ציפייה ענקית מלווה ב ♥♥♥♥♥

ציפייה ענקית מלווה באהבה עזה

בוקרו של יום השבת נדייה חשה טוב והיא מאד שמחה כי כוחותיה שבו אליה וגם את האגמונים כבר מחקה מלבה.

הילדים עדיין היו ישנים והיא לקחה את ארנקה ורצה לכיוון המכלת הסמוכה לקנות לילדים מיכל עם חלב , גבינה כפי שאהבו ולחם אחד. ליותר מזה הארנק לא איפשר לה.

היא שבה הביתה במהירות לבל יתעוררו הילדים ויחשבו שהם שוב לבד. היא נכנסה לחדרם והם המשיכו לישון שינה בריאה ונעימה.

נדייה נכנסה לביתה של נזימה השכנה ודבר ראשון נישקה על שתי לחייה ובכך הודתה לה על כל מה שהיא עושה למענה – הבעת תודה בלי מלים הבעת תודה מכל הלב.

נזימה הגישה לנדייה כפית עם מרקחת של דובדבנים וכוס מים. "ואוו זה כל כך טעים נזימה שלי היקרה אין עלייך, את אשה מקסימה.

בטרם לכתה הכינה לה נזימה צנצנת מהמרקחת הזו עבור ילדיה וכן נתנה לה כמה פיתות חמות אשר זה עתה אפתה.

נדייה נפרדה משכנתה המתוקה בתודה ענקית ושבה לביתה.

היא החליטה להכין לעצמה כוס קפה ולקחה חצי פיתה כשהיא הכניסה לתוכה מעט גבינה לבנה.

ראשה, מחשבותיה הכל הלך בכיוון האיש הזר והקרוב האיש שחצב את לבבה הציפייה לפגוש אותו הייתה מעיקה משעה לשעה.

איך שהיא סיימה את הקפה והפיתה התעוררו המלאכים הקטנים שלה ורצו ישר לזרועותיה .

בקר טוב מתוקים שלי אוהבת אתכם הכי הכי בעולם. בואו תצחצחו שיניים ותשטפו פנים ואני בינתיים אכין לכם ארוחת בקר טעימה יותר מזו של המסעדה הכי יקרה.

ואכן הילדים לאחר שעשו את מה שאמא ביקשה הסבו מסביב לשולחן ונהנו מאד מאד ראשית מהפיתות החמות של נזימה מהגבינה וכמובן מהמרקחת המתוקה של השכנה.

"תודה מאמי אמרה פטמה היה לנו מאד מאד טעים."

"תודה לכם מתוקים שלי אתם החיים שלי אתם הכי חשובים לי בכל העולם כולו".

נדייה הדיחה את הכלים וישבה לבדה כשהילדים מסתגרים בחדרם וכנראה שממשיכים לצייר והיא לבדה כשהמחשבות מובילות אותם לאתר מיסתורי שבו רק אלון והיא נמצאים לבדם וחופשים לעשות ככל העולה על רוחם.

היא הייתה כה שקועה בדימיונות שלה כאשר לא שמעה כי הילדים קוראים לה לחדר.

"מאמי יצא מחמוד הקטן בואי רוצים להראות לך משהו".

היא ניעורה למציאות וכמובן הלכה מיד לחדרם.

הציור שציירו היה פשוט מדהים. הציור היה אגרטל יפהפה כשבתוכו פרחים בשלל צבעים, אמנות לשמה.

"ואוו אני לא מאמינה שאתם מציירים את כל זאת פטמה תגשי בקשה לנזימה תבקשי ממנה שתבוא ולפני כן אני רוצה לשאול אתכם באם תוכלו לצייר עוד ציור בדיוק כמו זה ואם אכן כן אז אנא תגישו לנזימה השכנה המתוקה שלנו את הציור הזה."

הילדים הסכימו עם נדייה ופטמה מיהרה לעבר השכנה כשהיא מושכת אותה ביד להגיע לחדר שלהם.

"מה קורה נדייה הכל בסדר חביבתי"?

נדייה לא השיבה לה ורצתה לצפות בתגובתה של השכנה לגבי הציור של הילדים, "ואוו ואוו ואוו אתם ציירתם את זה לבד ילדים חמודים"????

"לא רק שהם ציירו השיבה נדייה ויש להם הפתעה בשבילך, פטמה לקחה את הציור כשצבעי המים כבר התייבשו והגישה אותו לשכנה"

"בשבילי לא מה פתאום?? תשמרו את הציור בשבילכם"

נדייה אמרה שהילדים ציירו זאת במיוחד בשבילך נזימה את הסבתא שלהם את האמא שלי הלוא בלעדייך מה הייתי עושה ? זה המעט שהילדים החליטו להגיש לך אז אנא קחי ותשימי את זה בחדר שלך".

"אני רוצה לעשות לו מסגרת וזכוכית כי ציור זה מגיע לו כבוד ותודה מעמק הלב"
.