ציפור שחורה- פרק 13 (דניאל וזואי)

אצבעותיי עברו על גופה העירום של זואי ששכבה מולי כשגופה מופנה לעברי. השמיכה כיסתה אותה עד מותניה הצרות וזרועותיה היו משולבות תחת ראשה כאשר הביטה בי בחיוך.
"אתה מדגדג אותי," היא אמרה כאשר אצבעותיי ליטפו את מותניה וטיפסו לכיוון החזה שלה ולאחר מכן על כתפיה וזרועותיה. הרגשתי את העור החמים והרך שלה תחת אצבעותיי והרגשתי איך שיעוריה סומרות כאשר חלפתי על פני גופה. "אתה חושב שזה אי פעם יהיה נורמאלי?" היא הביטה בי.
"מה זה נורמאלי?" שאלתי.
"ללכת לסרט," היא אמרה ועיניה הגדולות והחומות החזירו לי מבט. "הייתי רוצה ללכת איתך לקולנוע…" היא חייכה.
"אם זה לא סרט של ג'ניפר אניסטון אז אני בפנים," אמרתי.
"סרט אימה הכי טוב," היא אמרה. "אני פחדנית נורא וזה יהיה כיף לראות סרט כזה עם בחור," היא רכנה אליי ונישקה אותי.
"אין לך שאיפות גבוהות," אמרתי לה.
היא משכה בכתפיה, "אני רוצה להיות נורמאלית כמה שיותר," היא אמרה.
"נורמאלי זה לא בדיוק הקטע שלנו," אמרתי. "אין לנו אפשרות כזאת…"
"אולי בעתיד," היא אמרה בקול אופטימי. "אחרי שאסיים תיכון…"
"אולי," נשקתי לה שוב.
זואי שמה את ידה על צווארי בעדינות מסוימת ועיניה הבזיקו אל שפתיי וחזרו אל עיניי. "היית בא איתי לניו רק?"
היד שלי החליקה על גבה והידקתי אותה אליי; גופה עכשיו היה צמוד אל שלי, עורה על עורי, רגליי היו משולבים בשלה ופניה היו קרובים אל שלי כך שהרגשתי את הבל פיה על פניי…
"כשאלך ללמוד שם, תבוא איתי?" היא שאלה שוב, עיניה נעוצות בי, בוחנות וסוקרות.
"היית רוצה שאבוא?" שאלתי.
"לא, אני סתם שואלת כי משעמם לי," היא חייכה חיוך עוקצני.
לא אהבתי לתכנן תוכניות לעתיד, תמיד הייתי בחור שפשוט חי את ההווה מבלי לחשוב על העתיד; תמיד חשבתי שתוכניות לעתיד לא נועדו כדי להתרחש אלא רק כדי לקוות אליהם, בסופו של דבר הם היו עתידים להתפורר.
"זה רחוק," אמרתי לה.
"לא כזה רחוק," היא אמרה.
"אני לא אוהב לחשוב על העתיד," אמרתי.
הרגשתי את אחיזת ידה נרפית מצווארי והיא נרתעה ממני מעט, אבל המשכתי להחזיק אותה במותניה כך שלא תוכל להתרחק יותר מדי.
"אתה לא רוצה להיות איתי?" היא שאלה בעיניים מעט פגועות.
"זאת שאלה טיפשית," פלטתי.
הבעת פניה של זואי לפתע השתנה והיא נראתה נרגזת; היא הדפה אותי וניסתה להתנתק ממני אבל האחיזה שלי במותניה התחזקה והתגלגלתי מעליה כדי לעצור אותה.
"זואי," אמרתי בקול יציב כשאני שוכב מעליה, כול כובד משקלי עוצר בעדה מלהדוף אותי. "איך את יכולה לשאול אותי שאלה כזאת כשאני מסכן את כול הקריירה שלי בשבילך? אני במערכת יחסים עם אחת התלמידות שלי, את יודעת איזה השלכות יכולות להיות על הקריירה שלי בגלל זה?"
זואי נעצה בי מבט ולא אמרה דבר.
"את לא גחמה שלי," המשכתי. "לא הייתי מסכן את הקריירה שלי בשביל גחמה. אני רוצה אותך כמו שאף פעם לא רציתי אף אחת, אף בחורה לא גרמה לי להרגיש ככה בחיים, אף אחת לא השפיעה עליי כמו שאת משפיעה עליי. אני לא מפסיק לחשוב עלייך, לא הפסקתי לחשוב עלייך כבר חודשים שלמים…"
"בהתחלה חשבתי שאת רק מסקרנת אותי, סקרנות טבעית, עניין בריא, אבל כשהתחלת לבוא אל הדירה שלי הבנתי ישר שזה לא רק זה, שאני נמשך אלייך, שאני מתחיל להתאהב בך-"
זואי בהתה בי מבלי לומר דבר, עיניה היו פעורות לרווחה והיא נראתה מעט המומה. כול גופי היה מונח עליה, הרגשתי את חום גופה על העור שלי וזה גרם לי לתחושה נעימה בבטן.
"את שלי," אמרתי לה לבסוף, נועץ בה מבט ארוך; שפתיי רפרפו על שלה לרגע וראיתי אותה עוצמת את עיניה בכמיהה. "ואני שלך…".

למחרת בלילה ישבתי ליד השולחן ואכלתי דגנים עם חלב כאשר נשמעה דפיקה על הדלת שלי. קמתי לפתוח את הדלת ומצאתי את וונדי עומדת בפתח הדלת; היא לבשה שמלה שחורה שחשפה את ירכיה הדקות ומחשוף נדיב. לא ראיתי אותה הרבה זמן, מאז אותו ערב שבה שכבתי לראשונה עם זואי ונטשתי אותה אצלי בבית. היא ניסתה להתקשר אליי כמה פעמים אבל נפנפתי אותה והיא לא התעקשה במיוחד.
אבל עכשיו היא היתה פה.
"דניאל!" היא אמרה ונצמדה אליי כשזרועותיה עוטפות אותי. "אני צריכה סקס," היא אמרה לי והובילה אותי פנימה וסגרה מאחוריה את הדלת. היא ניסתה לנשק אותי אבל הדפתי אותה.
"וונדי, תפסיקי-" אמרתי והסרתי את זרועותיה מכתפיי.
"מה קרה?" היא נראתה מבולבלת ומעט שיכורה.
"זה נגמר בינינו, הקטע הזה-" אמרתי והתרחקתי ממנה מעט.
"יש לך מישהי?" היא שאלה.
"משהו כזה," אמרתי.
היא חייכה אליי. "היא לא צריכה לדעת מזה," היא נצמדה אליי שוב.
"זה לא יקרה," שוב הדפתי אותה מעליי.
"אפילו לא קצת?"
"לא,"
היא נעצה בי את מבטה המאוכזב ובחנה אותי. "זה מבאס…" היא אמרה לבסוף.
"מצטער…" חייכתי קצת.
"טוב," היא הוסיפה בעילגות. "אז כנראה שאני אלך…"
"עדיף," אמרתי לה.
"אבל היתה לנו תקופה טובה, נכון?" היא קרצה אליי והתקרבה. "תתקשר אליי כשזה ייגמר…" היא נשקה לי על הלחי וחייכה.

זואי:
אני ודניאל לא קבענו להיפגש היום אבל רציתי להפתיע אותו עם מגש של פיצה; ידעתי שהוא יישב בדירה שלו בלי לדעת מה לאכול ואז בסוף יסתפק בקערה של דגנים. עליתי לקומה שלו וכשהתקדמתי לעבר הדירה שלו, ראיתי את הדלת שלו נפתחת ובחורה יפה עם שיער בהיר ארוך וסמיך יצאה ממנו; היא לבשה שמלה שחורה שחשפה את החזה הגדול שלה. היא סגרה מאחוריה את הדלת, זרקה לעברי מבט וחלפה על פניי. קפאתי והסתכלתי בה יורדת במורד המדרגות ונעלמת. הבטן שלי התהפכה באי נעימות והלב שלי התחיל לפעום במהירות.
תהיתי אם להסתלק מפה; דניאל בוגד בי?
המשכתי לעמוד במסדרון לכמה דקות כשאני חושבת מה לעשות. פחדתי לדעת מי הבחורה הזאת ומה היא עושה פה, פחדתי לגלות שדניאל הוא לא הבחור שחשבתי ופחדתי לגלות שהכול היה שקר.
האם הכול היה שקר?
דפקתי על דלתו של דניאל ולאחר כמה רגעים הוא פתח אותה. הוא נראה מופתע לראות אותי. נכנסתי אל הדירה וראיתי קערה של דגנים מונחת על שולחן האוכל. שמתי את מגש הפיצה על השולחן.
"הבאתי לך פיצה…" אמרתי בשקט והסתובבתי לעברו. הוא הביט בי במבט מוזר. "מי היתה הבחורה?" שאלתי.
דניאל הסיט את עיניו ממני ונאנח. "וונדי," הוא אמר.
"מי זאת?" שאלתי ופחדתי מהתשובה שלו.
"היסטוריה עתיקה," הוא ענה.
"כלומר?"
"מישהי שהיה לי קשר איתה לפנייך," הוא אמר וחזר להביט בי. "זה לא היה רציני-"
"הבחורה ששכבת איתה לפני חצי שנה?"
דניאל נעץ בי את עיניו הכהות. "הקשר בינינו נמשך מעבר לזה," הוא אמר.
שתקתי.
"שכבתי איתה עד לפני חודשיים," הוא אמר לי. "לפני שהקשר בינינו התחיל."
"אמרת שהפעם האחרונה ששכבת עם מישהי היה לפני חצי שנה," אמרתי והרגשתי מעט ילדותית אבל לא היה אכפת לי.
"שיקרתי."
"למה?"
"לא ידעתי איך תגיבי…" הוא ענה. "לא רציתי שזה ישנה משהו,"
בהיתי בו. "מה זה היה משנה?"
הוא חשב לרגע, "לא יודע…" הוא אמר.
"מתי הקשר ביניכם נגמר?" שאלתי.
"לפני ששלנו התחיל," הוא אמר.
"מתי?" שאלתי שוב.
הוא שתק.
"דניאל?"
"זה משנה?" הוא שאל. "וונדי היתה סטוץ, לא היה לזה משמעות-"
"סטוץ זה משהו חד פעמי," אמרתי לו.
"התכוונתי שלא היה לזה שום משמעות, זה היה רק סקס," הוא אמר. "גם מבחינתי וגם מבחינתה…"
"מתי הפעם האחרונה ששכבת איתה?" שאלתי.
הוא המשיך לנעוץ בי את עיניו הכהות לכמה רגעים ארוכים והוא שילב את ידיו. "בלילה שבאתי אלייך הביתה…" הוא אמר לבסוף.
הרגשתי את קרביי מתהפכים, בחילה עזה שטפה את גרוני והידיים שלי רעדו.
"הייתי איתה לפני שבאתי אלייך," הוא אמר שוב.
"היית איתה לפני ששכבת איתי?" הקול שלי רעד. הרגשתי את הדמעות חונקות את גרוני וניסיתי לעצור בעדן מלפרוץ.
"כן," הוא ענה בשקט, בקול שבקושי שנשמע בחדר. "אני מצטער," הוא הוסיף.
הסבתי את הגב שלי אליו והשפלתי את פניי.
אל תבכי, זואי, תנשמי עמוק…
"לא תכננתי שזה יקרה ככה," לפתע הרגשתי את ידו של דניאל על כתפיי. "לא ידעתי שזה יקרה כשבאתי אלייך, לא חשבתי שנשכב-"
הרגשתי גועל; לפתע הראש שלי התמלא במחשבות על דניאל שוכב עם הבחורה הזאת, נוגע בה, נמצא בתוכה, שפתיו על שלה- ומי יודע מה קרה עוד- ולאחר מכן הוא הגיע אליי ושכב איתי, כשכול גופו היה מכוסה בה…בבחורה הזאת…
"יש לי בחילה," אמרתי.
"זואי-"
"אני צריכה ללכת," אמרתי לו והדפתי את ידו ממני והתרחקתי ממנו.
"זואי, אל תלכי ככה-" הוא ניסה לעצור אותי. "אני באמת מצטער אבל את יודעת שאני-" הוא לא המשיך. הוא לא אמר את זה, הרגשתי איך המילים הולכות לאיבוד בפיו.
"אתה מה?" הסתובבתי אליו בתנועה חדה.
דניאל שתק והביט בי.
"למה אתה כזה?" עיניי התמלאו בדמעות והרגשתי את הדמעות זולגות על פניי. "למה אתה ככה? למה אתה לא יכול להגיד לי שאתה אוהב אותי?" הקול שלי היה כמעט מתחנן, מתבכיין…שנאתי את זה.
"אתה אוהב אותי בכלל?" נעצתי בו מבט ומחיתי את הדמעות מפניי בכעס. "אתה כול כך אטום וסגור! אני אף פעם לא מבינה מה עובר עליך! מה אתה חושב, מה אתה מרגיש, מה אתה רוצה…"
דניאל שתק ורק נעץ בי את עיניו. הכאב היה קשה מנשוא, הרגשתי את עצמי מדממת את המילים ונותנת לו את כול מה שיש לי, מחכה שהוא יהיה שם, שהוא יפסיק את הכאב הזה, מחכה שהוא ייתן חזרה, מחכה שהוא יאהב אותי כמו שאני אוהבת אותו…
אבל לפתע תהיתי אם זה ייתכן בכלל.
הסתובבתי חזרה ממנו ופתחתי את הדלת והלכתי משם כשהדמעות פורצות מבלי לתת לי חשבון יותר; דניאל לא הלך אחריי.