צעד אחד קדימה ~פרק 8~

~פרק 8~
הוא התחיל עם נשיקה יבשה עדינה וקטנה על השפתיים, אך כאשר ראה שאני לא מיתנגדת המשיך והעמיק בנשיקה, הלשונות שלנו ריקדו יחדיו ליטפו אחד את השני.. היתנתקנו מהנשיקה… והוא הסיט את שיערי מהצוואר והתחיל לנשק לי אותו בריפרוף, לאחר מכן נשך טיפה את הצוואר שלי אבל לא כואב ואז לאחר מכן הוא נתן נשיקות במקומות ״הכואבים״ גיחחתי. ״אורן… יש לי בית ספר״ הוא הפסיק והיסתכל עליי לכמה שניות חייך ונישק אותי שוב, הפעם ביותר היתלהבות אבל הרחקתי אותו ״אורן… (נשיקה על השפתיים) דיי….(עוד נשיקה על השפתיים) אני צריכה…. (עוד נשיקה על השפתיים) לבצפר…״ סיימתי את המישפט לאחר כל הנשיקות שלו וחייכתי ״ועכשיו אתה תיפתח לי את הדלת ותיתן לי לצאת״ הוא עשה פרצוף עצוב ״טוב נו.. אני ישחרר אותך.. אבל בתנאי אחד שאני יאסוף אותך אחרי הבצפר ונבוא אליי הבייתה״
לא! למה שאני יבוא אל מישהו שרק הכרתי לבית שלו?! ולמה לעזאזל היתנשקתי איתו עכשיו?! זה לא אמור להיות ככה ! אני לא יודעת עליו כלום! שום דבר! אני הרחקתי אותו ממני.
״אורן, תקשיב אני לא מכירה אותך אני לא יודעת שום דבר עלייך.. ואני עוד היתנשקתי איתך .. אני חושבת שזה טעות…״
אמרתי לו בפנים עצובות.. מצב אחד אני לא יודעת עליו כלום,ואני מכירה אותו רק יום אחד, אבל מצד שני.. הוא אמר לי שהוא אוהב אותי.. אבל אני אוהבת אותו?
״מתי את מסיימת״ אורן שאל אותי בהפתעה, לא ציפיתי לתגובה כזאת, מה הוא לא מבין ממה שאמרתי?
״למה?״ שאלתי מבולבלת ״אני רוצה לקחת אותך לארוחת צהריים במקס ברנר, שם אני יספר לך הכל כל מה שאת רוצה לדעת.. אני לא רוצה לוותר עלייך בכזאת קלות..״ . הייתי נורא מופתעת, אז אני באמת חשובה לו! באמת הוא רוצה שאני יהיה איתו! איך אני יכולה לסרב לשלמות הזאתי?!
״טוב סבבה תאסוף אותי בשלוש וחצי״ חייכתי אליו והוא חייך אליי חיוך גדול בחזרה ושיחרר את הדלתות, פתחתי את הדלת והתחלתי לצאת, אך הוא משך אותי אליו שוב ונישק אותי … וואי איך שאני מאוהבת בו!

~ נקודת מבט של אורן ~
טוב…אחרי מה שקרה באוטו כניראה שיכנע אותה ליבטוח בי, אז זה באמת עובד, איזה קל זה היה ! חשבתי שזה יהיה יותר קשה.. בסך הכל צריך היה לנשק אותה והיא נפלה בקסמיי, הבוס יהיה כל כך מרוצה ממני! הוא ישמח נורא לישמוע מה שקרה עכשיו היום באימון שלי איתו.
אני החלטתי ללכת לפי המוח, כי הלב לא חשוב, הוא לא באמת עוזר, אם אני אתאהב בלירון, אני לא ישים לב לדברים החשובים באמת… כמו לינקום במישפחת שטרן, על מה שהם עשו למישפחתי, הרגש יפריע לי בדרך.. הוא יהיה מטרד, לאחר כל כך הרבה הריגות אני כבר לא שם על רגש, הוא דבר שולי.. חוץ מהרגשת כבוד והערצה כלפיי הבוס שלי, אני לא מרגיש כלום.
-פלאשבק-
״אבא? למה אתה לא עונה לייי? אבא תענה לי! אבא! ״ אבל הוא לא ענה.. אבא שלי שכב מת על כיסאו עם סכין תקוע בליבו, והוא לא ענה לקריאותיי, הוא לא דיבר ולא נשם, אבא שלי מת… שמעתי את אמא שלי עולה במדרגות ביגלל הצעקות שלי ״אורני מה קרה?…״ ונישמעה צעקה של אמא לאחר שראתה את אבא ככה שוכב ללא שום תנועה, היא רצה אל אבא וחיבקה אותו, ליטפה את ראשו ובכתה היא מלמלה דברים שלא הבנתי אבל מעולם לא ראיתי את אמא שלי בוכה ״לא.. בוריס לא..״ הדבר היחיד שהבנתי ממה שהיא מילמלה לאבא, אבל הוא לא הגיב , לא ניחם אותה.. הלכתי וחיבקתי אותה חזק חזק ״אמא אני לעולם לא יעזוב אותך..״ אמרתי אך היא העיפה אותי ממנה , הוציאה את הסכין מהלב של אבא…. היסתכלה עליי ״אורן.. אני אוהבת אותך״ ודקרה את עצמה בלב, רצתי אלייה בקריאה ארוכה ״לאאאאאא״ אמא שלי מתה … אבא שלי מת… התחלתי ליבכות דמעות מרירות וגדולות.. מה אני יעשה עכשיו? עכשיו אני יתום? ואז מישהו בחליפה שחורה עם מיזוודה שחורה ניכנס לחדר היסתכל על הוריי ולקח אותי אליו וחיבק אותי, ״עכשיו אתה באחריותי, אני ילמד אותך להיות גיבור
להיות אמיץ ולינקום על מות הוריך!״ היתחזקתי ממילותיו.. ליבכות לא יעזור,זה לא יחזיר אותם בחזרה… אבל אני ינקום את מותם… ואני יראה להם שהם היתעסקו עם המישפחה הלא נכונה..
-חזרה למציאות-
אני הגעתי לחדר כושר של הבוס שלי, שם אנחנו גם מיתאמנים בהתאבקות.
״היי בוס״ אמרתי בזמן שאני מחליף את בגדיי לביגדי כושר, ״בוס, היום אני נישקתי את לירון, עכשיו היא לגמרי בוטחת ביי! היום אני ניפגש איתה לארוחת צהריים כדי לספר לה על עצמי כי היא לא בטוחה כל כך לגביי כל מה שקורה.. אבל אחרי הארוחה היא לגמרי תיהיה בשליטתתי ונוכל להתחיל את העבודה״ חייכתי והוא חייך אליי ״רק אל תיתאהב אורן , זה יסכן הכל! תהייה חזק תחשוב על הורייך ואל תיתן לה להשלות אותך, אתה במשימה, זה הדבר הכי חשוב.״ הינהנתי.. הוא צודק! הנקמה היא הכי חשובה! ״ יופי אורן לאחר הפגישה הזאתי הצהריים.. אתה מביא אותך לבית שלך.. ובעצם אנחנו נחטוף אותה… רק שלנו יהיה הרבה יותר קל .. כי היא אפילו לא תחשוד!״ היה נישמע שהוא גאה בי.. סוף סוף הנקמה שלי מגיעה.