קייט ואנני פרק ה׳: קשקשת ברשת

ברגע האחרון נסוגתי לאחור, לא יכולתי להמשיך. ״אממ… אני… היי״ נשמעתי יותר ויותר פתטית, חיוכו גדל וגדל.
״היי״ הוא אמר, מביט בי במבט מלא קסם. לא יכולתי לחשוב על שום דבר לומר- פעימות לבי התחזקו וקראתי למראהו. ״מה השעה?״ אמרתי כאמצעי הצלה, הרגשתי נואשת מידי.
״שתיים וחצי״.
״תודה״.
״בבקשה״ חיוכו חשף את שיניו המושלמות, איך זה הגיוני שמישהו יהיה כל-כך מושלם? זה פשוט לא מציאותי. חזרתי לאנני, ענני המנסה לא לצחוק.
״זה היה…״.
״פתטי?״.
״ועוד איך״ צחוק מתגלגל השתחרר מפיה, היא הביטה בי במבט מנחם. ״לא נורא קיטי-קראט, הכל יסתדר. פעם הבאה תשתמשי במהלכם קצת יותר סקסיים אוקיי?״.
״אין לי מהלכים, בטח שלא סקסיים. אני מקרה אבוד״.
״אבוד מאוד. אבוד כל-כך״ היא טפחה על ראשי, אשר נשען על כתפה בייאוש.

הגעתי הביתה. השענתי את תיק הצד שלי על הכיסא בחדר והתחברתי למחשב. ראיתי שהוא מחובר- חייכתי. הסתכלתי על תמונתו, מתחננת במוחי שיגיד משהו, שידבר.
"היי מה קורה?" הוא רשם פתאום, ההתרגשות עלתה על פניי.
"בסדר מה איתך?" כתבתי.
"בסדר, מה את עושה מאוחר יותר?".
"תלוי מי שואל" ניסיתי להיות כמו אנני, סקסית ומושכת.
"אני…?" הוא כתב לי, נראה לי שזו הייתה תגובה מוזרה.
"אני די פנויה, למה אתה שואל?" ניסיתי לחזור לעצמי.
"כמה חברים שלי ואני חשבנו על לבלות בפיצרייה לכמה זמן, בא לך ולאנני אולי לבוא?" הוא רשם והוסיף הרבה נקודות, נקודות שמראות על ספק וחשש.
"בטח, אני אשאל את אנני ואחזור אלייך" חייכתי, התקשרתי מיד לאנני.
"ברור! ואז תשני אצלי, מובן? מחר יום הנשף!" היא צווחה.
"בסדר, הבנתי" חייכתי הודעתי לקייל:" אנחנו יכולות, מתי תהיו שם?".
"תגיעו בשבע, בסדר?" הוא הוסיף לב. אני לא מאמינה שהוא הוסיף לב, לב מושלם ואדום בשבילי. אני לא הצלחתי להוריד את החיוך מפניי- פשוט הרגשתי מושלם.
"אין בעיה" כתבתי עם חיוך על פניי.
"נתראה שם" הוא אמר, הוסיף עוד פעם לב. עוד הפעם? הוא מנסה להדגיש משהו? הוא כל-כך חמוד.
"ביי" שנינו רשמנו באותו הזמן והוא התנתק.