קאמפ vs אהבה |פרק 1|

"את שלמה עם זה?"אמא שאלה אותי עם עינייה הדואגות.
"כן" עניתי.
"את בטוחה? למה שלא תחזרי איתי הביתה? נעשה כיף אני מבטיחה!" היא ניסתה לשכנע אותי, אבל ניסיונותיה כשלו.
"אמא אני בסדר, זה משהו שאני רוצה! אל תדאגי כל כך הרבה, את תסתדרי בלעדיי!!" תפסתי לה את הידיים.
היא הסתכלה עליי בדאגה,ראיתי את זה עליה, העיניים שלה הסתכלו עליי עמוק,ברגש ובניצוץ.
"גלי את תשמרי לי עליה נכון?" היא העבירה את מבטה אל גלי, החברה הכי טובה שלי שהצטרפה אליי לקאמפ.
"ברור! אל תדאגי ורד, היא תהיה בטוחה איתי!" גלי חייכה והניחה על הכתף שלי את ידה.
"השמות הבאים שאקרא בשמם מתבקשים לבוא לעמדת רישום קבלה: חגי דורון,נטלי כהן,שיראל אסולין, ליאור עמית, גלי אבירם, מור חיים, דניאל וויס, אסתי אמסלם, יהלי דקל ואסף יערי. אני חוזרת נא לבוא לעמדת רישום קבלה, תודה" שמענו קול המופץ בכל רחבי הקאמפ.
"אמא אני חייבת לזוז, קראו אותי" אמרתי לה.
"אוקי אוקי! נשיקה אחרונה" היא אמרה והתקרבה אליי לנשיקה רטובה על הלחי וחיבוק חונק.
"אמא……"אמרתי בחוסר סבלנות.
"עזבתי!עזבתי!" היא צחקה "ביי מותק, תעשו חיים! ביי גלי" והתרחקה לאט לאט.
"ביי ורד!" גלי צעקה.
ומשם הכל היסטוריה…
————————————————————————————————–
"טוב יש לי רעיון! את תלכי לראות באיזה קבוצה אנחנו ואני בינתיים אשים את המזוודות בחדר, טוב?"גלי אמרה לי.
"בטוחה? זה לא כבד לך?" הסתכלתי עליה במבט מרחם.
"מה לא עושים בשביל חברות??" גלי צחקה ואני אחריה.
הלכתי ללובי של הקאמפ, זה המקום בו כל המידע, לוח זמנים, לוח עם שמות הקבוצות וחברי הקבוצות ומדריכי הקבוצות, שם כל העמדות, בדיקת שמות, לוח מודעות, שם כולם נפגשים.
ראיתי מישהי עם מכנסיים קצרים וחולצה קצרה מתהלכת לכיווני.
"היי, את יודעת אולי איפה רשום את הקבוצות?" שאלתי אותה.
"כן, תלכי ישר ואז יש לוח ענקי, כתוב שם הכל" היא ענתה לי בנחמדות וכבר יש לי הרגשה טובה לגבי הקאמפ.
"תודה" חייכתי אליה והמשכתי ללכת.
התקדמתי לפי איך שהילדה אמרה לי וראיתי מולי שלט עצום עם כיתוב ענקי "הקבוצות:"
היה כתוב שיש 10 קבוצות, לכל קבוצה מדריך או מדריכה.
חיפשתי את השם של גלי ושלי בקפדנות עד שראיתי שאנחנו בקבוצה מס' 7 עם עוד 13 ילדים, ושם המדריך שמשון.
הסתובבתי קצת בלובי לבחון את המקום ואז חזרתי לחדר לספר לגלי.
"חזרתי" פתחתי את הדלת.
"נו? איזה קבוצה אנחנו?" היא שאלה בסקרנות.
"7" צחקתי,"אומר לך משהו?" שאלתי אותה.
"ברור! יהלי זה מספר המזל לפי היהדות!!"היא קפצה על המיטה והצחיקה אותי.
"לא מאמינה בשטויות האלה" צחקקתי.
"רגע!" היא ירדה מהמיטה,"מי המדריך שלנו? או המדריכה?" היא שאלה בבהלה.
"קוראים לו שמשון….."התגלגלתי מצחוק.
"מה? לא לא לא! אחותי סיפרה לי שאם אתה נדפק עם המדריכים הזקנים אתה מפסיד בכל התחרויות!!לא לא לא, איזה ביש" היא שכבה על המיטה בהיסטריה. היסטרית זאתי.
"ואת אמרת ש7 זה מספר המזל…" זרקתי עליה כרית.
"הלו! פתחת מלחמה עכשיו!" היא קיפצה על המיטה כמו קנגרו.
והתחלנו מלחמת כריות פרועה.
***
"רגע רגע, זה בסדר מה שאני לובשת?" גלי הסתכלה בפעם העשירית במשך עשר דקות במראה ואני יושבת לי במיטה מתחננת שכבר תסיים כי הבטן שלי עוד שנייה מתפוצצת מרעב!
"גלי! זה ארוחת ערב! לא תצוגת אופנה!"כבר התעצבנתי עליה, כמו שהבטן שלי עצבנית עליי.
"יהלי, עכשיו אתה כזה מכיר את כולם..אני חייבת להיות יפה" היא סידרה את החצאית הקצרה שלה המתרחבת.
גלי מאז ומעולם הייתה יפה, יש לה שיער שטני ארוך וגלי, עיניים זהובות ונמשים עדינים, תמיד הבנים התחילו איתה, היא סוג של מבוקשת בשכבה, אני מתארת לעצמי שהרבה חשבו לעצמם מה היא בעצם עושה איתי, איך היא חברה כל כך טובה שלי, אבל ככה אנחנו, אי אפשר להפריד בינינו, מגיל 0 היינו צמודות.
"אז לא יאהבו אותך כי את לא יפה? אוי נו שטויות גלי" אמרתי.
"יופי. לך קל להגיד יהלי, את מהממת" היא אמרה והייתי בהלם, היא בחיים לא פרגנה לי או החמיאה לי ככה.
"טוב..אני מוכנה" היא העבירה את השיער אחורה ופתחה את הדלת ויצאנו לארוחת ערב.
שנכנסו לאולם של האוכל, כולם כמעט כבר היו שם, ישבו לפי קבוצות.
"זה לפי קבוצות יהלי, בואי" גלי לחשה לי.
"קבוצה מספר 7 נכון?" ראינו שולחן ארוך ובאמצע שלט שכתוב בו "7", הרוב כבר ישבו שם והנהנו בשמחה, כאילו אנחנו אחים שלהם.
גלי ואני לקחנו אוכל במהירות והתיישבנו מול בן ובת.
"איך קוראים לך?" הבן שאל את גלי, כמובן.
"גלי" היא חייכה. "לך?" היא שאלה בקול המתוק שלה.
"ראם" הוא ענה בחיוך ופלרטט איתה בעיניים.
"היי אני עדן" הבת אמרה לי. יש?!
"יהלי" חייכתי ולא יודעת למה רציתי לעוף משם.
"מאיפה את?" היא חייכה חיוך ענק. "מאשדוד" חייכתי אליה בחזרה, "אה וואו, רחוק" היא חייכה, "אני גרה קרוב לפה, 10 דקות" היא פשוט סיפרה.
"אני אוהבת את החולצה שלך" היא אמרה לי, וכבר לא ידעתי מה לעשות עם עצמי עם המתיקות שלה.
"את צריכה עזרה?" מי שישב לידי לחש לי פתאום.
"אה?" הסתובבתי אליו,וכבר קלטתי עיניים ירוקות גדולות, לא הבנתי למה הוא מתכוון.
"ממנה.." הוא פזל לעברה וצחקקתי.
"זה לא הגיוני!" אמרתי לו ברגע שהיא הלכה לקחת עוד מנה של אוכל.
הוא צחק "את מספרת לי? היא התחילה להגיד לי מקודם כמה היא אוהבת את הגבות שלי" הוא חייך וחשף שיניים מושלמות למדיי.
"אני נתי" הוא הביט בי, כאילו חדר אל תוך העיניים שלי.
"יהלי" חייכתי.
"חברים!!!!" שמעתי חריקה של מיקרופון, "ברוכים הבאים לקאמפ כינר 2014!!!!!"
כולם בבת אחת השתתקו והסתכלו לעבר הבמה שהייתה בסוף האולם.
"מחר הולך להיות לכם יום עמוס בפעילויות, אקשן ובעיקר כיף!" מישהי נמוכה עמדה באמצע הבמה וצעקה בהתלהבות וכולם נהמו אחריה.
"קודם כל, בשביל קצת גיבוש והיכרות, כל מדריך עכשיו יילך לקבוצה שלו ויעשה משחק הכרות קטן, בהצלחה חברים בתאבון,והמשך ערב טוב!" היא ירדה מהבמה וישר התחילו דיבורים.
"יאיי הולכים להכיר את שמשון" גלי לחשה לי וצחקתי בקול.
שתיתי מהמיץ תפוזים שלי ואז הגיע לשולחן בן צעיר גבוה שרירי, שיער שחור, גומות ועיניים כחולות גדולות.
"אהלן חבר'ה!יא-אלה, איזה קבוצה קיבלתי! אנחנו הולכים לנצח!" הוא אמר תוך כדי שהוא עומד בראש השולחן.
ירקתי את כל מיץ תפוזים שלי על נתי בטעות והתחלתי להשתעל.
"אתה שמשון?!" נפלט לי. כל הקבוצה התחילה לצחוק בקולי קולות.
הוא העביר את המבט שלו אליי, כל העיניים הכחולות שלו עכשיו עליי.
"נראה לי סער יותר יילך" הוא חייך אליי.
אפילו גלי צחקה, זה היה ממש משפיל, רציתי לקבור את עצמי.
נתי קם מהשולחן לעבר השירותים, קמתי אחריו עם מבט מושפל.
הוא נכנס לשירותים ואני אחריו. "וואי אני כל כך, כל כך מצטערת! זה כל כך מתאים לי! אני כל כך כזאתי! אני באמת כל כך כל כך מצטערת!" אמרתי לו תוך כדי שהוא מנגב את החולצה והפנים שלו בנייר מהתפוזים הסחוטים.
"את באמת כל כך כל כך כל כך כל כך כל כך כל כך כל כך כל כך כל כך מצטערת?" הוא חייך.
"רגע, אתה מסתלבט עליי כאילו?" חייכתי והוא חייך אליי בחזרה.
"מה פתאום! איך הגעת לזה?" הוא אמר בציניות,"אבל שמשון?..באמת?" הוא הרים גבה וצחק ואני אחריו.
"אני נשבעת שזה מה שראיתי שהיה כתוב על הלוח!" אמרתי ופתאום נתי התחיל להתגלגל מצחוק, לא הפסיק.
"מה?" לא הבנתי מה קרה פתאום.
"זה שם הקבוצה יהלי" הוא התקשה לנשום מרוב צחוק.
כבר הרגשתי איך הפנים שלי מאדימות.
"זה בסדר, את יכולה לסמוך עליי" הוא אמר. וכבר הרגשתי הקלה.
"אני לא הולך לשכוח את זה בזמן הקרוב…" הוא המשיך וצחק בקולי קולות.
לקחתי גליל נייר וזרקתי עליו ושנינו התחלנו מלחמת נייר טואלט (?)
"אני מפריע?"סער המדריך נכנס פתאום בגיחוך.
"עוד פעם אחת אתם עושים לכלוך כזה אתם מנקים את כל השירותים פה." הוא נהיה קר ברגע."עכשיו תחזרו לשולחן" הוא אמר ונתי ואני השתתקנו, הרמנו את הניירות שהיו על הרצפה וחזרנו לשולחן, וסער אחרינו.

….