קייט ואנני פרק ח': אנני ללא מעצורים (והודעה מ-Angel_Of_Darkness )

עוד שיחה ועוד שיחה מאנני, אין לה הגבלת שיחות או משהו? שטויות, פשוט שתעזוב אותי. חברה הכי טובה או לא, הילדה לא יודעת מתי פשוט להפסיק! לא נמאס לה? נשמעו דפיקות על דלתי.
"אימא, אמרתי כבר שאני לא רעבה…" מלמלתי. אם הייתי רוצה למות מהרעלת מזון הייתי כבר עושה את זה, אבל מה לעשות? אני עדיין פה.
"קייט, תפתחי את הדלת תוך 3 שניות אחרת…" קולה של אנני נשמע.
"אנני, לכי מכאן! ביישתי את עצמי מספיק" דמעותיי פרצו שוב.
"3".
"אנני".
"2".
"מספיק!".
"1 וחצי" היא אמרה.
"1" היא חזרה שוב.
"אנני!" צווחתי.
"כמעט אפס!" היא צעקה, וכבר נמאס לי- קמתי לפתוח את הדלת. "אוקיי, אני שוברת את הדלת- היכונו!".
פתחתי את דלתי, קולטת את אנני רצה ומתרסקת על מיטתי, גם היא הייתה מופתעת. "ל-למה זה היה טוב?".
"למה זה היה טוב?!" אמרתי. הסתכלנו אחת על השנייה ללא מילה.
"לא יודעת" שתינו אמרנו וצחקנו.
"אז אולי תגידי לי מה הבעיות שלך?" היא שאלה, קמה ממיטתי ומסדרת את עצמה.
"את ראית מה קרה שם- איך עשיתי צחוק מעצמי" נאנחתי, יצאתי למרפסת שמחוץ לחדרי- מביטה על הירח ומרגישה כמו בסרט.
"'קייט אני יודעת איך את מרגישה.."
"לא את לא, זה אף פעם לא קורה לך, כולם אוהבים אותך!" סיננתי בין שיניי.
"קייט- אני יודעת אבל אני מנסה להיות החברה הטובה פה- ואת יודעת כמה זה קשה לי" היא אמרה, הבנתי את הרצינות במילותיה. "אז כמו שאמרתי… את הילדה הכי מדהימה, הכי נדיבה, הכי רעבה ומשוגעת שאי פעם הכרתי!" היא נאמה בקול. ואחר כך? שתיקה מביכה.
"אז מה, לא ראיתי את קייל מבחין בזה?".
"אז נגרום לו להבחין" הסתכלתי בעיניה, שברקו בניצוץ מפחיד וחשוד- מה היא זוממת בראשה האופנתי?.
"מחר הנשף, נכון?" שאלה.
"כן, אז..?" גמגמתי.
"והנושא הוא 'נשף תחפושות' לא?" היא המשיכה.
"כן, ידוע… אז?".
"אז בואי נהפוך אותך לנערה הכי סקסית שאי פעם חיה! הוא כבר ייראה מה הוא הפסיד".
"או..קיי- וואו!" היא גררה אותי בעודי מנסה להסכים, גוררת אותי לבחירות איפור בחדרי, בעזרת תיק איפור שהביאה.
"חשבתי שזה מחר" אמרתי.
"לעולם לא יותר מידי מוקדם כדי לבחור איפור, ילדה!" אנני חייכה והמשיכה לבחור איתי. אולי זה לא כל-כך גרוע ולא כל-כך משפיל, אולי כדאי שאלך בכל אופן ו'אראה לו' כמו שאנני תמיד אומרת לי.
"אולי נחפש אותך לחתולה?".
"אנני…".
"לא, אבל חתולה זה נדוש! אז אולי…".
"אנני" אמרתי בקול זועם, מנסה להשחיל מילה. בלתי אפשרי!.
"אז אולי לנסיכה? או אולי נהגת מירוצים?" היא שוב מתחילה. איך היא יכולה לדבר כל כך הרבה? באמת- היא לא נושמת באמצע?..
"אנני!" צרחתי שתשמע.
"למה את צורחת? את לא צריכה, אני לא חירשת! אולי עכשיו כן…" היא צעקה חזרה. 3
דפיקות על דלתי.
"קייט? הכל בסדר נכון?" אימי אמרה מבחוץ.
"הכל פשוט מצוין, אימא" אמרתי, כמה שזה לא נכון!.
"תתנהגו יפה, בנות" היא אמרה והלכה.
"מה רצית להגיד, קייט?" אנני חזרה להתנהג בנימוס.
"שכחת שקנית לי שמלה לנשף? תכננו שאתחפש לנסיכה" הזכרתי לה.
"אוי נכון…" היא מלמלה.
"ברצינות? את עכשיו מחפשת סיבות לשופינג?" אמרתי בזלזול מועט, רגע לפני שהוציאה את האיפור מהתיק שלה והחלה לאמלל אותי במלאכת הייסורים שאני קוראת לה- איפור.