קייט ואנני פרק ט': נשף תחילת-שנה

"הפונץ' נראה טוב" אנני התלהבה, "אני מקווה שהוא דיאטטי".
"אנני, אני לא בטוחה שאני יכולה לעשות את זה" נבהלתי למראה כל האנשים היפים והמאופרים, איך אני יכולה להתחרות איתם? איך אני אמורה להיות בין כל האנשים האלו שמבפנים אני שבורה? שבורת-לב.
"את תהיי בסדר, את נראית נהדר!".
"את חושבת?" ניסיתי לנשום עמוק.
"אני יודעת. ילדה, את נראית מ-צ-ו-י-ן!" היא חייכה. "בואי, ספנסר מחכה לי".
"ספנסר? וקייל יהיה שם, נכון?" השפלתי את מבטי.
"היי אנני" ספנסר חייך לעברה, ולצידו קייל הגיח- חיוכו נעלם ומבטו מביט בי במבט מסוקרן. "את נראית מדהים- יותר מתמיד. וואו קייט, איזה שינוי עשית! אתן נראות פצצה!".
"תודה" חייכתי חצי-חיוך, מנסה להביט הצידה ולהתחמק ממבטו של קייל, מבט שלדעתי שפט ונגעל.
"אז ספנסר… שנרקוד?" אנני התחכמה בקולה המתוק וספנסר הנהן כמו כלבלב מאוהב. התחלתי ללכת, כדי לא להישאר איתו לבד- אני פשוט לא אוכל להתמודד עם זה.
"היי" הוא תפס בזרועי, "אני צריך לדבר איתך לרגע".
"כדי להגיד לי שאתה מעדיף את אנג'לה עליי? לא תודה" שחררתי את ידי ונעמדתי מולו.
"אני לא מעדיף אותה, אף פעם לא העדפתי אותה" מילותיו חיממו את לבי ותקוותי מולאה מחדש, המילים פגעו בי כמו חץ בבטני. ההפתעה הייתה טובה.
"אתה… אתה לא?" הבטתי בו בעיניים פעורות, מבוהלת ומופתעת לטובה.

"לא, כשקראתי בשמה בפיצרייה רציתי להגיד לה שאני בוחר אותך. אוי, אני כל-כך טיפש" הוא נאנח.
"עם זה אני מסכימה" מלמלתי.
"ואת צודקת, הייתי צריך להגיד לך את זה כמו שצריך" הוא אמר, "אני טעיתי".
"אז אתה… מעדיף א…אותי?" אחזתי בראשי כדי להבין מה קורה סביבי.
"ברור שכן, את מהממת, את יפה יותר מכולן" הוא חייך, בחן אותי מכף רגל ועד ראש.
"אז הבנתי, אתה אוהב את השמלה והנעליים, והשיער… אבל אני מישהי אחרת" צווחתי כדי שיישמע מבעד למוזיקה הרועשת.
"אני אוהב את שתיכן" הוא חייך ונישק אותי על שפתיי, נשיקה ארוכה שזכתה לכמה תרועות ועידודים מצד כל המוזמנים בנשף. הנשיקה הראשונה שלי, אני לא מאמינה, שמחתי שזה היה הוא.
"גם אני…" נפעמתי ולבי החסיר כמה פעימות, חיבקתי אותו בהתרגשות והפתעה.

"כמה זמן את דלוקה עליי?" הוא שאל כשרקדנו, הוא אחז במותני וחייך.
"מי אמר שאני דלוקה עלייך" חייכתי בציניות- נשמעתי לפתע מתוחכמת כמו אנני.
"זה היה די ברור, את לא חושבת?".
"עובדה שלא ידעת".
"מאז שראיתי אותך בחדר-כושר ידעתי, בערך… בחיים לא ראיתי אותך שם עם אנני" הוא נהם- כאילו מילותיו טיפשיות ושטותיות.
"היא הכריחה אותי- משהו על שמלה שלא תעלה עליי… היא מכורה לדיאטה וכושר".
"מי צריך את זה" הוא נאנח בצחקוק, "שאפשר לשבת לראות סרט עם חבילת פופקורן ענקית או איזה המבורגר טוב- ליהנות!".
"זה מה שאני אמרתי- בערך" צחקתי ונשענתי על כתפו, הרגע היה כל-כך מושלם. לא רציתי שהמסיבה תיגמר לעולם, הרגע הזה היה כל-כך חשוב לי.
"ושוב צדקת" הוא הידק את אחיזתו בי, פעימות לבי התחזקו ועבדו ללא הפסקה.
"אני תמיד צודקת" חייכתי והרגשתי שגם הוא. "אבל אנני… אסור לזלזל בה. נראה שלא אכפת לה ושהיא קצת סנובית- אבל הלב שלה ענק והיא חברה מדהימה".
"אפשר להגיד אותו הדבר על ספנסר. כנראה יש לנו את אותו טעם בחברים" הוא הביט בי במבט מחויך.
"לא כל עוד אנג'לה בסביבה שלך".
"אני לא צריך אותה בסביבה שלי, לא כל עוד את שם" הוא חייך עוד הפעם, גרם לליבי לקפוץ ממקומו ולחזור. מאותו משפט לא הפסקתי לנשק אותו, הרגשתי את הבל פיו החמים על שפתיי וידיו חיבקו אותי חזק. באותו רגע כל הסבל שעברתי, כל האוכל שנמנעתי ממנו בגלל אנני, כל הקשיים פשוט נעלמו מראשי וכל מה שהיה חשוב לי זה מה שקורה עכשיו- מי שאיתי עכשיו.