קאמבק- עונה 2- פרק 14-

פרק 14-
מנקודת המבט של נייתן-
התעוררתי בבוקר, מחובק עם בחורה.
"פאק" מלמלתי והתרחקתי ברגע שקלטתי שזאת שאנון. נעמדתי ולבשתי את הבוקסר, ואת המכנס, מריץ בראש את הלילה. חזרתי מריצה, שאנון הייתה שיכורה.. ושכבנו.
"מה אתה עושה כאן?" שאנון שאלה אותי והתמתחה. הסתכלתי עליה, רואה שהיא קולטת.
"אנחנו.."
"כן" קטעתי אותה ולבשתי את החולצה שלי.
"פאק" היא מלמלה. הנהנתי.
"תקשיבי שיי, זאת הייתה.."
"טעות" היא השלימה אותי. הנהנתי, שמח שהיא מבינה אותי.
"בוא נשכח שזה קרה" היא אמרה.
"מעולה" הסכמתי, ויצאתי מהחדר שלה.
ירדתי ללובי של דלתא, מנסה להתחמק מחברות של שיי, או בכלל מאנשים. וכמובן שזה לא מצליח לי.
"נייתן, מה אתה עושה פה?" ביי גיחכה וחיבקה אותי.
"מטייל" אמרתי כשראיתי את שרלוט לידה. היא התנתקה ממני.
"ומנסה את הבשמים של שאנון?" ביילי שאלה. שיט.
"נשמור את זה בינינו?" שאלתי אותן בחיוך. ביילי צחקה, ויצאתי מהבית שלהם. אני צריך לכבס את החולצה.

מנקודת המבט של אמבר-
הלכתי לכיוון השיעור שלי בעסקים, וראיתי את דניאל מפלרטט עם שלוש בלונדיניות.
"אמ, חכי שנייה" שמעתי את הקול שלו אחרי שחלפתי לידם. הסתכלתי לכיוונו.
"אני ממש חייבת להיכנס לשיעור" אמרתי לו.
"זה לא ארוך" הוא אמר והתקדם אליי. הבחורות הלכו. נאנחתי והסתכלתי עליו.
"בוקר טוב" הוא אמר. חייכתי. הוא פשוט חי בבועה
"בוקר טוב" החזרתי. "נחמד לראות שאתה מגיע לשיעורים, סוף סוף הבנת את המהות של הקולג'" הוספתי בחיוך.
"האמת באתי כי חיפשתי אותך, אבל עשית לי חשק להיכנס ללמוד" הוא אמר.
"מה רצית?" שאלתי, בוחנת את עיניו הכחולות שמטיילות לצדדים.
"אני מצטער על שישי בערב" הוא אמר. "הייתי בחרא מצב רוח, אז אם אמרתי משהו לא במקום או עשיתי משהו.."
"לא עשית כלום" קטעתי אותו. "חוץ מלרוץ עם שתי בחורות ערומות על החוף" הוספתי בגיחוך. וחשבת שהן אני.
"לא אכפת לי מהן, אני מדבר עלייך" הוא אמר.
"הכל בסדר דניאל" אמרתי בחיוך.
"אנחנו בסדר?" הוא שאל.
"בטח" אמרתי והסתובבתי לכיוון השיעור. אנחנו ממש בסדר. ממש ממש בסדר. ידידים, כמו שצריך, כמו שאני צריכה.

מנקודת המבט של דניאל-
**
"הסרטים שאת אוהבת כל כך גרועים אמ.." מלמלתי כשצפינו באיזה חארטה רומנטית קומית.
"כשתהיה מקסים כמו הגברים בסרטים האלה אני לא אצטרך לצפות בהם" היא אמרה בהתגרות. הסתכלתי על הגבר הדפוק בסרט הדפוק, מנסה לרצות את הבחורה, הוא כזה פראייר.
"את יודעת את מי הוא מזכיר לי?" מלמלתי בחיוך ושיחקתי עם השיער שלה.
"לא אותך זה בטוח" היא אמרה וצחקה.
"איך אני אוהב את הקרציה הזאת אלוהים?" הסתכלתי למעלה.
"נו את מי זה מזכיר לך?" היא שאלה בחיוך והחזירה את הפנים שלי אליה.
"זוכרת את המסיבה שהכרנו בה? אז הבחור שביקש ממני ללכת להתחיל איתך בשבילו הוא בול מהסוג הזה, הפראיירים" אמרתי והסתכלתי שוב על הטלוויזיה.
"אז אולי היית צריך לעשות את מה שאומרים לך בפעם הראשונה בחיים שלך ולהביא אותי אליו?" היא שאלה בחיוך. הסתכלתי עליה. היא צחקה.
"עדיין אפשר להכיר ביניכם יפה, אני בכיף לוקח מאה צעדים אחורה" אמרתי בהתגרות והושטתי את ידי לפלאפון שלי.
"עזוב, אני אבגוד בך בשלב יותר מאוחר" היא צחקה והחזירה את היד שלי.
"וואלה" גיחכתי.
"איזה מוזר זה אם זה מה שהיה קורה?" היא מלמלה בחיוך. הסתכלתי עליה.
"מה היה קורה?" שאלתי בחיוך וליטפתי את הפנים שלה, מהופנט ממנה.
"אם אני הייתי עם החבר הזה שלך" היא גיחכה. "ואתה ואני היינו מקסימום .. ידידים" היא אמרה. צחקתי.
"לא נראה לי שזה היה עובד משהו אמ" חייכתי.
"כי לא היית יכול לשאת את המשיכה הענקית שלך אליי?" היא שאלה וצחקה.
"לא, כי לא היית מסוגלת להשאיר את הידיים שלך חמש דקות רחוק ממני" אמרתי. "שנינו יודעים שאת אובססיבית אליי אמ.."
"בטירוף!" היא מלמלה ונישקה אותי. זרקתי את השלט מהיד שלי ומשכתי אותה אליי.
**

אז אולי טעינו ומה שצריך לקרות קורה, אה? אני כבר ממזמן הפסקתי לעקוב אחרי החיים החרא שלי.