קטע קצר- אלא שלא אוהבים קיטשיות לדלג.

"טאק טאק טאק"
דפיקות נשמעו מצידה השני של דלת הכניסה.
הנחתי את הסכין לצד הקרש חיתוך עליו היה המלפפון החצי חתוך ופרוסותיו.
פתחתי את הדלת וחיוך התפשט על פניי.
ג'יימס עמד בפתח עם חיוכו הכובש ושערו הפרוע.
נשקתי לשפתיו וחזרתי למטבח, יודעת שהוא ישתלט על הטלוויזיה, כהרגלו.
"מה אתה רוצה לאכול?" אני שואלת בעודי עוברת לחתוך את העגבנייה.
"אותך" לחש לפתע לאוזני ונישק את צווארי.
בהלה רגעית שטפה אותי ומיד אחריה עונג ואושר החלו לזרום בכל מערכות גופי.
לא ציפיתי למהלך הזה ממנו אך אין ספק שנהנתי ממנו.
הסתובבתי בכדי שפניי יהיו מולו, קוטעת את המציצה של צווארי.
חייכתי אליו אך הלחישה שהוצאתי מפי תפסה אותו לא מוכן.
"אבא שלי ישן בחדר"
"אני רוצה חביתה" אמר אחרי מספר שניות ובדק את המסדרון, מנסה לראות אם אבי עורב לנו מעבר לפינה.
"משהו מיוחד בפנים?" שאלתי והסתובבתי, ממשיכה לחתוך ירקות.
"לא, לא תודה" אמר מעט בקול רם, עדיין חושד שאבי מקליט אותנו או משהו, והחל להתקדם אל הסלון.
גיחוך נפלט מבין שפתי ברגע שהפתיח של 'בוב-ספוג' נשמע ברקע.
הילד הזה לא מתבגר.
'אבל את אוהבת את זה' קול אמר במוחי וגרם לחיוך לעלות על פניי.
כן, אני אוהבת את זה.
"ג'יימס!!" אחותי הקטנה צעקה ברגע שראתה אותו.
היא תמיד אהבה אותו, והוא אהב אותה.
הם החלו לדבר ולצפות ביחד ב'בוב-ספוג' ביחד.
לא הקשבתי לשיחתם.
התחלתי להגיש את המאכלים על השולחן שלפתע שמי נשמע בשיחתם.
החלתי להקשיב.
"למה כל פעם שאתה מגיע אתה לא עוזב את שקד?" אחותי הקטנה שאלה, קולה המתוק מעט שורק ב-ש'.
"כי אני אוהב את שקד" ענה לה, קולו החל לקבל גוון של ילד קטן. חיוך רחב התפשט על פניי.
אהבתי לשמוע את המילים האלה יוצאות מפיו.
"האוכל מוכן" אמרתי, קוטעת את שיחתם.
הם התקדמו אל השולחן אך עצרתי את ג'יימס לפני שהתיישב.
"אני אוהבת אותך" אמרתי וחייכתי לעברו.
"גם אני אוהב אותך" אמר ונשק קלות לשפתיי.
"ואני אוהב לראות אותך במרחק עשרה מטרים מהבת שלי" קולו של אבי נשמע וג'יימס התיישב במהירות על הכיסא.
חיוך מסמיק עלה על פניי, אך לא מאבי, זו הייתה הפעם הראשונה שהודנו אחד בפניי השני שאנו אוהבים אחד את השני, ואין לי ספק שלבי עשה בחירה נכונה.
אני אוהבת את ג'יימס.
ואני מקווה שכך ישאר לנצח.