ציפור שיר.
בין חלונותיה,
אינך מעז לעבור.
מפחד מרסיסי ליבה,
שיקיפו אותך,
ויכנסו אל תוך תוכך.
מפחד לגעת,
מקפץ בין שלוליות.
ליבך לא רוצה לגלות,
איך זה מרגיש לרחף.
היא השמש, והים,
היא כוכב והכנפיים שצצו שם פתאום כאשר רצית לעוף.
היא שביל הבריחה,
היא שביל התוכחה.
שביל האמת.
אך צעדיך צעדיי שקר, צעדים פחדנים.
ואתה יודע ברגע שרסיסה יפגעו,
אין דרך חזרה,
אין דרך לשכוח.
כל כך חשוף,
חסר שליטה.
חסר אונים סובבת את גבך,
נטשת אותה בקצה השביל,
הרפת את ידך,
וציפור שירך, ציפור נשמתך,
חסרת כנפיים נפלה ארצה.
תגובות (0)