צמיד ומחברת (3)

לאחר התבוננות ממושכת בנוף שחולף על בניה החלתתי לחזור לתא .
"ג'ס לאן ברחת קודם " שאל אוליבר בחביבות .הוא והאקו ישבו על אותו ספסל זה מול זה כשרגלהם מכורבלות כלפי מעלה .
"סתם הסתובבתי ואני רואה שנהנתם אז זה לא משנה "אמרתי והתישבתי על הספסל הריק השאנתי את רושי על קיר החלון והרמתי את רגלי על הספסל
"ג'ס אל תכעסי מצטער עם עשיתי משהו לא בסדר " פאק יש את הבנאדם הזה ביותר מתוק .
"זה … זה לא אתה " אמרתי בגימגום "כלומר אני בסדר רק יצאתי לנשום קצת אוויר " הצלחתי להגיד לבסוף .
האקו הביטה בי במבט משועשע .אבל לא משועשע ונבזה אלה שמח כאילו אנחנו חברות כבר שנים .
"אני שמח שהכל בסדר "חייך עלי אוליבר והחיוך שלו היא כל כך כן שלא הייתה לי ברירה וחזרתי לו חיוך .
הוצאתי מהתיק שלי את המחברת שאבא נתן לי זה היה זמן טוב לכתוב בה .זה יכול להיות כמו מחברת מכתבים הרי בסופו של דבר הוא יקבל אותה .נכון ?
התחלתי לכתוב באת כחול שהיה בתוך המחברת .
"אבא היקר אני עדיין קצת כועסת עליך כי נטשת אותי אבל אחרי שנכנסתי לרכבת והכרטיסן הנחמד לקח אותי לתא שלי הכעס שלי כלפך נרגע .
השותף שלי לתא הוא אוליבר אני עדיין לא ממש יודעת עליו פרטים אבל הוא ממש חמוד והוא מנבדה. אחרי שדיברנו קצת נכנסה לתא שלנו נערה שנראת בגילי היא הייתה די לחוצה למרות שאין לי מושג למה .היא אמרה שקוראים לה האקו אני לא ממש מבינה מה הקטע שלה אבל יש סיכוי קטן שנסתדר .
אני ממש מקווה שנפגש בזמן הקרוב
אוהבת ג'סמין "
"כל הנוסעים ארוחת הערב מוגשת עכשיו בקרון המסעדה כולם מוזמנים " אמר הרמקול וניער אותי
"קדימה ג'ס את באה ?" שאל אוליבר .
הנהנתי ויצאתי אחריו ואחרי האקו מהתא .