צעדיה של אניס – הצעד הראשון בניו יורק , פרק 2

אני מתעוררת לצליל אגזוז המכונית של אבא , ולרעש מכונת הכביסה , שגורמת לי לכאב ראש.

לאחר התארגנות קצרה , אני ניגשת למטבח , ומתיישבת על אחד מהכיסאות .
" בוקר טוב אניס " אמא אומרת .
" בוקר טוב " אני עונה לה ומגלגלת את עיני , כי הבוקר הזה לא טוב בכלל , כמו כל שאר הבקרים.
היא מגישה לי פאנקייקים , בכמויות לא אנושיות , שאף בן אדם לא יכול לאכול את כל אלה .
" זה יותר מדי " אני אומרת ומצביע על הצלחת של הפאנקייקים .
" לא זה לא .עכשיו, תאכלי את כולם , ורק אחר כך נצא לדרך ."
" אני לא אוכל את כולם ." אני נוזפת בה .
" אניס , תפסיקי להתווכח איתי ."
" אני לא מתווכחת , אני אומרת , שאני לא אוכל את כולם , ואת יודעת טוב מאוד שאני לא יכולה לאכול הרבה ."
" את ? את לא יכולה לאכול הרבה ?" היא שואלת במין כעס כזה.
" כן." אני עונה ונועצת בה מבט .
" את לא אמיתית .. " היא אומרת בשקט לעצמה .
" למה אני לא אמיתית ? בגלל שאני לא יכולה לאכול את הכל ? בגלל שזה יותר מדי ? אוף אני לא יכולה לאכול ארוחת בוקר אחת נורמלית , בלי שאת תנסי לדרבן אותי לדחוף אוכל לעצמי "
אני קמה , לוקחת 3 פאנקייקים קטנים בתוך מפית , והולכת חדר .
" יש לך 10 דקות , להיות שם ! אחרי זה אנחנו צריכים להיות כבר במכונית !" היא צועקת לי מהמטבח .

אני אוכלת במהירות את הפאנקייקים , עושה סריקה קטנה של החדר . בודקת אם לא שחכתי איזשהו דבר , ולבסוף נעמדת מול המראה שלי .
אני מסדרת את חולצת הטי- שירט הלבנה שלי ,ואת השורט השחור הרופף , שמכסה בקצת את הרגליים הארוכות והרזות שלי .
ניגשת למסרק , ומסרקת בקפידות את שערי הזהוב . מעבירה אותו אל צידי הפנים , ויוצאת עם המזוודה שלי החוצה מהחדר בפעם האחרונה .

אמא סוגרת את האור , בודקת הכל , ומסמנת לי לצאת החוצה .
אבא כבר מחכה במכונית שלו , ואני נכנסת לתוכה .
" היי " אני אומרת בקול חלש.
" בוקר טוב אניס " הוא עונה לי עם קולו הנמוך .
" ישנת טוב ?" הוא מסתובב אליי ומחייך את החיוך היחידי שגורם לי לחייך גם .
" כן ." אני מהנהנת .
" מצויין , כי אם לא , את תוכלי לישון קצת בדרך ." הוא מוסיף .

אמא נכנסת סוף כל סוף אל המכונית , ואנחנו עושים את דרכינו לניו יורק .
אני שמחה שסופסוף עזבתי את *ורמונט , ושאני אוכל להתחיל לחיות באופן עצמאי , ללא כל הקיטורים של ההורים .

הדרך ארוכה , מאוד , ורגלי זזות בחוסר שקט .
אני מנסה לפתח שיחה עם ההורים , אבל אני יודעת שזה יגמר בריב עם אמא שלי , לכן אני שותקת , ומנסה לדמיין את ניו יורק סיטי .
אולי היא לא תיהיה כמו שדמיינתי ? אולי היא לא תמצא חן בעיניי ?
טוב תפסיקי להכניס לעצמך שטויות לראש ! היא תיהיה בסדר . אני חושבת לעצמי .

אחרי מספר שעות בודדות , אני רואה שהדרך לא נגמרת , לכן אני מנסה לישון קצת , ולצבור כוחות .

" אניס !" אבא אומר ופותח את הדלת .
אני פוקחת את עיני , באיטיות , וממצמצת .
" אניס , קומי !"
" אני קמה אני קמה ." אני ממלמלת .
אני מסתכלת מסביב , ורואה אותה , את ניו יורק .
אני ממהרת לצאת מהמכונית , ועשוה את הצעד הראשון שלי . הצעד הראשון שלי בניו יורק . הצעד הראשון שלי לעצמאות .
" אניס תזהרי מ ה- .. ! "
ואז חולפת במהירות מכונית , ומרטיבה את השורט השחור שלי .
" תודה ." אני עונה בזלזול ומנסה לייבש בצורה כלשהי את המכנס .
" נו , המכנס שחור , לא יראו כלום , עכשיו בואי " אבא אומר , ומצביע על בניין גדול .
אנחנו הולכים ישר לבניין הזה . צבעו מוזר , מן חום בהיר כזה , אבל הוא לחלוטין נראה חדש , חדש אבל לא בקטע טוב , כמו שאומרים .
בדרך אני מרגישה את הרוח על פניי , מעיפה ומבלגנת את שערי . ואני מנסה לנשום את האוויר " הקדוש " של ניו יורק .
אנחנו נכנסים לבניין , ואני מביטה בגודלו העצום.
" מה זה הבניין הזה ?" אני שואלת כשראשי מביט למעלה , על התקרה המפוארת .
" זה בניין המעונות , כלומר , הבניין הראשי .מאחוריו , נמצאים עוד כמה מבנייני המעונות , ואז נמצא התיכון החדש שלך ." הוא מביט בי ומחייך חיוך קטנטן .
" אני אפילו לא יודעת איך קוראים לו ." אני שואלת אותו .
" *HighSchool of American Studies at Lehman College " הוא עונה לי .
" או שבמילים פשוטות יותר : תיכון עם שם ארוך , כדי שאנשים יחשבו שהוא יוקרתי ומיוחד ."
אני אומרת ואבא מגחך .
" טוב , אניס , אז תתקשרי אלינו , ותהיי בקשר ." אמא אומרת .
אני ניגשת אליהם , מחבקת אותם , ללא כל דרמה ובכי , ורואה איך הם עוזבים את הבניין , מתיישבים במכונית , ועוזבים חזרה לורמונט.

המזוודה בידי , אני עומדת לבד , בלובי הענק של הבניין .
אני מוציא דף נייר , שעליו כתוב מספר החדר שלי במעונות , ובאיזה בניין הוא נמצא .
– דירה 52 , בניין 3 – ככה כתוב על הדף.
אני לוקחת את המזוודה , ונעה לכיוון השלט שמראה את הכיוון לבניין מספר 3 .
אני יוצאת מהבניין הראשי , ונעה ישר .
מולי יש עוד בערך 4 בניינים , ואני צריכה לבחון כל אחד מהם , ולנסות לא לפספס את הבניין שלי .
אני מנסה להכניס בכוח את הדף למזוודה , ואז ללא שום התראה מוקדם , גלגל אחד של המזוודה , פשוט מחליט להישבר.
" זין ." אני פולטת , ואז מביטה סביבי , ובודקת אם מישהו שמע את זה , אבל אני לא ראו אף תלמיד , או מורה .
אז אני סוחבת את המזוודה , ונעה בין שבילי המעונות , עד שאני מגיע לבניין אפור .
על בניין , כתובה הספרה 3 , ואני נכנסת אליו .
אני מחפשת את המעלית , ומגלה שאין שום מעלית , ואני אצטרך לסחוב את המזוודה הארורה לבד למעלה .

אני מגיעה מותשת ומתנשפת לדירה 52 , פותחת את הדלת , וזורקת בכוחותיי האחרונים , את המזוודה פנימה .
ואז אני קולטת , צל של 2 דמויות באמבטיה.
אני ניגשת אל דלת האמבטיה , פותחת אותה בעדינות ואז ..
לנגד עיני , אני מוצאת בחור ובחורה מתנשקים בפרעות ,כאילו הוא עומד עוד שנייה לבלוע אותה, ואני עומדת ונועצת מבט של מבוכה , ולא יכולה לסובב את ראשי לאחור . קפאתי .
הילדה , מביטה בי , במבט המום , מביטה בילד , ופותחת את הפה כדי להגיד משהו .
" אני .. אני אלך עכשיו .." אני ממלמלת , ומנסה לצעוד לאחור .
" חכי ! מי את ?" היא אומרת.
" אני .. אני אניס .. אני חדשה .. ואני כבר עוזבת , כנראה החדר הלא נכון ."
" לא לא ! אל תלכי !" היא אומרת ותופסת בידי .
" אני מצטערת שגרמתי לך למבוכה , ידעתי שאת צריכה לבוא ."
" אה , אוקיי ." אני אומרת ומתיישבת על אחת המיטות .
" אני ארין ." היא מחייכת ומתיישבת לידי .
" וזה .." היא מנסה להציג את הבחור אבל הוא קוטע אותה .
" הבחור המבואס , שילדה מעצבנת קטעה אותו באמצע נשיקה ." הוא אמר וגילגל עיניים , ואז נעץ בי את מבטו .
" מה הבעיה שלך ?" אני אומרת ונועצת חזרה את מבטי .
" פשוט תסתמי ." הוא אומר ומתיישב על המיטה האחרת .
" אל תגיד לי מה לעשות ." אני אומרת , מוציאה סיגרייה אחת מהמזוודה , וניגשת לחלון .
" אסור לעשן פה .." ארין אומרת בשקט.
" בתור הילדה החדשה פה , הם לא יעיפו אותו או משהו , אז תתנו לי להשתמש בהיתרון הזה היום ."
" הופה הופה ! ישלך ביצים אה ?" הילד אומר לי ומגחך מן צחוק כזה שאומר " לא ראיתי את זה בא".
" ולך כנראה אין כאלה ." אני אומרת , ומכניסה את הסיגרייה לפה .
דממה נשמעת למשך כמה שניות , ואז ארין אומרת :
" אני יוצאת שנייה .. תדברו בינתיים או משהו ." היא אומרת ומביטה בילד .
" כן בטח .." אני לוחשת וממשיכה בעישון הסיגרייה.
" אניס , תסתובבי רגע אלי ." הוא אומר .
" מה ." אני מסתובבת ושוב מגלגלת את עיני .
הוא מסמן לי לבוא לשבת לידו .
אני מתמהמהת קצת ובסוף מחליטה ללכת לשבת לידו .
הוא מצביע על הסיגרייה , ואני מבינה שהוא רוצה גם לעשן אותה , אני צוחקת מעט , ומעבירה לו אותה.
" את חתיכת חומר קשה ." הוא אומר ומוציא את העשן מפיו.
" ככה אומרים .." אני אומרת ומביטה בו .
אני סורקת את גופו . רוצה לדעת איך נראה האידיוט שמעז לעצבן אותי:
הוא גבוה , שזוף , שערו חום כהה כהה , טיפה עומד כמו מין בלורית . ויש לו עצמות לחיים . החולשה שלי . עיניו ירוקות , מן צבע לא מובן כזה .
הוא תופס אותי נועצת את מבטי בו . אני מסמיקה .
" אני תפוס מותק ." הוא אומר ושולף מן חיוך כזה .
" ולמה אתה חושב שאכפת לי ?" אני מנסה לברוח מהבושה .
" סתם .." הוא אומר ושוב מחייך .
דקה ארוכה של שקט שוררת ואני מתפתלת באי נוחות , ואז הוא אומר :
" אני אוסקר .." הוא אומר .
" נחמד ." אני אומרת בזלזול ולוקחת לו את הסיגרייה .
הוא מביט בי , סורק את גופי , כמו שאני עשיתי לו , ומחפש כאילו משהו .
אני עוזבת את הסיגרייה , מביטה בעיניו , עד שהעיניים שלי נפגשות בשלו .
הוא מביט בי . בעיניי . ומתקרב . לאט לאט .
סורק שוב את גופי , ומביט בשפתיי , הוא מתקרב לפנים שלי עם שפתיו הדקות , ורוכן קדימה.
הוא מביט בשפתיי שוב , מקרב את שפתיו שלו, ולפתע פורץ בצחוק.
" מה אתה צוחק אידיוט ?" אני שואלת , ומנסה להבין מה פשר הדבר .
" חשבת שנתנשק אה ?" הוא צוחק .
" לא חשבתי כלום !" אני נוזפת בו , אבל האמתי , כן חשבתי. לא יכולתי לזוז . כאילו איזה משהו , מנע ממני לסגת לאחור .
" אחח .. " הוא פולט אנחה שקטה ומגחך .
" לך תזדיין ." אני אומרת , וקמה מהמיטה שלו .
" הייתי עושה זאת , אם את לא היית הורסת את זה ." הוא אומר ומביט בי במבט מתגרה .