ציפורי חופש- הקדמה

עוד חתיכת שיער ועוד חתיכת שיער נפלו על הרצפה .
הבטתי בספר בסקרנות בזמן שהוא חותך את שיערי עם פרצוף מטופש כאילו הוא יצא מזולנדר.
"את רוצה שאני אייבש את השיער?" הוא שאל והתאפקתי לא לצחוק ."כן, בבקשה" עניתי בנימוס והספר התחיל להשתמש בפן עלי מכל מיני זוויות ואני בפנים העמדתי פנים שאני ביונסה עם שיער קצר.
"מרוצה? אוהבת?" הוא שאל אחרי שהניח עת הפן על השולחן ואני, אני הנהנתי בהתלהבות כמו טיפשה ורצתי לכיוון אימי.
"נו. אוהבת?" היא שאלה בעצבנות ותופפה ברגל שמאל שלה על הרצפה בחוסר סבלנות.
"כן, מאוד!" עניתי בהתלהבות ואיצי נרגעה טיפה וחייכה אלי חיוך טיפה מאומץ וניערה את שיערי החום הקצר.

זהו זה, היום האחרון בעיירה שבה גדלתי . אנחנו מתחילות דף חדש, אמא ואני. רחוק מהעיירה, רחוק מאבא והכי חשוב, רחוק מהכלא שאבא יושב בו