "טוב מה אנחנו עומדים פה? בואי כנסי" אנה אמרה והלכנו שלשתינו לסלון "אז.. עוד יומיים הנשף, מה את לובשת? " אנה אמרה נרגשת "לא יודעת.. בטח שמלה שיש לי בארון.. " אמרתי חסרת עניין "השתגעת? אין לך מה ללבוש לנשף של עצמך? אוקי ערד אני מצטערת שאני נוטשת אותך אבל זה מקרה חירום. חייבים לעשות קניות לילדה" היא אמרה לחוצה ואני צחקקתי "מה את כזאת לחוצה? אני בכל מקרה אחתוך מוקדם.. " אמרתי "אוקי זה חמור יותר משחשבתי" אמרה אנה וזה די הצחיק אותי. היא רצה לחדר שלה וחזרה אחרי חצי דקה לבושה בבגדי יציאה לאיזה מסעדה או קניון או משהו בסגנון "אוקי אנחנו הולכות לשופינג" היא אמרה בהתרגשות "באיזה כסף בדיוק? " אמרתי "כסף? מזה כסף? " צחקה אנה "אני לא יודעת איך זה אצלכם אבל אצלנו כשאנחנו רוצים לגור פה אנחנו הולכים לעירייה והם נותנים לנו תו תושב העיר והתו הזה מאפשר לנו לעשות כל מה שאנחנו רוצים מבלי לתת כלום בתמורה" היא חייכה "וואי מגניב" אמרתי "אוקי אז בואי יוצאים" היא חזרה לנושא וגררה אותי אל מחוץ לביתה "ביי ערדי" אנה נפרדה לשלום מערד ואז היא נעלה את הדלת. היא לקחה אותי למרכז הגדול של העיר. יש בו פשוט הכל. מבאולינג עד למניקור, מספריה עד לחנויות בגדים נבחרות. למרות שאני שונאת קניונים ואת כל הדברים האלה ממש אהבתי את המקום הזה. ביקרנו בכל חנות אפשרית שיש שם ויש שם המון. שמלה, נעליים, סרט לשיער, צמידים ושרשראות… עד שמצאנו את השמלה המיוחלת. היא הייתה השמלה היחידה שאני ואנה הסכמנו עליה ככה שזאת הייתה האפשרות היחידה. אחרי שחזרנו ממרכז העיר הלכנו לבית של אנה. ישבנו אני, אנה וערד על הספה בסלון ושמענו שירים. "תגידי רון למה התעצבנת כשאמרתי לך שאת חברה של אדם? " ערד שאל "אוו זה חתיכת סיפור.. " אנה צחקה "את מרשה לי לספר לו? " אנה שאלה אותי "בטח זה לא סוד" אמרתי ואז אנה סיפרה לו את כל הסיפור "וואי שניכם אנשים ממש מתוסבכים.. " הוא אמר "מה זאת אומרת? " שאלתי אותו "זאת אומרת שאם את רוצה אותו ואם הוא רוצה אותך פשוט תהיו ביחד, למה צריך לסבך את העניינים? " הוא אמר בפשטות "כי אני לא בטוחה שאני באמת רוצה אותו… " אמרתי "מה זאת אומרת? " עכשיו הוא לא הבין "אני מתכוונת אני כן אוהבת אותו אבל אני לא רוצה לזרום עם הכל ולאהוב אהבה עיוורת ובסוף להיפגע.. " אמרתי "באהבה תמיד נפגעים, שם האהבה עומדת במבחן. את רואה אם את מתגעגעת אליו ואם את מוכנה להוריד את האגו ולבקש סליחה.. " הוא אמר בתבונה "אולי זה נשמע כזה פשוט אבל זה לא כזה פשוט לעשות את הצעד שמשם אין דרך חזרה.. " אמרתי "את יותר מדי דרמטית. זאת רק אהבה, זה לא עניין של חיים ומוות. מקסימום את תפגעי, מתגברים. זה יכול רק לחשל אותך. אולי את תגלי שאהבה זה הדבר הכי יפה שראית? תחשבי על זה שההזדמנות שלך לאהבה אמתית וטהורה הייתה לך בין הידיים ואת פשוט פספסת אותה… זה מבאס.. אז פשוט תיקחי את הסיכון, מקסימום תיפגעי, תדעי לפעם הבאה לא להאמין לטיפוסים כאלה.. " הוא אמר "אולי אתה צודק.. " אמרתי. אולי הוא באמת צודק? כאילו אני כן רוצה לסמוך עליו ואני כן מאוהבת בו אז למה זה צריך להיות כזה קשה? אולי אני פשוט צריכה ללכת ולהגיד לו שאני אוהבת אותו ואז הכל ישתנה? גם אין לי מה להפסיד כי אני יודעת שזה הדדי.. "טוב אני הולכת יש לי איזה משהו לעשות.. " אמרתי די מתרגשת מעצם היותי הולכת לעשות את זה, מעצם היותי הולכת לומר לאדם את מה שאני חושבת כלפיו… "אני אדבר איתך אחר כך" השחלתי לאנה לפני שיצאתי מדלת ביתם והלכתי לכיוון הבית שלי. הלב שלי החל לדפוק מהר יותר בכל צעד שעשיתי. כל הדרך רק חשבתי על איך אני הולכת להגיד לו את זה ואולי בעצם זה לא הרעיון הנכון להגיד לו את זה ישירות.. עמדתי בכניסה של הבית והרגשתי שהלב שלי דופק ממש מהר שזה כבר היה כמעט התקף לב. אבל אז נכנסתי הביתה ומצאתי את אדם יושב לו על הספה עם מישהי שאני לא מכירה.. היא הייתה מהממת. היה לה שיער בלונדיני עם גוונים שחורים דקים גלי ועיניים ירוקות-כחולות שהיו נוצצות כמו מיליון כוכבים והיא הייתה גבוהה ורזה. בקיצור, היא עצבנה אותי, מאוד. עד שסוף סוף מצאתי את האומץ ללכת ולהודות שאני אוהבת אותו היא מופיעה משום מקום.. העיניים שלי התחילו להתמלא בדמעות "היי רון, תכירי זאת קרן" אדם אמר וקרן הזאת חייכה אליי "היי"
תגובות (3)
את צריכה לכתוב לאחרים ( אני אישית לא ראיתי שאת מגיבה אצל אחרים )
ולכתוב שאולי יקראו גם את הסיפורים שלך או סיפור ספציפי…
תאמיני לי שזה עוזר :) המלצתי עליך אצלי בפרופיל, אז אולי עוד יכנסו גם :)
את צריכה לראות מתי הרבה מחוברים ואז לעלות פרק…
בכל מקרה, פרק מהמם :) רק את צריכה לשים לב לעשות את הפרק יותר מעניין ואז יהיו יותר קוראים כי זה קצת פחות מעניין מן הפרקים הקודמים… כאילו אני מתכוונת שיש את רון ואדם ואין עלילות משנה ואין כלום… אבל אני מנחשת שבגלל הקרן הזאת יקרו דברים :)
האמת היא שרק היום התחלתי לקרוא את הסיפור שלך , לפני שעה בערך .
עכשיו מה הקאצ׳? כשסיפור משעמם אותי / מעניין אבל… או צפוי .
אז או שאני מפסיקה לקרוא , או שאני קוראת אבל 6 פרקים ייקחו לי שעה .
מה שקרה לי אצלך הוא שונה אני פשוט נהייתי מרותקת, לא שמתי לב לסביבה ולא שמעתי כשקראו לי , הייתי בתוך הסיפור שלך .
הוא מרתק, מעניין, מסקרן, מותח, מרגש, ואני התאהבתי .
תמשיכי !!
מוושלם!!
וואי..
אני מקווה שאדם ורון יהיה זוג בסוף :((