קאמבק- פרק 8-

פרק 8-
מנקודת המבט של שאנון-
״דלתאז, יפות שלי״ קראתי לכולן ללובי. הן עמדו מולי, ואז התחלתי לדבר בחיוך.
״אנחנו יוצאות עכשיו לתחרות אחוות״ צעקתי, וכולן מחאו כפיים. מתוקות.
״קיבלתי מעטפה, שבה רשום איזה אחוות בנים תשתתף איתנו״ אמרתי וקרצתי. ייחלתי לאלפא, לנייתן.
״בטא״ אמרתי בחצי חיוך, וכולן צרחו מאושר. נאנחתי. אני אצטרך להיות שבוע שלם עם דניאל בלי לגעת בו.
״הכל טוב?״ אשלי שאלה אותי.
״יהיה טוב״ אמרתי בחיוך. ״אני מקווה שכולן ארזו, אנחנו הולכים לנצח!״ צעקתי בחיוך ופתחתי את הדלת. כולן יצאו.
״מה זה התחרות הזאת?״ אמבר שאלה אותי כשכולם יצאו. נאנחתי.
״חדשה, חדשה..״ מלמלתי בחיוך ויצאנו החוצה.
״בא לך לצחוק עליי עוד קצת או להסביר?״ אמבר שאלה בחיוך.
״אוקיי אוקיי, אז ככה״ התחלתי .
״יש.. עשרים אחוות בערך בקולג׳. התחרות הזאת היא תחרות שנתית של אחרי חופשת הקריסמס, והאחוות בנים והאחוות בנות שינצחו יקבלו תקציב אחווה גדול, אישור למסיבות עם אלכוהול, ואת התואר המכובד של מלכי הקולג׳״ אמרתי.
״ומי זכה פעם אחרונה?״ היא שאלה.
״למי יש ים מסיבות אלכוהול?״ גיחכתי.
״בטא״ היא אמרה בחיוך. הנהנתי. דניאל בתחרויות הופך לעצבני, וזה כל כך סקסי.
״ודלתא ניצחו איתם?״ היא שאלה.
״לא, גמא״ אמרתי. ״וזה היה רק בזכות דניאל. והאחווה. בטא, כאילו״ אמרתי. היא הנהנה.

עלינו על האוטובוס של שתי האחוות שלנו. בני בטא כבר הספיקו לפתוח כמה בקבוקים ולהשתכר. במושב השני, רחוק מכל השאר, דניאל ישן עם אוזניות. החולצה המכופתרת שהייתה עליו הייתה פתוחה, ואני לא עמדתי בזה. ברחתי אחורה, וצעקתי על הבנים להיות בשקט.
״הדניאל הזה אלוהי״ אשלי מלמלה והתיישבה לידי.
״ראיתי יותר טובים״ אמרתי. בסדר שאנון, בסדר.
״הייתי איתו איזה לילה שיי.. את פשוט לא מבינה״ היא מלמלה ונשכה את שפתיה. אוי תאמיני לי, אני מבינה, כל כך מבינה.
״עד כדי כך?״ שאלתי.
״חוויה בלתי נשכחת. אני מתכננת על סיבוב חוזר השבוע״ היא אמרה בחיוך.
״תהני״ אמרתי בקרירות והסתכלתי לעבר החלון. עוד לא זזנו, וכבר התחלתי להתעצבן.

הגענו ליעד הראשון של הקבוצה שלנו. הקטע פה זה שאנחנו לא פוגשים אחוות אחרות בתחרות, כי אנחנו נמצאים בתחנות שונות באזור, והבוחנים טסים או נוסעים מיעד אחד לאחר, כדי לראות איך אנחנו מתפקדים בתנאים שנותנים לנו.
״איזה שינה דפקתי אחי״ שמעתי את הקול של דניאל כשירדתי מהאוטובוס. חייכתי. הוא כמו תינוק, ישן מתי שבא לו, אף דבר לא ישנה את זה שהוא ברגע זה ישן.
נעצרתי, והוא נעמד לידי.
״היי״ הוא אמר והסתכל עליי.
״בוקר טוב״ אמרתי בחיוך מתגרה והמשכתי ללכת. אני אוהבת להתגרות בו, הוא מתאמץ יותר כדי להשכיב אותי. אבל נראה לי שהוא יודע שאני רוצה את זה בדיוק או אפילו יותר ממנו.
״טוב, אנחנו צריכים ללכת להר ממול, ושם להקים מחנה ללילה אחד״ דניאל אמר לכולם. כולן הסתכלו עליו והתהפנטו, הוא כזה מדהים.
״בואו נתחיל, זה הרבה ללכת״ ג׳וש, הנגרר הפרטי של דניאל, אמר.
״יאללה דלתאז!״ צעקתי, וכולן התחילו ללכת.

מנקודת המבט של דניאל-
היה כבר שלוש בצהריים, שיא החום. חצי בנות שיכנעו את הבחורים שלי לסחוב אותן, וגם הבחורים שלי התחילו להתמוטט.
״אמבר״ קראתי לה, כשראיתי אותה עוצרת ושותה מים. אלוהים, גם כשהיא שותה מים היא מחרמנת אותי.
״אם ככה קוראים לך, חדשה״ אמרתי בחיוך והתקדמתי אליה. היא התנתקה מהמים.
״בא לך לשים לי את זה בתיק?״ היא שאלה והסתכלה עליי.
״יש לי ברירה?״ שאלתי בחיוך והיא הסתובבה. פתחתי את התיק, וראיתי את השרשרת שנתתי לה.. בפנים. חייכתי וסגרתי את התיק שלה. ידעתי שהיא גם רוצה.
״תודה״ היא אמרה.
״מתי שתרצי״ אמרתי בחיוך, והיא המשיכה ללכת. הדבקתי את הצעדים שלה.
״בא לך לדבר? על הנשיקה..״ התחלתי, והיא נתנה לי מבט רציני.
״אין על מה לדבר דניאל, אמרתי לך שזה היה חד פעמי״ היא אמרה. ״זה לא יקרה שוב, סגירת מעגל כזאת״ היא הסבירה. הסתכלתי עליה.
״את באמת רוצה לסגור את זה?״ שאלתי בשקט. היא הסתכלה קדימה, לכל הקבוצה שלנו.
״אני אשמח שנישאר ידידים טובים, כמו פעם של הפעם״ היא אמרה בחיוך והחזירה את המבט אליי. ידידים? איך אני אחיה לידך בתור ידיד ?
״בטח״ אמרתי. היא חייכה.
״טוב, אני מתקדמת לכולם״ היא אמרה. ״אתה בא?״
״אני אוהב את השקט שלי בחום כזה״ אמרתי בחיוך. תלכי, תני לי להתעצבן על העולם בשקט. היא חייכה והלכה. היינו בדיוק שנייה ידידים. בחיים לא היינו ידידים. ברגע שנפגשנו התאהבנו, איך ידידים? אני לא יודע מה עדיף, לנתק ממנה קשר או להישאר בתור ידיד. אני לא יכול לחיות בלעדיה, השנה הזאת הייתה סיוט בשבילי. כל בחורה לא שרדה יותר מלילה אחד, חוץ משאנון, שרק בגלל שהעובדה שהיא עם נייתן מזכירה לי את אמבר אני נמשך אליה.
״דני, זריז יא נקבה״ קראו לי.
״אני המאסף, תמשיכו״ צעקתי לכיוון כולם בחיוך.

באיזה ארבע בבוקר כולם הלכו לישון. הפעם לא באשמת אלכוהול ומסיבה, פשוט היה צריך לבנות מחנה. אני יודע שננצח, השופטות מתות עליי, אז בשביל מה לטרוח?
ישנתי באוהל עם גייב. גם אם היה מותר עם בחורות, לא היה לי לאן ללכת. אמבר לא, שיי לא, כל השאר, אמאלה.. אני אבוד.
ניסיתי לישון, ועצמתי עיניים. ואז הרגשתי יד על ה..
״הבהלת אותי״ לחשתי בחיוך לשאנון שישבה מעליי, והחזיקה בבחורצ׳יק שלי.
״ראיתי״ היא לחשה ונישקה אותי.
״חכי רגע אמבר..״לחשתי וניתקתי אותה ממני.
״אמבר?״ שאנון שאלה בשקט.
״אמבר, החדשה, את ישנה איתה באוהל?״ שאלתי במהירות, מנסה לחפר על הטעות המפגרת שלי. די להיות אובססיבי אליה.
״מה זה משנה לך?״ היא שאלה וקמה ממני.
״סתם, נראית לי הטיפוס שנוחר״ אמרתי. היא הרימה גבות וצחקה. התיישבתי ונישקתי אותה, הדרך היחידה שהיא תשתוק.
״לא פה שיי״ לחשתי ונישקתי את האף הקטן שלה.
״אז בוא״ היא לחשה ויצאה מהאוהל. גירדתי בראש וחייכתי, ויצאתי אחריה.
היא התחילה לרוץ, רצתי אחריה.
״איפה את..״ שאלתי בשקט והסתכלתי על כל העצים שמולי, והיא משכה אותי אליה. היא נשענה על אחד העצים ונישקה אותי.
״יש לך קונדום פה?״ היא שאלה ונישקה את הצוואר שלי.
״כמובן״ לחשתי והוצאתי מהכיס האחורי שלי.
״יש״ היא מלמלה וחזרה לנשק אותי. חייכתי והצמדתי את עצמי אליה.

מנקודת המבט של אמבר-
עבר שבוע. ניצחנו. אני באמת לא יודעת איך זה קרה, כי הקבוצה לא עשתה כלום חוץ מלהשתכר ולהזדיין. הרגשתי אאוטסיידרית. כל פעם ששאנון דיברה איתי הרחתי את הריח של דניאל עליה, וזה היה מוזר. אבל בכיף, אני למדתי מהעבר שאנחנו זו טעות, אולי הם אמורים להיות ביחד. מסכן נייתן.
הייתה מסיבה בבית של הבטאז, לנו ולהם, לכבוד הניצחון. החלטתי לא לבוא, ולשבת על הים. רציתי להיות עם עצמי, לחשוב מה לעשות הלאה, כי וויתרתי על דניאל, אז מה יעסיק אותי רוב שעות היממה?
״הייתה לי הרגשה שתבריזי״ שמעתי קול מוכר מאחוריי. חייכתי.
״למה?״ שאלתי, והסתכלתי עליו מתיישב לידי.
״כי אני מכיר אותך״ הוא אמר בחיוך. חייכתי והסתכלתי לים.
״רציתי להיות עם דלתא בתחרות הזאת״ הוא אמר.
״איתך, בעיקר״ הוא הוסיף. הסתכלתי עליו.
״מה עם שאנון?״ שאלתי. הוא שתק.
״נייתן, זה שאני פה לא אומר שאתה צריך לעזוב הכל ולחזור לעבר״ אמרתי והנחתי את ידי על ידו, מקרבת את פניי אליו ומסתכלת היישר לתוך עיניו.
״אני לא יכול״ הוא אמר. ״את התקופה הכי מאושרת בחיים שלי אמבר״ הוא הוסיף בחצי חיוך.
״מאושרת? איבדת את החבר הכי טוב שלך בגלל ריב מטופש על בחורה מטופשת״ מלמלתי עם עיניים רטובות.
״את לא מטופשת אמבר״ הוא אמר. ״וזה לא היה בגללך..״ הוא התחיל ונעצר. ״שני אחים שמתאהבים באותה בחורה זה מתכון בטוח למכות״ הוא אמר בחיוך. שתקתי. הוא קירב את הפנים שלו אליי.
״לא נייתן״ מלמלתי והתרחקתי ממנו.
״תגידי לי שזה לא מרגיש לך נכון״ הוא לחש וכיוון את פניי אליו.
״יש לך חברה, ואנחנו במצב מסובך..״
״אני אפרד משאנון..״
״לא אתה לא״
״זו החלטה שלי״ הוא אמר. את הורסת כל דבר שאת נמצאת לידו, מרוצה?
״גם אם תיפרדו, זה לא קשור אלינו. זה לא עובד ככה..״
״צודקת, אני אחזר אחרייך״ הוא אמר בחיוך. הסמקתי והשתתקתי.
״עד שתסכימי לחזור אליי״ הוא אמר בחיוך.
״נייתן..״
״מה?״ הוא שאל. לא היה לי מה להגיד.
״אתה מביך אותי״ מלמלתי בחיוך. הוא חייך ונעמד, והושיט לי יד. נעמדתי.
״ללוות אותך לבית או שזה מוקדם מדי?״ הוא שאל בחיוך. צחקתי.
״אתה לא נורמלי״ מלמלתי.
״זה עוד כלום. לילה טוב אמבר״ הוא אמר ונתן לי נשיקה במצח, והלך.