ציפורי חופש-פרק 2
עבר כבר חודש מאז שעברנו לבית החדש והכל נראה נורמלי. לא נרשמתי לבית הספר המקומי ואימי החליטה שאמשיך ללמוד בבית כדי שלא אפגר או אהיה מתקדמת יותר משאר הילדים בני גילי. לא יצאתי כל כך מחוץ לבית וכשכן יצאתי זה היה רק כדי להוציא את המפרי לטיולים קצרים ועזור לאימי לסחוב את הדברים שקנתה בסופר.
זה היה יום שבת ואימי לא הרגישה טוב ולי היה יום היפרטיבי זאת אומרת שאני הצקתי לאימי.
"אמא!" צעקתי לה מהמטבח "יש לנו שוקולד?!"
"לא, אין לנו" היא אמרה בקול רם אבל חלש
"אני יכולה ללכת לקנות?" שאלתי אותה כשרקדתי ריקוד מטופש סביבה
"את בכלל יודעת איפה הסופר?" היא שאלה בחולשה והתישבתי לידה על הספה
"אני אשאל בדרך. בבקשה?" והוא הובסה ונתנה לי כסף
יצאתי מהבית בהליכה מוזרה והייתה לי תחושה שהיום יהיה טוב. כל הצרות בכל מקרה היו כבר מאחורי בביתי הקודם. הלכתי לכיוון שממנו תמיד אימי חוזרת והלכתי ישר עד שנתקעתי בדרך ללא מוצא.
"סליחה?" שאלתי נער שעבר על ידי "איפה הסופר?"
"הסופר?" הוא שאל ואני הנהנתי. הוא בחן אותי וצחק "בטח שאני יכול לאמר לך איפה הסופר.. כריס."
חייכתי וציחקקתי מעט "איך אתה יודע את השם שלי?"
"כריסטינה האנטר, הבת של וויל האנטר. איך אפשר שלא לדעת" הוא ענה והתקרב אלי לאט לאט ואני התרחקתי ממנו עד שגבי פגע בקיר "חיפשתי אותך"
"מי אתה?" שאלתי הוא ליטף את לחיי והרים סנטרי עד שכאב לי ולא יכולתי להימנע מלפגוש את מבטו.
"מישהו שמכיר חבר ישן של אבא שלך"הוא חייך "והוא רוצה לסגור חשבון"
"אבא שלי בכלא, אני לא יכולה לעזור לך" אמרתי וניסיתי להשתחרר מאחיזתו אבל לא הצלחתי
" אני מאמין שאת יכולה" הוא אמר ואז הכל נהיה שחור
תגובות (0)