קור מחמם/ פרק 5

פרק 5:
סול:
״קדימה מפונקת, לקום״ איב נכנסת עם רעש העקבים ופותחת את הווילונות. אני מסתנוורת ומתפללת שיהיה אפשר לכבות אותה ״למה כל כך מוקדם? עדיין לא 8״ אני מתלוננת בטון מנומנם ומתמתחת.
״היום תשתחררי, לכי להתקלח ולהתארגן ונעשה את זה כמה שיותר מהר״ איב מאיצה בי, אני קמה בעצלנות יתרה ולא זוכרת מתי הרגשתי כך.
אני מסיימת להתארגן ואיב אומרת בשמחה ״הנה היפה בנשים״ אני צוחקת, מודה לה במבט על הכל ויושבת לצידה.
שורר שקט בחדר ואני מבינה שאיב מנסה להגיד משהו ״מה קורה?״ אני שואלת בטון חושד, איב משחררת נשימה עצורה ״מתיאו התקשר ושאל עלייך..״ אני עוצרת אותה מיד ״אני לא רוצה לשמוע איב, תדברו ביניכם את יודעת שזה לא אכפת לי״ אני אומרת בכעס.
״סול, הוא דואג לך..״ אני קוטעת את איב באמצע המשפט ״לא אכפת לי, נלך לעשות את הבדיקות?״ איב מהנהנת ואנחנו נגשות לרופא ומתחילות בבדיקות.
לאחר שעתיים הרופא מאשר לי ללכת כיוון שהבדיקות היו תקינות. אני שמחה לחזור לשגרה, אורזת את חפציי בחפזון ויוצאת לכיוון הקבלה לאמוד את הנזק הכלכלי.

איאן:
היום אצטרך לעבוד מהבית כיוון שהייתה לי עבודה דחופה שלא יכולה לצאת מכותלי חדר העבודה. התקשרתי לאמי והודעתי לה שאגיע מאוחר מהרגיל.
לאחר שסיימתי את העבודה, ביקשתי מכריסטיאן להצטרף אליי לבית החולים כדי שנמשיך לעבוד משם.
לפני שאנחנו נכנסים, החלטנו לעצור לעשן על יד הכניסה ואני שם לב איך כריסטיאן בוחן את הבחורות שעומדות בקבלה. אני מסתכל עליו ומקניט ״העסקתי נער בן 15?״, כריסטיאן שולח אליי חיוך ״ אל תגיד לי שאתה לא נהנה מהנוף, תראה את הבחורה עם הטייץ״ אני מגלגל את עיניי ומחכה שהוא יסיים לעשן. אחת הבחורות מסיטה את שיערה ומסתכלת לצדדים ואני מבין שזו סול, הבחורה מאתמול ״אני רואה שעכשיו יותר מעניין״ כריסטיאן אומר בטון משועשע ואנחנו נכנסים לבפנים.
בדרכי לכיוון המעליות אני שומע את הפקידה אומרת ״התעריף לשלושת הלילות והטיפול הרפואי עומד על סך 48 אלף דולר, איך תרצי לשלם?״, אני מסתכל על כריסטיאן ונאנח. אני חוזר לכיוון דלפק הקבלה ופוקד ״הכל בחינם, תשחררי אותן לדרכן״ אני מסתובב וממשיך במסדרון המוביל למעליות.
אני מספיק להתרחק מעט ושומע קול כועס ״סליחה? אני מעוניינת לשלם״, אני וכריסטיאן מעבירים מבטים מופתעים.
היא קטנה לידי, בקושי מגיעה לחזה שלי, ואני שם לב לפניה המאדימות מכעס ״אני אמרתי שאין צורך ולא ימרו את פי״, אני מסתכל בעיניה ויכול להרגיש את דמה מבעבע ״ומי אתה בדיוק? אלוהים?״ אני שולח חיוך מתנשא לעברה ״משהו כזה״ מסתובב וממשיך למעלית. כאשר דלתות המעלית נסגרות כריסטיאן לא מתאפק וצוחק ״ג׳נטלמן אמיתי״ .

סול:
״מי הוא חושב שהוא? הוא לא ישלם עליי! אני יכולה להרשות את זה לעצמי!״ אני צועקת בתסכול על איב.
״בואי נצא לבחוץ סול, מספיק..״ איב מנסה להרגיע ואני מתפרצת ״אני לא יוצאת לשום מקום! אף אחד לא יעז לפגוע לי בעצמאות!״
״סול את לא מכירה את איאן מק׳ונל, הוא מסוכן מאוד. אני לא יודעת למה הוא נחמד , אבל הוא ממש לא כזה״ איב אומרת באימה. ״אני כן מכירה אותו, הוא הבחור מהמכונה. מאיפה את
מכירה אותו?״, איב בהלם כאשר מבינה שזה אותו הבחור ״כל קליפורניה מכירים אותו, הוא הרווק המבוקש ביותר ובין המצליחים בעולם. סול תתרחקי ממנו, בבקשה..״ איב לא מספיקה לסיים, אני מתנתקת מידה ורצה לעבר המעליות ומחליטה לבדוק כל קומה עד שאדע איפה הוא נמצא.
לאחר 10 קומות אני מבינה במסדרון עם דלת ענקית ועליה יש שני גורילות. אני הולכת לכיוונם, מבקשת בצורה יפה להכנס ושמה לב לזלזול בעיניהם, כנראה חושבים שבחורה 1.65 לא יכולה לעשות הרבה נזק. העצבים משתלטים עליי ואני בועטת לאחד מהם בחבילה, השני מזנק עליי ותופס אותי בחוזקה. ״שחרר אותי עכשיו!״ אני צורחת ורואה את האחיות מסתכלות ומבינה שלא יעזרו לי מהפחד.
אני מנסה לבעוט בו ופתאום מופיע גבר שיותר בנוי ומנופח מהשאר, עם צלקת מעל הגבה, עיניים אפורות ושיער חום קצר. ״מה קורה פה?״ הוא שואל באיום, מרעיד את הקירות מהפחד שהוא מעביר. ״הבחורה פה ניסתה להכנס״ המאבטח שמחזיק בי אומר, ״שחרר אותה״ הוא פוקד עליו, ״כן בוס״ הוא עונה לו באימה.
אני נזרקת לרצפה וחושבת על כך שהוא קרא לו בוס.. יכול להיות טעיתי בבחור? ״תקשיב יכול להיות שטעיתי..״ אני מנסה להסביר בעודי רועדת, הוא מסתכל בעיניי ״אכן טעית״