קופידון ופסיכה-פרק 11

לילה.קופידון ופסיכה שכבו במיטתו,זה בזרועות זו.
קופידון הוסיף לנשק את ראשה של פסיכה ללא הפסק,כשהוא מצפה בקוצר רוח ליום נישואיו איתה.
"ממחר בערב,נהייה ביחד לנצח."אמר בפניה,אוחז בידה.
"לנצח?"שאלה מביטה בעיניו הבהירות,מלטפת את פניו,"כיצד תוכל לומר כי תאהב אותי לנצח?"
"כי אני מרגיש את זה חזק חזק.בלב שלי."אמר,נותן לה עוד נשיקה מתוקה.
מעביר ידו בשערה הארוך,שהדיף רייח פרחים נעים ועדין.
"אף אחד לא יוכל להפריד בנינו,"אמר משלב את ידו בידה.
כשמספר רגעים לאחר מיכן,פסיכה נרדמה בזרועותיו.
"תישני לך,אהובה שלי.."אמר נושק על לחיה,"אני כבר משתוקק שהבוקר יגיע ואראה את זוג פנייך היפייפיים."
כשוונוס מתכננת לשים את הרעל במשקה שלה,לאחר טקס בנישואין.
"את זוממת לרצוח את הנערה המסכנה?"שאל הנשר.
"כן."ענתה ונוס ללא היסוס,"אסיר אותה מדרכי."
"למה? רק מפני שהיא גנבה ממך את גוואתך?"שאל שוב הנשר,מתפלא על התנהגותה הבלתי נאותה של גבירתו,האלה ונוס.
"הפרחחית הקטנה תהרוס לבן שלי את החיים!!"קראה ונוס שוב.
"את מעדיפה שיכאב לו הלב?"שאל הנשר,"ואז הוא יבוא אלייך בטענה שרצחת אותה.הוא לעולם לא יסלח לך.את מודעת לזה שתאבדי אותו."
"אני נחושה בדעתי."אמרה ונוס,"אעשה בכל שיכולתי בכדי לסלק אותה מפניי.גם אם אצטרך לאבד את בני.זה המחיר שאני מוכנה לשלם למען גוואתי.אני אלה היא בת תמותה ולא ראויה לכבוד שרוחשים לה האנשים."
"טוב,"אמר הנשר,"אמרתי את דבריי,אם את רוצה שהוא יסבול מצער זו כבר בעיה אחרת שתצטרכי להתמודד איתה אחר כך.ואחרי הכל,הוא גבר צעיר.כבר לא ילד וגם לא נער.אך,גורלו נתון בידייך.רק לא מזמן הוא החלים מפצע כואב בליבו.ולנערה אין שום רצון לקחת ממך את גוואתך.היא רק רוצה להנשא לבנך.היא אוהבת אותו."
"אני לא אתן לאיחוד הזה בניהם לקרות! לאחר הטקס,היא תמות."אמרה ונוס.