צריך שניים בשביל לאהוב~פרק 2

( המשך לנקודת המבט של נאור… )
פו, נגמרו הלימודים .
מיד, אוטומטית, כששמעתי את הצלצול , לא עניין אותי כלום .
רק רציתי כבר לצאת מהגיהינום הזה שקוראים לו תיכון .
היום הלך לי חרא , ואני לא מגזים .
נשבע , רציתי למות .
" אוריאל, תעשה טובה, תירה בי ונגמור עם זה. "
אמרתי לאוריאל כשיצאנו מהכיתה .
" נו באמת, נאור, מה קורה לך? איפה הצרחות והאושר?
פתאום הפכת לי לבחורה רגשנית? " הוא מגחך .
אנחנו מגיעים אל דור ומאור שמחכים לנו ליד השער .
" כמה זמן חברה? מה עשיתם שם? יש משהו שאנחנו לא יודעים עליו? מה קורה? "
דור שאל אותי ואת אוריאל, ומאור הניח כאפה על כתפו של אוריאל בחיבה .
מעולם לא ממש חיבבתי את מאור, כי הוא היה חבר של מיתר .
לא יודע למה , זה מפריע לי . שלא תחשבו שאני מקנא… היא אחותי!!
כן, זאת הבעיה . היא אחותי, ואני דואג לה . אני חושב שלא מגיע לה את מאור .
מגיע לה מישהו אחר, ולא בגלל שמאור לא טוב, מאור הוא אח וחבר לעניין –
פשוט, הם לא מתאימים . או שרק נדמה לי?
"נאורי שלנו בדיכאון" אוריאל מדווח לחברה, ואני נותן לו כאפה על הגב .
" שתוק! " אני אומר לו ברצינות .
"נאור, אח שלי, מה קרה? כולה צוחקים איתך, מה אתה כועס? "
אוריאל לא מבין .
" אתה פשוט לא מבין… " אני ממלמל, ואז מתחרט .
" אם לא תספר, אנחנו באמת לא נבין! " מאור אומר בקול אמהי .
אני פורץ בצחוק, חצי אמיתי – חצי כדי שיעזבו אותי כבר בשקט .
" עוד יום לימודים נגמר חברים! צריך לשמוח! " דור משנה נושא .
אני נאנח ומקווה שהם לא שמעו אותי .
***********************
~נקודת המבט של מעיין~
אני לא מספיקה אפילו לחצות את המגרש של התיכון ,
וכבר מיתר מתנפלת עלי בחיבוק.
" התגעגעתי למכוערת שלי! " היא צורחת עלי .
" אלוהים, איזו חברה משוגעת יש לי! אחותי, לפני רבע שעה נפגשנו… "
אני מנסה להרגיע אותה. היא משחררת אותי ואני נושמת לרווחה .
" היי, את לא שמחה לראות את הילדה שלך? " היא מעמידה פני נעלבת .
" אויש, מתוקה, נמאסו עלי המשחקים שלך. עכשיו הולכים הבייתה,
ואם תגידי לי שהצלחת במבחן במתמטיקה ולא חלמת בשיעור אני אתן לך חיבוק. "
אני אומרת לה משועשעת . היא נותנת לי עוד חיבוק ואנחנו הולכות חזרה הבייתה.
" את לא יודעת כמה אני אוהבת אותך. " אני אומרת לה .
" את לא יודעת כמה אני שונאת אותך! " מיתר אומרת ושתינו צוחקות .
חברות טובות עד הסוף .