צוחק מי שצוחק אחרון

דבר ראשון אני רוצה להבהיר שאני *אעשה* עונה שנייה,בעתיד..
פשוט מרוב שחשבתי שהסיפור לא מי יודע מה לא טרחתי לעשות עונה שניייה אבל עם כל התגובות המדהימות האלה אני אתחיל כבר עכשיו את העונה השנייה אז עד שאני אעלה פרקים הנה סיפור חדש שכתבתי אחרי שסיימתי את "אהבה בסגנון ספרדי עונה1" (ראיתים אני כבר מדברת בעונות חח) לסיפור קוראים כפי שאתם יכולים לדעת מהכותרת "צוחק מי שצוחק אחרון" אזזז תיהנו…

"היום יום הולדת,היום יום הולדת,היום יום הולדת לשיין" קולות הילדים המשחקים נשמעו כאשר רובי נשפה על העוגה בשמלתה החגיגית "מזל טוב נסיכה היום את בת 12" דודתה של רובי,רוזה חיבקה את אחייניתה ונישקה לה בלחי "תודה דודה" רובי חייכה וחיבקה חזק את דודתה "שיין!" קול נשמע מאחורי גבה של שיין הלא מבינה "שלי,הצלחת להגיע!" שיין חייכה ורצה לכיוון שלי,מלכת הכיתה וגם חברה קרובה של המשפחה "כן..הכנתי לך הפתעה" שלי אמרה כשנסגה לאחור בגועל משיין השמחה "מה באמת?" היא חייכה וחשפה גשר צבעוני לכל אורכי שיניה "כן,שמעתי שאת מחבבת פלוס את ליאם אז החלטתי להכין לך פגישה איתו" שלי חייכה את חיוכה המרושע וסימנה לשתי הבנות שהתייצבו מאחוריה להביא את חתיכת הבד השחורה "תסתובבי" שלי אמרה לשיין שהייתה נרגשת על יתר מידה "מוכנה?" שלי שאלה והובילה את שיין אל עבר דיר החזירים שהיה בחווה של משפחתה "תיהני" שלי אמרה ודחפה את שיין לתוך הדיר כאשר שתי ילדים באו ודחפו את שיין מצד לצד "מה זה?" שיין הורידה את חתיכת הבד שהייתה על פניה וניסתה להבין מה קרה "הבאנו אותך לאזור שבו נולדת..חזירה!" שתי הילדים התקרבו אל שיין המפוחדת לאט לאט וחייכו חיוך מרושע "שון,מייק,עזבו אותה" שלי אמרה לשתי הילדים שהסתובבו והתקרבו לעמוד לידה "אתם מבזבזים את כל הכיף" שלי אמרה וחייכה "מייק!" היא צעקה ושיין המפוחדת ראתה את מייק בא עם דלי מלא בבוץ הוא שפך את תכולת הבוץ על שיין והתהלך לאחור לעמוד ליד שלי "תמונה יפה לא?" שלי שאלה כשראתה את שיין מכווצת בפינת הדיר כשכולה בבוץ,כולם צחקו ושיין התאפקה שלא לבכות "היי! תעזבו אותה!" רוזה הגיעה ונכנסה אל תוך הדיר "שיין?" היא מלמלה כשהילדים ברחו לחוץ הדיר "אוי נסיכה" רוזה התקרבה אל שיין שהייתה בהלם "אל תקראי לי נסיכה!" שיין אמרה וקמה מהבוץ "את לא ראית את זה" שיין הסתובבה אל רוזה ואמרה "שיין.." רוזה ניסתה להתקרב אליה אך היא ברחה משם בריצה לכיוון הדלת האחורית,היא פתחה את הדלת וראתה את את ליאם וכמה מהחברים שלו "שיין?" ליאם הסתובב אליה וניסה להתקרב אליה "לך" שיין אמרה וצעדה אחורנית "מה?" הוא שאל לא מבין "לכו! כולכם!" היא צעקה וברחה בריצה לחדר..היא פתחה את דלת חדרה והלכה במהירות אל חדר המקלחת שהיה בחדרה,היא פשטה את שמלתה המלוכלכת והסתכלה במראה עם פנים מטונפות "שמנה" היא מלמלה "מכוערת" היא צעקה "מטומטמת" היא צרחה ושמה את ידה על שיש הכיור "שיין? את בסדר? שיין?" זה היה קולה של אמה "אני מתקלחת" שיין אמרה בניסיון לעצור את הדמעות "אבל כולם פה,שלי,מייק,לני.. ליאם" אמה דפקה על הדלת שנית אך היא נכנסה לאמבטיה והחלה לבכות בשקט "טוב,אני אגיד להם שאת לא מרגישה טוב" אמה של שיין הסתובבה ויצאה מחדרה…
יום למחרת שיין קמה מוקדם בבוקר כדי לתפוס את הורייה לשיחה "שיין? מה קרה קמת כל כך מוקדם?" אמה של שיין שאלה כשהיא מרימה את פניה מהעיתון "אני..אני רוצה להגיד לכם משהו" שיין ישבה על הכיסא ושיחקה באצבעותיה בעצבנות "מה קרה שיין?" אביה שאל אותה "אני..אני רוצה לעבור לפנימייה" שיין אמרה בגמגום קל והרימה את פנייה כדי לראות את הבעות פני הורייה "למה? קרה משהו בבית ספר? אנחנו עשינו משהו?" אמה של שיין הניחה את העיתון בצד ושאלה את בתה בהתעניינות "לא..לא קרה כלום וזה גם לא בגללכם..פשוט..אני חושבת שאני ארגיש יותר טוב בפנימייה..עם מסגרת" שיין אמרה בניסיון לחשוב על תירוץ יותר טוב "אני מבטיחה שאני אוציא ציונים טובים ושאני אהיה ילדה טובה" היא אמרה במהירות כדי לשכנע יותר את הוריה "שיין..אנחנו לא דואגים לציונים או להתנהגות עכשיו אנחנו רק רוצים לדעת למה.." אביה של שיין שאל את בתו וחזר שנית "מה קרה?" הוא הסתכל על בתו שבאה לפתוח את הפה היא התחילה לומר "אני חושבת שאם אני אלך לפנימייה אני אבנה יותר טוב את האופי שלי"
"בטוח?"
"בטוח.." שיין אמרה וחייכה חיוך מזויף "בסדר..אם זה כל כך דחוף לך כבר מחר נתחיל לבדוק פנימיות"
..עברה שנה מאז שהוריה של שיין שלחו אותה לפנימייה,היא מצאה חברים חדשים,הביטחון העצמי שלה הרקיע לשמיים אך היא לא שכחה את יום הולדתה ה- 12 שלה.בסופי השבוע החופשיים שיין הייתה הולכת לחברות או שפשוט נשארת בפנימייה יחד עם עוד כמה ילדים שלא רצו ללכת הביתה..
"אז איפה את גרה שיין רובינס?" לוק הידיד הכי טוב ששיין רכשה בפנימייה שאל אותה ושיחק איתה מסירות עם כדור ספיידרמן קטן "למה אתה שואל?" שיין שאלה אותו בחיוך שובבי והחזירה לו את הכדור בזריקה חלשה "סתם מתעניין" הוא אמר וקרץ לה עם חיוך גדול "ההורים שלי הגיעו מחוץ לארץ וכשנולדתי הם קנו אחוזה בטקסס" שיין אמרה בחיוך והעבירה את הכדור אליו "ובטקסס..היה לך חבר?" לוק שאל וחייך עוד הפעם בשובבות כשהסתכל עליה בזווית העין עם קצת סומק על פניו " לא,לא היה לי חבר" שיין חייכה והחליפה נושא במהירות "ומה איתך? איך היה בניו יורק? היו לך הרבה חברות או ששמרת את ליבך לאחת?" שיין אמרה בצחוק ותפסה את הכדור "הייתי עונה לך אבל לא סיימתי לשאול אותך שאלות" לוק אמר בצחוק ותפס את הכדור ששיין זרקה לו "טוב נו..מה רצית לשאול אותי?" שיין נאנחה וגלגלה את עיניה בעייפות "בואי נתחיל מ.." לוק התחיל לומר ובא לשבת ליד שיין על הפוף הסגול "היה מישהו שתפס את עינייך?" לוק שאל בשובבות והרים את גבותיו "לא..לא היה" שיין אמרה והתעסקה בעצבנות באצבעותיה "אוו איך קוראים לו" לוק שאל ושכב על הרצפה בחיוך "ליאם..ואני שונאת אותו למען האמת" שיין שכבה על הרצפה ליד לוק "ולמה את שונאת אותו..אם מותר לשאול" לוק שאל והסתכל על שיין "אם מותר לשאול? כאילו עד עכשיו כל השאלות האלה היו בחינם?" שיין שאלה וקמה מהרצפה "מישהי פה כועסת" לוק נשען על מרפקיו והסתכל על שיין "אני לא כועסת! רק מעוצבנת קלות.." שיין חייכה והתחילה ללכת לכיוון הדלת "לאן את הולכת?" לוק שאל אותה במהירות "להתקלח" היא חייכה ויצאה מהמועדון "גברת רובינס!" שיין הסתובבה וראתה את מרי אם המועדון מחייכת לעברה "קיבלת מכתב" היא מסרה לשיין את המכתב ושאלה "נוו מה זה?"
"טקס הסיום..ההורים שלי לא יוכלו להגיע" שיין ענתה והסתכלה על מרי "אוו אני מצטערת" היא טפחה על שכמה של שיין "זה בסדר" שיין חייכה "טוב אני צריכה ללכת אבל אל תדאגי כשתגיעי הביתה אני בטוחה שהם יעשו לך מסיבה ענקית..רק לכבודך" מרי ניסתה לנחם את שיין אך ללא הצלחה "כן..את צודקת" שיין חייכה אליה והסתכלה אחורנית לראות שמרי הלכה "ואולי אני לא אגיע לבית?" היא מלמלה לעצמה ולבסוף חתכה את המכתב לגזרים וזרקה בפח שלידה "אני מצטערת" היא פתחה את מכסה הפח וזרקה את גזרי הנייר לתוך…