קונפליקט

אני כלואה, מבוי סתום לא לכאן ולא לשם
חוששת לבחור באין כניסה, או לברוח ללא חזרה
החלטה מונחת על שני כפות המאזניים
שנעשות כבדות יותר בכל יום

עוטה מסכה שכבר ממזמן לא במידותיי ושואלת עד מתי?
כאתמול שלשום, מסרבת לשכוח את העבר ולקוות לעתיד
החכם מציע ללכת עם הלב… יודע כי יש יותר טוב
התמים מאמין לראש… בטוח שאפשר לשכוח

חיוך מזוייף משתרע על פניי מציג לראווה אשליה
אך האהבה? כבר ממזמן הלכה ונעלמה
התחלפה לה בכעס שמתלקח ומתלבה בכל מבט של עינייך
ניצוצות של התרגשות התחלפו לשנאה, בעיקר על עצמי
נתתי בך אמון והולכת אותי שולל, הצתת את האש
נשרפתי באיטיות, שתקת במבטך משתוקקת לעוד

מאבדת את עצמי, הולכת ונעלמת
מחפשת עזרה נאחזת בכבלים רעועים
רק נופלת, האש מושכת, היא מהפנטת
החום ממכר וההרגשה הזאת ממסטלת
לקחתי פסק זמן, האש המשיכה לבעור

אש טעונה ברגשות של שנאה, קנאה ואהבה
כבי אותי. הסירי את החומות וחשפי את הדרך
התירי את המסכותייך, והתיר את שלי
גלי לי את סודותייך הם מעיקים גם על ליבי
אני בחרתי ללכת להשאיר אותך מאחור
כבר לא נשרפת, כי הפסקתי לבעור.