צפצוף

לך מ-פה, מה אתה עושה בתוך הדפיוצר של ציף-ציף? אני אנקר אותך באף. אני אשרוק באוזנך עד שתתחרש. יש לי כנפיים מאוד חזקות, לא כדאי לך איתי ללכת מכות…

כבר בחצות ירד פה בלילה גשם. נשכבתי עירום על האספלט ולא הפסקתי ליילל לירח. "משוגע!" צעקו אליי השכנים. "לאברבאנל עכשיו!" הם זימרו בקולות ענוגים. אבל אני נתתי לגשם השחור לרדת עליי, ורק מחיתי אותו לרגעים מעיניי. כי ידעתי –

אני יותר מאסטרונאוט, אני יצור ירח. אין לי איברי מין וכל גופי חלק ולבן. חלק כ-של דולפין, לבן כמו שלג. עבודתי היא איסוף אבני ירח ושילוחם ליקום. "אתם לא תיקחו ממני את העבודה שלי!" קראתי. "איזו עבודה?" הם שאלו. "הוא מובטל כבר עשר שנים." אמר מישהו. "אני אספן ירח מדופלם ו-וותיק, יש לי כבוד וערך לעבודתי. עדיין אשלח אבני ירח לכל מקום שיד תתפוס בו, לא תוכלו לשנות זאת!" "הוא השתגע." אמר מישהו בהכנעה וסגר את החלון, "ידעתי שזה יבוא בסוף." השלימה אותו מישהי אחרת.

אבל אותי זה מצחיק. אני עדיין צוחק, למרות ששכחתי על מה. רוב הסיכויים שלעולם לא אדע עד הסוף מה לעזאזל כ"כ מצחיק כאן, אבל זה מצחיק לאללה, ואני רק בתהליכי שיפור של הבדיחה.
XXX
כמה בכיתי, כמה התייסרתי, לא האמנתי שמישהו מסוגל לעולל לי דבר כזה. שכבתי על הרצפה והכיתי בה באגרופיי כשאני גועה בבכי, והפה שלי שואל ללא הפסק "למה? למה? למה?" או במילים אחרות "וואי? וואי? וואי?"

הוא בא אליי גדול וחזק, האפיל את כל החדר בצלו הענק. "לא הייתה לנו ברירה, ילד," הוא אמר, "אתה צריך להשלים עם המצב. תהיה גבר ותמשיך הלאה."

"איך? איך? איך?" ייללתי. "זה לא ייתכן, עולמי חרב עליי, נמנעה ממני התקווה האחרונה לחיי, כיצד יכולת לעשות לי את זה? אתם כולכם מפלצות ביבים, מפלצות גיהינום, שדים עם עיניים אדומות. אני לא נשאר במקום כזה אתכם. לא, אני לא רוצה להיות בחדר אחד אתכם! אללליייי, מה עוללו לי בני נאוות המרדות! הצל אותי אלוהיי מבני פלשתים, עמלקים וליסטים אלו…"

"אני יודע שזה קשה," אמר האיש הגדול, "אבל לא הייתה לי ברירה. הנה הכנתי לך שוקו מבושל ומתוק כמו שאתה אוהב, רק שוקו וחלב, בלי מים, מלא סוכר. שתה אותו ותירגע."

הבטתי בכוס השוקו. "לא, לא, אני לא אגע במשהו שאתם עשיתם. אני לא יכול לדרוך על הרצפה הזאת, אתם דרכתם בה. אני לא יכול לאכול מהכלים האלה, אתם השתמשתם בהם. אתם התקלחתם במקלחת הזאת, לא אכנס לשם יותר לעולם. אלללייי, מה עוללו לי, הצל אותי אלוהיי, החזר לי את הכוחות להפיל את עמודי-שמשון, הו, אני נושם את האוויר שאתם נושמים! לא אתן לזה לקרות." וזעקתי התגלגלה על פני כל הרקיעים וכל ההרים והגאיות רעדו, וכל העצים השילו עלוותם, וחתולים ייללו ליד הפחים. כי מה זה עוללו לי, בני עוולה…
>>>>>>>>>>>>>
דצמבר 2011