rock girl
*זה לא ציטוט שלי. אז זהו בנות, סיימתי את הסיפור...מקווה שאהבתן את הסוף...:) https://www.youtube.com/watch?v=UaSMROk-D-A (זה השיר מי שרוצה לשמוע...לא בטוחה איך להוסיף לינקים)

ציפור שחורה- פרק 15 (פרק אחרון)

rock girl 30/01/2015 1474 צפיות 25 תגובות
*זה לא ציטוט שלי. אז זהו בנות, סיימתי את הסיפור...מקווה שאהבתן את הסוף...:) https://www.youtube.com/watch?v=UaSMROk-D-A (זה השיר מי שרוצה לשמוע...לא בטוחה איך להוסיף לינקים)

דניאל:
הייתי שרוע על הספה בדירה שלי עם סיגריה ביד ובקבוק בירה ביד השנייה. בזמן האחרון ככה העברתי את הערבים שלי, חצי שיכור.
הסיגריה באצבעותיי התקצרה והתקצרה בשעה ששאפתי ממנה שוב ושוב; נתתי לה לשרוף את אצבעותיי בשעה שהתפוררה ביניהן. לא הרגשתי כאב, הייתי מנותק. לגמתי מבקבוק הבירה בידי ובהיתי בתקרה מעליי.
עברו חודש ימים מאז שהתראיתי עם זואי, מאז שדיברתי איתה, מאז שנגעתי בה…
הייתי רואה אותה בשיעור, יושבת במקומה הרגיל, שעונה על דף ומשרבטת, בקושי מביטה בי; עיניה שקועות ומוסטות הצידה. הסתכלתי עליה חולפת על פניי במסדרונות בית הספר ומחוץ לבניינים, צועדת עם פנים מושפלות ואוזניות נעוצות באוזניה כמו תמיד. היא המשיכה להסתובב בחברתו של איאן ובחנתי אם קרטר מתקרב אליה.
קרטר לא סיפר לאף אחד על הקשר ביני לבין זואי וגם לא על המכות שחטף ממני. הוא חזר לבית הספר יום אחרי עם פנים נפוחות וכחולות וחתכים כבדים.
לא הרגשתי דבר כשראיתי את פניו החבולות. לא התחרטתי על מעשיי; כשנזכרתי איך ראיתי את זואי נכנסת למכוניתו ברחוב, ואותו מסיע אותה הרחק מהעיירה, שוכב מעליה כשחולצתה קרועה ומכנסיה מופשלים וצרחותיה בקושי נשמעים מהבכי שלה, עיניה עצומות ומפוחדות, גופה רועד, הרגשתי את הראש שלי פועם בכעס, ידיי היו נקמצים לאגרופים והרגשתי צורך עז להכות ולחבוט במשהו.
למה לא הגעתי לשם מוקדם יותר? מה היה קורה אם הייתי מאחר אפילו ברגע אחד?
לא יכולתי להמשיך לחשוב על מה שהיה יכול לקרות, זה גרם לזעם בלתי נשלט לבעבע בתוכי.
הייתי צריך להפסיק לחשוב עליה, הייתי צריך להתרחק, לא יכולתי להיות לידה.
אני צריך להתרחק.

זואי:
אימא שלי אמרה לי פעם שעדיף שגבר יאהב אותך במידה רבה יותר ממה שאת אוהבת אותו. זה כמו רשת בטחון, שומר עלייך שלא תיפגעי, ונותן לך שליטה מסוימת במערכות היחסים שלך.
שכבתי במיטה שלי ובהיתי בתקרה בשעה שחשבתי על מילותיה של אימי; תהיתי אם אנשים כאלה הם אומללים מטבעם או חזקים מספיק כדי לדעת איך להתגונן מפני הכאב המשתק של האהבה? האם עדיף להתפשר על אהבה רק כדי להגן על הלב שלך? האם עדיף לוותר על מערבולת הרגשות וסחרור החושים של אהבה אמיתית כדי לחיות את החיים בחצי קלאצ'?
לא ידעתי את התשובות לשאלות הללו, וכרגע כשהרגשתי את החור שנפער בחיי לאחר הניתוק שלי מדניאל נטיתי לעבר התשובה הבטוחה שיכולה היתה למנוע ממני את הכאב שהרגשתי.
סוף הסמסטר הגיע ודניאל נשאר כצללית שחורה ברקע; לא דיברתי איתו ולא הסתכלתי עליו אך המחשבות עליו נשארו ולא הפסיקו. הכאיב לי מדי לראות אותו מלמד בכיתה, לדעת שהוא כבר לא איתי, שאני כבר לא שלו.
כאב לי בכול הגוף ולא ידעתי איך להתחמק מזה.
קרטר לא התקרב אליי שוב מאז אותו לילה; סיפרתי לאיאן על מה שקרה (באופן מאוד כללי ולא מפורט) ולאחר יום ראיתי את קרטר צולע אל תוך בית הספר עם חבלות חדשות על פניו ועל גופו, היד שלו היתה חבושה והעין השמאלית שלו היתה כול כך נפוחה שכבר לא היה ניתן לראות את העין. ידעתי שאיאן עשה את זה וידעתי שזה גם עומד לקרות, בגלל זה גם סיפרתי לו. רציתי להפחיד את קרטר עד כדי כך שלא ינסה להתקרב אליי שוב.
נשף סיום הסמסטר היה אמור להיערך בעוד כמה ימים; אני התנדבתי לצלם את הבאים כך שלא אצטרך להיות בתוך הנשף עצמו בלי דייט ובלי חברים. נתנו לי מצלמה ואמרו לי שיארגנו חופה קטנה ומקושטת שתחתה יעמדו הזוגות שרוצים להצטלם.
יום לפני הנשף, היתה לי משמרת ערב בחנות התקליטים; הלימודים הסתיימו רשמית היום והיתה אמורה להיות לנו חופשה בת שבועיים. כול מבחני הסמסטר הסתיימו לפני שלושה ימים והרגשתי הקלה אדירה.
ישבתי בדלפק הקופה ושרבטתי קשקושים באחד הדפים כשדלת החנות נפתחה.
זה היה דניאל.
הלב שלי קפץ מיד בהתרגשות.
"היי," הוא אמר וניגש אל הקופה. זאת היתה הפעם הראשונה שדיברנו מאז אותו לילה.
"היי," אמרתי והרגשתי לפתע געגועים עזים אליו, געגועים שגרמו לבטן שלי להיפער כמו בור שחור וריק.
"מה נשמע?"
"הכול טוב," עניתי. הכול היה רע.
"רציתי לספר לך משהו," הוא אמר ועיניו הכהות נראו רציניות ושקולות. ידיו היו בכיסיו והוא נראה מעט דרוך.
הבטתי בו.
"אני עוזב," הוא אמר. מילותיו הדהדו בתוך החנות. "התפטרתי לפני שבועיים, ואני עוזב עכשיו שהסמסטר נגמר…"
בהיתי בו מבלי לומר דבר ותפס אותי הדחף העז לבכות.
"רציתי לספר לך לפני שאני עוזב," הוא הביט בי כשלא דיברתי.
"מתי?" סוף סוף מצאתי את קולי.
"מחרתיים," הוא ענה. "הכול ארוז כבר…"
זה היה מוקדם מדי, רציתי לצרוח, לבכות, לשחרר את המועקה האדירה שהרגשתי בתוכי. רציתי להגיד לו שלא יעזוב, רציתי שהוא יישאר גם אם אנחנו לא ביחד יותר, רציתי שהוא יהיה פה.
תהיה פה…
"אני לא יודעת מה להגיד," אמרתי והופתעתי לגלות שהקול שלי יציב.
עיניו של דניאל הבזיקו אליי והוא חייך חיוך קטן. "זה בסדר…"
זה לא בסדר.
דניאל הסתובב ללכת ועצר ליד הדלת ופנה להביט בי. הוא הסתכל עליי לכמה שניות ואז אמר, "בהצלחה בכול מה שתעשי…אני יודע שתקרעי את החיים."
הרגשתי כאילו זה לא מה שהוא באמת רצה להגיד לי, אבל דניאל רק קרץ אליי, פתח את הדלת ועזב.

הייתי בנשף, מצלמת את הזוגות החוגגים והמאושרים, כולם היו בהתרגשות, כולם היו שמחים, הם רקדו, שרו, שתו ואכלו.
שנאתי אותם. שנאתי את עצמי שהייתי אומללה כול כך.
ראיתי את דניאל יושב בשולחן של המורים, הוא היה אחד מהמורים שפיקחו על הנשף, ניסיתי לא להביט לעברו אבל עיניי הציצו לעברו שוב ושוב.
לא עמדתי לראות אותו שוב. הוא יעזוב וישאיר אותי מאחור.
לאחר שעה וחצי של ריקודים שבמהלכה כול התלמידים גם הצביעו למלך ומלכת השכבה, התיישבתי ליד אחד השולחנות ושתיתי מים כשלפתע ראיתי את דניאל פוסע לעברי. לרגע חשבתי שאני מתבלבלת והוא מנסה לגשת למישהו אחר אבל הוא עקף את התלמידים וניגש אליי.
"היי," הוא אמר.
"היי," עניתי.
"רוצה לרקוד?" הוא שאל.
הבטתי בו מופתעת. "אבל זה בסדר?" שאלתי מבולבלת.
"אני רק מורה שרוצה לרקוד עם התלמידה האהובה עליו," הוא קרץ אליי והושיט את ידו. הסתכלתי עליו לעוד רגע ואז נטלתי את ידו והוא הוביל אותי אל רחבת הריקודים; הבחנתי בכמה תלמידים זורקים לעברנו מבטים ומתלחששים אבל לא היה אכפת לי.
דניאל הרים את ידיי וכרך אותן סביב כתפיו והוא שם את שלו על מותניי. הרגשתי כאילו עבר נצח מאז שנגעתי בו.
"כולם מסתכלים עלינו…" אמרתי לו.
"את רק חושבת ככה," הוא אמר.
אבל צדקתי, כמעט כולם הביטו בנו; המורים שהיו מפוזרים בקרבת מקום, התלמידים הרוקדים, ראיתי את מדיסון, אוליביה וקרטר נועצים מבטים ומתלחששים בהתרגשות. זה היה כאילו אנחנו בקדמת הבמה וכולם צופים בהצגה הטובה ביותר של העיר.
"אני כבר לא עובד פה," דניאל אמר לי, מתעלם לחלוטין מכולם מסביב. "ואני רק מורה שרוקד עם תלמידה ולא יותר…"
עיניו הכהות הביטו בי ויכולתי להרגיש את הלב שלי מגיב למגע שלו ולמבט שלו.
"לאן אתה הולך?" שאלתי אותו.
הוא משך בכתפו וחייך, "לאן שהחיים ייקחו אותי…" הוא אמר.
"ממתי אתה ילד פרחים?" חייכתי בעוקצנות.
"היי, אני מקשיב לביטלס, לא?" הוא אמר לי. "חשבתי שזה ברור".
נתתי לאצבעות שלי ללטף את עורפו ואת תחתית שיערו.
"אני אתגעגע אליך," אמרתי לו.
הוא חייך קלות שוב. "ואני בהחלט אתגעגע אלייך גם," הוא אמר.
"אתה מבטיח?"
"אני מבטיח"
כול שאר האנשים נעלמו עכשיו מרחבת הריקודים ורק אני ודניאל נשארנו עליו, רוקדים, מחובקים, מסתכלים זה על זה.
רק דניאל ואני.
זה תמיד היה ככה, רק אני והוא, וכרגע זה מה שנשאר.
אני והוא.

באותו לילה כשהגעתי לדירתו, זה היה כאילו שנינו ידענו שזה עומד לקרות; זה היה כאילו דניאל ציפה לי. כול הדירה שלו היתה ריקה עכשיו, כול החפצים שלו נעלמו מהמדפים, הדירה היתה מלאה בארגזים עם כיתובים שונים ונשמעה מוזיקה עדינה מהסטריאו; הדיסק של הביטלס, הדיסק ששמרתי לו ומכרתי לו לפני כמה חודשים.
דניאל סגר מאחוריי את הדלת, הצמיד אותי לדלת, הרים את מותניי וכרך סביבו את רגליי. הוא נישק אותי בלהט, נשיקתו כמהה ומלא תשוקה, שנינו רצינו את זה כבר הרבה זמן וכבר לא היה יותר זמן. הוא עמד לעזוב ואני עמדתי להישאר פה.
הוא הרים את השמלה שלי והרגשתי את אצבעותיו מחליקות על ירכיי ומותניי. אצבעותיו החמות למגע; זרועותיי היו סביב כתפיו והרגשתי את פיו על שלי, נע בלהט, אוהב, רוצה ומלא ציפייה…
הוא סובב אותי כשרגליי עדיין סביבו והוביל אותי לעבר הספה בסלון והשכיב אותי עליו.
החולצה שלו הוסרה.
השמלה שלי היתה על הרצפה.
המוזיקה אפפה אותנו והיתה כמוזיקת רקע.
הוא נישק אותי בכול גופי, גורם לי לרטוט מרוב עונג, להסמיק ולגנוח; אבל זה היה אמור לקרות.
זה תמיד היה דניאל ואני.

לאחר מכן ישבנו חבוקים על הספה; רגליי בחיכו וזרועותיו עוטפות אותי כשראשו על החזה שלי. ליטפתי את שערותיו, אצבעותיי מגששות ועוברות בין שערותיו הבהירות.
השיר בסטריאו התחלף לשיר blackbird. השיר היה רך, מלטף…
"השיר הזה מזכיר לי אותך…" דניאל אמר לי.
"למה?" שאלתי, מופתעת.
"בלילה שבו אספתי אותך מהרחוב ונתתי לך טרמפ הביתה ודיברנו על אלוהים ואמונה, זוכרת?" הוא שאל, ראשו עדיין מונח על החזה שלי בלי להפנות אליי מבט.
"כן…"
"אז כשיצאת מהמכונית, השיר הזה התחיל להתנגן במכונית," הוא המשיך. "ולפתע זה הכה בי- הבחורה הזאת עומדת לעשות רק בעיות בחיים שלי…"
הוא צחק; קול צחוקו הנעים התגלגל בתוך החדר.
חייכתי והרמתי את ראשו כדי שיביט בי; הוא קרב אליי ונשק לי ברכות.
"אז אני רוצה שתמיד תחשוב עליי כשהשיר הזה יתנגן," אמרתי לו, פניו צמודות אל שלי. "ואני אחשוב עליך…זה יהיה השיר שלנו."
"השיר שלך," הוא תיקן אותי.
אצבעותיי עברו וליטפו את מצחו ואז את לחיו וחייכתי.
אף פעם אין זמן או מקום טוב לאהבת אמת. זה קורה בטעות, בפעימת לב, מבזיק ופועם ברגע בודד אחד*.

כמעט שנה חלפה לה ואני הייתי בניו רק. למדתי באוניברסיטת קולומביה. השארתי את העיירה מאחור, את אימא שלי ואבא שלי, ההיסטוריה שלי והרקע שלי.
אני כבר לא הייתי הנערה שאביה התאבד, או הנערה שתמונות עירום שלה התפרסמו באינטרנט, אני הייתי בחורה רגילה פה; נורמאליות זה הדבר המשחרר ביותר, הוא לא מוערך מספיק, הוא נותן רוגע מסוים, שגרה משעממת אך יציבה. תמיד אפשר לסמוך על נורמאליות שישאיר אותך שפויה, זה נותן איזון עדין בחיים הסוערים ממילא.
היו לי חברות פה, חברות רגילות לגמרי שהיו כמוני, או לפחות מספיק כמוני כדי שאוכל להסתובב איתן. אהבתי את העיר הזאת, אהבתי את ההתחלה החדשה שנתנה לי.
השעה היה עשר בלילה וישבתי באחד מבתי הקפה בסביבת האוניברסיטה; הייתי באה לפה הרבה, בעלת המקום כבר הכירה אותי והיתה מביאה לי לפעמים עוגיות בחינם. היא היתה אישה גדולה וחביבה שחיוך גדול תמיד היה מרוח לה על הפנים.
שתיתי קפה עם דונאט כשמוזיקה מרגיעה בקעה ממכונת התקליטים המיושנת שהיתה בפינה.
בית הקפה היה כמעט ריק, היו רק שני אנשים בפינה מרוחקת והמלצרית ישבה ליד הדלפק וחיטטה בפלאפון שלה בשעמום. הגב שלי היה מופנה לדלת ובהיתי דרך חלון הזכוכית לידי אל הרחוב בחוץ. ניו רק היתה ערה בכול שעה; אפילו בשתיים בלילה היה אפשר למצוא מלא אנשים על הרחוב, חוגגים, שיכורים, מתהלכים ללא שום סיבה, שרים או מחפשים מה לעשות.
לא סתם קראו לה העיר שלעולם לא ישנה.
בשעה שישבתי בשולחן והתבוננתי באנשים שחלפו על פני בית הקפה, השיר במכונת התקליטים התחלף ושיר מוכר להחריד התחיל להתנגן בו.
Blackbird – the beatles
דניאל הופיע ישר במחשבותיי וחייכתי. למרות שלא דיברתי איתו מאז שעזב את העיירה, כול זיכרון שלי ממנו גרם לי לחיוך כעת. כבר לא היה כאב.
"המושב הזה תפוס?" לפתע שמעתי קול מוכר לידי שהקפיץ את הלב שלי.
דניאל עמד ליד השולחן והביט בי בחיוך; שיערו היה עכשיו קצר יותר, אבל עדיין פרוע כמו שזכרתי. הוא לבש חולצה לבנה פשוטה עם מכנסי ג'ינס כהים ונראה היה שכתפיו נהיו רחבות יותר מאז הפעם האחרונה שראיתי אותו.
הנדתי את ראשי לשלילה והוא התיישב מולי.
"אתה שמת את השיר?" שאלתי אותו וניסיתי להשאיר את הקול שלי יציב ככול האפשר. נוכחותו השפיעה עליי בדיוק באותה צורה כמו לפני שנה, שום דבר לא השתנה, זה היה כאילו הגוף שלי זוכר.
"השיר שלך, לא?" הוא חייך.
חייכתי והיה לי דחף לנשק אותו.
דניאל הכניס את היד שלו לכיס מכנסיו, הוציא משהו לבן ושם אותו על השולחן בינינו. הסתכלתי על מה שהוא שם; שני כרטיסים לקולנוע, לסרט שנקרא "הרוע מהגהנום".
"הקוד לנורמאליות, נכון?" הוא הביט בי.
הסתכלתי על הכרטיסים לרגע ארוך ואז הרמתי אליו את עיניי בחיוך.
הוא זכר.


תגובות (25)

וואו אני חייבת להגיד לך שזה בין הסיפורים הכי יפים שקראתי בחיים שלי!!
אני כל שנייה בדקתי אם עלה פרק וכאלה…. את פשוט כותבת מדהים!!!
תהיה עוד עונה? :-)

30/01/2015 17:15

    בחיים שלך? וואו..זאת באמת מחמאה רצינית..:) תודה :*

    31/01/2015 01:10

    ולא..לא תהיה עונה שנייה…אני לא כותבת המשכים…סוף סיפור זה סוף סיפור…:)

    31/01/2015 01:11

כוסאמק אני שוב בוכה… יש משהו בסיפורים שלך שגם אם תכתבי שאלפקה ירקה על דניאל אני אבכה.
עוד סיפור! עוד סיפור! עוד סיפור! (בגוף ראשון כמובן☺️)

30/01/2015 18:47

דיי לא פייר שזה נגמר מה הסיפור הבא?? ולא אכפת לי באיזה גוף זה יהיה אני אוהבת לקרוא את הסיפורים שלך לא משנה באיזה גוף הם!

30/01/2015 19:47

עוד סיפור! עוד סיפור!!!

30/01/2015 23:00

כרגע אני אקח לי קצת הפסקה…נראה כמה זמן זה יכול להימשך :)

31/01/2015 01:09

אשמח אם תקראי את הסיפור החדש שהעלתי, חלומות שנפצתי…
ואם את צריכה הפסקה, תפסיקי, אבל תמשיכי לכתוב מתישהו :)

31/01/2015 01:37

אין לי מהלומר…
דמייני שאני גרי מנדלבאום:
יאאאיייייייאאאיייי.
לגבי זה שלא תעשי המשך (במילותיו של גרי):
אבל למה????
חחח
אני ממש מצפה לעוד סיפורים ממך.
בהצלחה ;)

31/01/2015 10:25

זה היה סיפור נדיר! צר לי שהוא נגמר. אוף, היית חייבת לסיים אותו ): הוא כל כך יפה, היה. אני מאוהבת בסיפורים שלך מאוהבת! אם את צריכה הפסקה מכתיבה בכיף. אבל תמשיכי מתישהו. אל תשאירי אותנו בדדות. (: סיפור מושלם! מצפה לסיפור חדש (:

31/01/2015 19:06

    ודרך אגב, אהבתי מאוד את הקטע של ״ציפור שחורה״ אהבתי איך שזה השתלב בפרק כל כך יפה! ממש אהבתי שמבינים למה קוראים לסיפור בשם הזה בסוף. זה בהחלט הוסיף.

    31/01/2015 19:08

    תודה :) אבל אחרי שסיימתי את הסיפור, אני הייתי משנה את שם הסיפור ל "הקוד לנורמליות"…

    בעיקרון נראלי עדיף למצוא שם לסיפור אחרי שמסיימים אותו אבל פה אי אפשר באמת לעשות ככה…אבל במציאות אחרת הייתי משנה לזה…למרות שגם ציפור שחורה מתאימה ובכוונה באמת קראתי לסיפור ככה…אבל עדיין..:)

    31/01/2015 20:16

וואו
אני חושבת שזה מה שיש לי -או לפחות מה שאני מצליחה- לומר..
את סיימת את הסיפור ב..וואו !
הסוף ככ יפהה ומושך ומרגש, אני בהחלט חושבת שאת אחת מן הכותבות הטובות ביותר שהאתר ידע.
יש לך רעיונות מדהימים לסיפורים, ומה שטוב- זה שאת גם יודעת לכתוב, את יודעת להעביר רגשות באמצעות הכתיבה שלך וזה משהו שבאמת טיפה נדיר כאן.
אז בנימה אופטימית זו אני מחייבת אותך לפצוח מיד בכתיבת סיפור חדש! וכמה שיותר מהר, הרי שיותר טוב!
מחכה בקוצר רוח;)

01/02/2015 04:45

המון תודה לכוווווווווווווולן!! יש לי איזה סיפור בראש אבל עדיין לא ישבתי כדי לפתח אותו באמת…אז נראה מה יהיה בעוד כמה ימים…:)
אני גם מתחילה להרגיש שאני חוזרת על עצמי בסיפורים…וזה קצת מפריע לי…כאילו זה סיפור נוער תכלס- לאיפה אפשר לקחת אותו כבר…?
אבל סיפור שהוא לא נוער לא יתאים באתר הזה…אז קצת בעייתי..:)
בקיצור סתם התחבטויות שלי עם עצמי

02/02/2015 00:03

מזאת אומרת סיפור לא נוער? בקטע מיני הוא לא יתאים לאתר? באיזה סגנון הסיפור? אני מאמינה שכל רעיון שתחשבי עליו ותפתחי הוא יהיה טוב. אני ממש מצפה לסיפור החדש שלך. ועל איזה רעיון חשבת? תתני קצת רקע. ותמשיכי במהרה מחכה בקוצר רוח!

04/02/2015 21:41

    לא..לא בקטע מיני…התכוונתי שהדמויות יהיו מבוגרות יותר..בגילאי 25 בערך…אף פעם לא כתבתי סיפור כזה והתכוונתי שאתן הקוראות לא תתלהבו מסיפור כזה כי רוב הקוראות פה הן נערות מתבגרות…:)
    בקשר לסיפור חדש, יש לי כמה דברים בראש: חשבתי לכתוב הפעם סיפור על נערה מקובלת (אם הבחנתן הדמויות הראשיות שלי תמיד מנודות, האנטי מקובלות- זה בכוונה), חשבתי קצת להחליף כיוון ולדבר על בחורה מקובלת שפוגשת בשכן חדש שבא להתגורר בבית לידה, השכן הזה בעצם נותן לה פרספקטיבה חדשה על חייה, היא מתאהבת בו ולפתע מבחינה בכול השקרים בקטנים שעוטפים אותה ואת חייה וכול השקרים האלה מתחילים להתפורר לאט לאט ככול שהסיפור נמשך.
    בהמשך נכנס לי לראש להפוך את השכן לבחור שהכירה מלפני ושעזב את העיר שבה גרה והוא חוזר העירה לאחר כמה שנים.
    אז זה בעצם קצה החוט שלי לסיפור חדש…אבל עדיין לא חשבתי עליו לגמרי…:)

    05/02/2015 00:27

נשמע מגניב… סליחה שאני מתערבת.
קראתי את התגובה שלך והייתי חייבת לענות.
אבל אני באמת, אישית, לא הולכת לקרוא סיפורים של גיל 25…

05/02/2015 00:30

    חחחח כן אל תדאגי…אני לא אכתוב סיפור כזה..לפחות לא לאתר הזה…אני יודעת שהקוראות פה בגיל הנוער ולא יתעניינו בסיפור כזה

    05/02/2015 00:33

כבר כתבתי סיפורים על אנשים מעל גיל ההתבגרות. הסיפורים האלה נוחים לכתיבה. יש בהם יותר דמיון פרוע. לא העלתי אותם לאתר, כי לא סיימתי אותם. אני אשמח לקרוא סיפורים על בני 25. אבל זאת רק אני, אני לא יודעת מה השאר יחשבו. ולגבי הרעיון הוא נשמע ממש טוב, ואני בטוחה שאת תצליחי למלות את החסר ולהביא לנו סיפור ברמה. כמו שאת תמיד עושה (: מחכה

05/02/2015 08:10

כמה בפרק אחד וואו מהמם קראתי את כל הסיפורים שכתבת עד עכשיו ביומיים אני מאוהבת בסיפורים שלך הם מדהימים וגם מה שמדהים אותי זה שרת תמיד כותבת על אנשים בעיירות קטנות באמריקה וגם הבן תמיד מעשן ובדרך כלל אני שונאת עישון אבל את גורמת לדמויות ולעישון להראות סקסי ממש את כותבת מדהים!!! ואני שונאת את קרטר שנאתי אותו מההתחלה וגם את החברות לשעבר החלוציות שלה יאק
את כותבת מדהים תמשיכי ככה אני יחכה שתסיימי את הסיפור שאת כותבת עכשיו ויקרא אותו את כותבת מדהים!!!!!!!!!!!!! ואני אוהבת את הקטע עם העישון הסקסי והעיירות

04/03/2015 00:27

אהה ואני מתה על הידע שלך הביטלס וכל זה וסיפורי האימה והלהקות לא רק בסיפור הזה בכללי את כזאת אדירה!!

04/03/2015 00:28

אהה ושכחתי להגיד שאני ממש מעריכה כאלה שכותבים ספרים או סיפורים מנקודת מבט כללית ולא גוף ראשון אני חושבת שזה יותר קשה לכתיבה ובגלל זה יותר מקצועי. אני מתה על זה בעיני זה יותר טוב ככה אם את מתלבטת וחשבתי את כבר עושה סוף רע כי הסופים שלך לא משהו מבחינת המורל שלי חחח תמשיכי את מדהימההה

04/03/2015 00:31

    ואו..אין לך מושג איך עשית לי ת'יום! המוווון תודה!! :)) איזה כיף לראות שעדיין קוראים את הסיפורים הישנים שלי פה…!
    ואני חייבת להגיד שלמרות שככלל אני נגד עישון (הריח, השיניים, לכול המחלות שזה גורם וכו') אבל זה פשוט סקסי ברמות…אני עד היום חושבת שבחור שמעשן זה פשוט מגניב יותר…אין מה לעשות…תתבעו אותי…:D ויש לי דחף תמידי לתת לדמויות הגבריות שלי לעשן בגלל זה…

    04/03/2015 07:22

    ואגב התחלתי סיפור חדש…"בהילוך גבוה"…מוזמנת לקרוא..כרגע יש רק פרק 1…

    04/03/2015 07:22

    כן זה ממש סקסי אני לא חושבת שזה מגניב יותר אם הוא מעשן ואני תכלס שונאת עישון ממש אבל שזה סקסי ועוד איך שאת מתארת את זה בכלל חחח אני מתה על הסיפורים שלך!!

    06/03/2015 23:54
19 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך