צעד אחד קדימה ~פרק 6~

צעד אחד קדימה ~פרק 6~
״הוא בהתחלה נישק את צווארי ועלה לכיוון השפתיים ,הוא צירפת אותי וליטף את שערותיי בעדינות,לא חשבתי שהוא רוצה יותר מזה, הוא ליטף עם ידו את כתפיי ואז ירד לאט לאט עם ידו על חזי, הוא עשה את מעשיו ואני לא היתנגדתי אך כאשר הוא הוריד את ידו יותר למטה לכיוון הבטן הבנתי מה הוא רוצה.. והתחלתי להיתנגד, אך הוא לא נתן לי,הוא היה חזק יותר ממני וגדול יותר ממני ב5שנים לא היה לי מה לעשות, התחלתי ליבכות וביקשתי ממנו להפסיק אך הוא לא הפסיק, זה כאב כאב נורא כל…״ אני העברתי ערוץ איזה מטומטמת! מה היא חחשבת לעצמה? שהוא בא סתם כדי לתת נשיקת לילה טוב? נו באמת! איזה תמימות אלוהים! העברתי איזה מאה חמישים ערוצים ולא היה משהו מעניין אז סגרתי את הטלוויזיה והחלטתי ללכת לעשות ריצה.
היתלבשתי לקחתי אוזניות והתחלתי לרוץ לעבר מגרש הספורט של בית הספר, רצתי שמעתי מוזיקה ושקעתי במחשבות, אני מאוד מיתגעגעת להוריי אני מיתגעגעת לחיבוקים שלהם אני מיתגעגעת לאוכל שלהם לוויות איתם… אני ניזכרת החוויות הטובות שיותר לעולם לא יקרו., וזה מעציב מאוד, למרות שכבר עברתי את התהליך של האבל .. אבל זה עדיין קשה.
פיתאום היתנגשתי במישהו והייתי כל כך שקועה במחשבות עד שלא שמתי לב במי אני ניתקעת ״ ואוי אני כל כך מיצטע/רת״ אמרנו שנינו באותו הזמן ״לא זה בסדר״ אמרנו שוב באותו הזמן וצחקנו ביחד ״היי״ הוא חייך אליי ואני חייכתי אליו בחזרה הוא כזה יפה, ילד עם שיער חום שחור עיינים כחולות ירוקות שקעתי בעיניו הן היו כל כך עמוקות ויפות … הרגשתי פרפרים בבטן כשהיסתכלתי עליו הוא היה גבוה ושזוף טיפה הוא היה שרירי והגומות כשהוא חייך… והחיוך שלו.. פאק.. החיוך שלו כזה יפה!
אוייש שיט שכחתי לענות לו! יאוו איזה מפגרת! ״מה אתה עושה פה?״ יאוו איזה סתומה אני! מה זאת השאלה הזאת?! אימלה אני צריכה לחפור בור עמוק עמוק ולהיכנס אליו ושלעולם לא ימצאו אותי! הוא צחק ״אני רץ וכפי שהבנתי גם את נכון?״ אויש הוא כזה מדהים! ״כן חח רצה להנאתי״ אני-ילדה -מפגרת-! ״ איך קוראים לך?״ הוא שאל וחיוך שלו היפנט אותי ״אני לירון״ חייכתי ״ואתה?״ הוא הושיט יד ״אני אורן״ חייכתי בדיוק כמו השם של אבא שלי! ״אתה רוצה תמיספר טלפון שלי?״ לירון ז״ל.
״חיכיתי שתישאלי את זה ״ הוא ענה בהיתרגשות ונתן לי את הטלפון שלו, חייכתי ושמתי את המיספר שלי ותחלתי להיתלבט על השם, לירוני,לירונוש, זאת שפגשתה בריצה, לירליר , לירוש,לירוניני, אחרי שאורן כיחכך בגרונו הבנתי שאני ילדה מפגרת ולכן כתבתי במהירות ׳לירון׳ וזהו.
הוא כתב את שלו בטלפון שלי והוא קרא לעצמו ׳זה שפגשת רק עכשיו׳ איזה מעתיקן שמות!! חזרתי הבייתה שמתי את הטלפון בטעינה והלכתי להיתקלח.
~נקודת מבט של אורן~
אני לא מאמין שמצאתי אותה! איזה אושר! חיפשתי אותה כל כך הרבה זמן והינה הגורל מפגיש אותנו יחד! אני כל כך שמח שזה קרה ! סוף סוף אני אוכל לעשות מה שכל הזמן הזה רציתי ,לזכר הוריי.
אבל היא הייתה כל כך יפה, אני ניזכר בחיוך שלה, בעינים החומות דבש שלה הן היו כל כך יפות ועמוקות, טיפה מאולכסנות, יש לה שיער ארוך שחור חום והיא שזופה, היא לא גבוה כל כך אבל היא רזה.. ואני לא בטוח שאני יצליח לעשות את מה שאני צריך לעשות.
קיבלתי שיחת טלפון, זה הבוס הפעם הוא ישמח מאוד לחדשות המרעישות האלה ״נתן, יש משהו חדש?״ הוא שאל בסבלנות, הבוס שלי הוא כמו אבא שני שלי מאז שהוריי ניפטרו הוא לקח אותי תחת חסותו, הוא לימד אותי לילחם,הוא לימד אותי להיות מי שאני היום! ״אלי, מצאתי אותה״ היה נישמע דרך הטלפון שהוא שמח הוא גיחך ״זה הגבר שלי!״ הוא אמר ״טוב אז אתה יודע מה לעשות כמו עם ההורים שלה לנטל,ולהשכיח״ הוא אמר לי ״כן״
עניתי לו וניתקתי.
אבל את האמת.. לא ממש רציתי לעשות את זה,כל כך חבל לי עליה,היא כזאת חמודה ומדהימה,אני לא חושב שאני יצליח לעשות את זה… אבל אין מה לעשות… אני חייב.. אבל אני לא רוצה… אני מבולבל, אני לא יודע במה ליבחור, בלב או במוח…