צוחק מי שצוחק אחרון 6

"ליאם אתה בא?" מייק שאל כשאסף את דבריו "לא אני חושב שאני אשאר פה" ליאם צעק למייק מתחת למכונית "כבר לילה!" מייק משך את ליאם לחוץ המכונית וסובב את פניו לבחוץ "אוו כבר לילה" ליאם מלמל לעצמו ולאחר מכן קם "טוב,תן לי חמש דקות ואני בא" ליאם לקח את חתיכת הבד שליד המכונית וניגב את ידיו בעודו עושה את דרכו אל החדר הקטן,שבמוסך נהגו לקרוא לו 'השירותים',הוא פתח את הדלת ונכנס לבפנים "ליאם!" מייק צעק לו וליאם יצא מהשירותים כשהוא מנגב את פניו "מה?" הוא שאל את מייק "אתה תתחרה איתה?" מייק חייך והצביע על המכונית הירוקה "כן,טוב..היא צריכה קצת עבודה" ליאם דפק קלות על המכונית ולאחר מכן זרק אל מייק את המגבת "יאללה אתה בא?" הוא שאל אותו והתקדם אל עבר המכונית שלו "כן,כן" מייק הניח את חתיכת הבד על הכיסא שהיה מונח שם והסתכל פעם אחרונה על המכונית "אתה בא או לא?" ליאם צעק מתוך המכונית "אתה יודע אין לך הרבה זמן עד למרוץ" מייק אמר לליאם כאשר נכנס למכונית "אני ודע, תודה שאמרת לי" ליאם אמר למייק בציניות והסתכל על הכביש "אז מתי אתה מתכוון לסיים אותה?" מייק שאל והמשיך "דמיטרי רוצה שתתחיל לעבוד על המכונית השחורה" מייק הסתכל בחלון ולאחר מכן סובב את מבטו אל ליאם "כן,טוב..נראה לי שמחר אני אבקש ממנו עוד קצת זמן..אני לא מוותר על המכונית הזאת" ליאם אמר ובמהירות המבט שלו הפך למבולבל "מה קורה פה?" ליאם מלמל בהה בכל המכוניות והאנשים המהודרים "אין לי מושג!" מייק היה שקוע גם בכל מה שקרה שם ואף אחד מהם לא טרח לסובב את ראשו "אולי זאת מסיבה?" מייק שאל והסתכל על ליאם "באמת,גאון?" ליאם שאל בציניות והמשיך "טוב בוא נחנה" ליאם אמר ונסע אל עבר החצר אחורית שם הוא חנה בחניה הקטנה "ל 'בייבי' לא מגיע להיות בחנייה כזאת!" ליאם מלמל ויצא מהמכונית "ליאם!" מייק אמר והתאפק לא לצחוק "מה מצחיק?" ליאם שאל וסובב את מבטו מה לעז…" ליאם לא הספיק לומר כאשר כל המבטים הסתובבו אליו "מי אלה?" הוא שאל את מייק "אתה שואל אותי?" הוא ענה לו והתקדם אל עבר ליאם "אבל קלוט כמה בחורות" מייק לחש לליאם והמשיך "וכל אחת מהן בוהה בך..חוץ מאחת" מייק אמר לליאם וחייך "מה?"ליאם סובב את מבטו אל מייק המחויך "על מה אתה מדבר?" ליאם שאל את מייק שסימן לו עם הראש להסתכל קדימה "מה אתה עושה פה?" זאת הייתה שיין עם השמלה הפשוטה והמיוחדת ביותר שליאם ראה מימיו,תלתליה היו מסודרים ומבולגנים בו-זמנית ופניה היו ללא איפור כלל אך היא הייתה נראית כאילו אלוהים רצה שהיא תהיה מושלמת כל כך "אני..מוסך..מסיבה..חצר.." ליאם החל לגמגם כשמייק נתן לו דחיפה קלה לצלעותיו "אני נכנס" מייק אמר והתקדם אל עבר הכניסה אל הבית "חכה לי" ליאם אמר והסתכל פעם אחרונה בשיין היפיפייה "מה אתה עושה?" מייק לחש לליאם "מה?" ליאם שאל את מייק בתמימות "אוקיי" מייק דחף את ליאם חלשות אל תוך הבית וסגר את הדלת מאחוריו "מה קורה לך?" הוא שאל את ליאם "מה?" ליאם ענה לא לו מבין "יכולת בקלות לגרום לה להסמיק ו-'לכבוש' אותה.." מייק חייך ולאחר מכן החל לצחוק "אתה עדיין.." הוא שאל את ליאם "שלא תעז!" ליאם זרק לכיוונו כרית אך מייק התכופף ברגע שהכרית הגיעה לעברו והכרית פגעה בשיין "תודה?" שיין שאלה מתאפקת לא לצחוק "אני..מצטער" ליאם אמר והסתכל על מייק שניסה להסתיר את חיוכו גם "חבל.." ליאם דחף אותו והפילו על הספה "זה בסדר.." שיין גיחכה כשראתה את מייק מתאבק בשמיכה הורודה שהייתה על ראשו ולאחר מכן קם כאילו כלום לא קרה כאשר הוא מתנשף בכבדות "שמיכות..לכו תבינו אותם!" מייק גיחך והסתובב לעלות למעלה במהירות "הוא בנאדם מוזר!" ליאם מלמל לעצמו "כן.." שיין צחקה "וגם שפוט.." היא המשיכה ולאחר מכן עלתה גם היא למעלה "רגע..למה את מתכוונת שפוט?" ליאם עלה אחריה במדרגות "מייק,שפוט,שלי,מצלצל מוכר?" שיין הורידה את נעליה והחזיקם בידיה "מייק כבר מזמן לא שפוט של שלי!" ליאם ניסה להגן על חברו "מה שתגיד!" שיין אמרה וסובבה את מבטה אל ליאם עם חיוך על פניה "היי!" ליאם החזיק בידיה של שיין וקירב אותה אליו "כדי שתתחילי להבין שכולם השתנו מגיל 14! כולל את! אז תפסיקי להגיד שכולם נשארו אותו הדבר ואת המלאך היחידי שהשתנה והפך ליותר טוב מכולם!" ליאם הסתכל על פניה של שיין המהופנטות,הוא התרחק ממנה ופנה לעבר חדרו "אתה צודק" שיין אמרה לו כשהוא היה עם הגב אליה "מה?" הוא שאל לא מבין "כולם השתנו מגיל 14 ואת זה אני מבינה..אבל דבר אחד שאני לא מבינה זה איך אתה לא השתנת" היא חייכה והמשיכה "אתה עדיין אותו ליאם מקינטייר שחושב רק על עצמו,חי בבועה שלו,לא קולט שהוא לא היחידי בעולם הזה,אגואיסטי!..אתה יודע מה?" שיין שאלה את ליאם המופתע "אולי קצת השתנת..מבחוץ,אי אפשר להתווכח על זה" שיין החלה להתקדם אליו והבעה רצינית על פניה "אבל אם אתה חושב שאתה 'כובש' בחורה רק בגלל המראה החיצוני..אתה טועה,וכדאי שתתעורר לפני שתפספס את הרכבת ותבין שכשאתה צריך מישהי לצידך..היא תצטרך לאהוב את מה שאתה באמת ולא מה מה שאתה מעמיד פנים שאתה" שיין עברה על פניו של ליאם המופתע ועצרה בפתח הדלת "אתה יודע מה..אני יותר מתגעגעת לליאם שהיה מתחיל עם בחורות עם חוש ההומור שלו והביטחון העצמי הגבוה שלו..אבל כנראה שהוא כבר לא נמצא אז אתה צודק..באמת השתנת" היא הפנתה את מבטה אל פנים החדר וסגרה את הדלת מאחוריה,היא השאירה את ליאם בהלם..המחשבות שלו לא הפסיקו לעלות ולבלבל אותו,הוא סובב את מבטו לאחור וראה את מייק נשען על צירי כשהוא מחייך טיפה "היא הראשונה שהצליחה להעיר אותך" מייק הסתובב ונכנס אל תוך החדר "היא לא עשתה כלום!" ליאם נכנס אחריו אל תוך החדר והמשיך "היא סתם שוויצרית שלא מבינה מהחיים שלה!"
הוא נתן מכה חזקה אל עבר הקיר וחור גדול נוצר בו "או או" מייק מלמל והסתכל על החור הגדול שנמצא בקיר "אחי אתה חייב להפסיק לקחת.." מייק התחיל לומר כשליאם עצר אותו "אני לא לוקח סטרואידים!" הוא הפנה את מבטו אל מייק ושמע דפיקות בדלת "ליאם?" הם שמעו את הקול של שיין מבעד לדלת "לך תפתח לה!" מייק הורה לליאם והזכיר לו "תתנהג כאילו כלום לא קרה" ליאם הנהן במהירות ופתח את הדלת "ה-י-י" ליאם משך את המילה ונשען על צירי הדלת עם חיוך מאוזן לאוזן "הכל בסדר?" שיין שאלה אותו "כן..למה שלא יהיה?" הוא חייך ושיין המשיכה "באתי כי רציתי לומר לך שאני מצטערת…לא הייתי צריכה לומר לך את זה" שיין חייכה והסתכלה על מייק "הכל בסדר?" היא שאלה אותם בשנית "כן,כן" מייק התקדם והחליף את מקומו של ליאם בהסחת דעתה של שיין "רציתי לומר שאני מצטער..גם.." הוא צחק והמשיך "את יודעת..לפני חמש שנים..הייתי אידיוט מוחלט!" הוא חייך וצחק בעצבנות "זה..זה בסדר..אני סולחת לך" שיין חייכה ולאחר מכן המשיכה "אז.." היא חייכה אל מייק "שוב עשיתם חור בקיר?" היא שאלה בטבעיות וראשו של ליאם הגיח מצדו של מייק כשעל פרצופו מבט מופתע וחתיכות נייר דביק על מצחו "איך…" הוא מלמל בשקט "עשית את זה גם בכיתה ו'..אחרי ששלי עצבנה אותך במסיבה של אבא שלך..לפי הגרסא שלי..אני די הצלתי אותך…" שיין מלמלה את הסיפור כאילו אימה קראה לה אותו כל לילה לפני השינה "אהה.." ליאם חייך חיוך קטן ומייק עדיין נשאר עם אותה הבעת פנים מופתעת "אז אתם תיתנו לי להציל את התחת שלכם עוד הפעם או שתסתדרו לבד?" שיין חייכה חיוך ערמומי והזמינה את עצמה אל תוך החדר "וואו!" שיין הייתה מופתעת "מה אתה לוקח?" שיין הפנתה את מבטה אל ליאם ומייק "סטרואידים" מייק אמר עם חיוך על פניו "אני לא לוקח סטרואידים!" ליאם התעצבן והמשיך בדבריו "הקיר..הוא מגבס,אפילו ילד בן 12 יכול לעשות חור בתוך הקיר!" הוא העביר מבטים בין מייק לשיין "וזה מה שעשית.." מייק אמר וחייך חיוך מאוזן לאוזן,ליאם התקדם קצת ונעמד ליד שיין "את האמת.." שיין הורידה את מבטה והרימה במבט מחויך למידי "הקיר מבטון" היא הסתכלה עליו ויכלה לראות מזווית העין את המבט המופתע והמטומטם של מייק בפעולה "אתה מבין.." היא החלה להסתובב סביב החדר "הבית הזה הזה היה רעוע כשרק הגענו אליו..אז הייתי בת 10 ואתה היית בן 12..בכיתה ו' " היא נעמדה מאחורי ליאם ולחשה לו לאט לאט ובלחש כל כך שקט שרק ליאם יכל לשמוע אותה "אז.." היא לחשה לו באיטיות וחייכה "אני אלך להביא שמיכה ישנה…" היא התקדמה עוד קצת ונעמדה מולו "ובינתיים.." היא התקדמה אליו והמשיכה "תוריד את הנייר הדביק מהפנים שלך אתה נראה כמו מומיה" היא גיחכה ויצאה מהחדר במהירות "אחי…" מייק היה עם פה פתוח ועמד ליפול "מה קרה פה הרגע?" ליאם שאל והעביר את מבטו במהירות למייק "נראה לי ש..היא ניסתה לפתות אותך..והצליחה בזה!" מייק היה עם מבט מבולבל "היא..לא..לא..היא לא פיתתה אותי!" ליאם יצא מהחדר בתנופה וירד למטה במהירות עד שנתקל בשיין ושניהם נפלו אל הרצפה "היי" ליאם מלמל לשיין כאשר פניהם קרובים מתמיד "היי" שיין חייכה והעבירה את מבטה אל הירך שלה שידו של ליאם הייתה מונחת עליה "ה..יד שלך" היא אמרה לו וחייכה קצת "אהה כן..סליחה!" הוא קם מעל שיין והושיט לה יד לעזרה "אז זאת השמיכה אני מניח" הוא הושיט את ידו אל ידה של שיין "כן.." היא חייכה והרימה את מבטה מהשמיכה "אני..זה מה שמצאתי" היא מלמלה קצת והושיטה את ידה אל ליאם "בבקשה תגידי שהתבלבלת בין השמיכות" ליאם הסתכל על השמיכה מלאת דובוני אכפת לי בכל מיני צבעים "מצטערת" שיין ניסתה שלא לצחוק והרצינה את מבטה כשעיניה פגשו בשל ליאם "זה של דולי.." היא שיחקה בידיה ושמעה את ליאם מגחך "מה מצחיק?" היא שאלה נעלבת "את יודעת מה מצחיק שיין?" הוא שאל אותה והניח את השמיכה על הספה שהייתה לידו "שאת חושבת שאני לא זוכר את האובססיה שלך לדובוני אכפת לי בגיל שמונה" הוא צחק צחוק מתגלגל ושיין המבוישת נתנה לו מכה חלשה אל הכתף שלו "זה לא מצחיק!" היא ניסתה להתאפק לא לצחוק והמשיכה "דובוני אכפת לי העבירו מסר נורא חשוב!" היא חייכה וליאם המשיך אותה "את צודקת!
ללא העובדה שיש שמונים דובוני אכפת לי שמתרבים ללא הפסקה,אלוהים יודע איך כדור הארץ היה ממשיך לפעול!" הוא הרצין את מבטו וחייך לאחר כמה שניות "התגעגעתי אלייך" ליאם אמר וחייך אך לאחר מכן הרצין את מבטו במהירות כתוצאה מהפליטה הלא קשורה שלו "כן..הגעגוע לא יסתיר את החור" שיין לקחה את השמיכה והתחילה לעלות במדרגות "את יודעת אני נורא אשמח אם את תשימי משהו אחר" ליאם אמר כאשר שיין החלה לעלות במדרגות "מה?" היא שאלה לא מבינה "במסיבה..המון בחורים הסתכלו עלייך..ואני ממש לא אהבתי את זה!"
ליאם החל לעלות במדרגות ועקף את שיין מבלי להעיף מבט "אוקיי" שיין אמרה ועלתה עם חיוך במעלה המדרגות "באמת?" ליאם העביר את מבטו במהירות "זה מציק לך?" שיין שאלה את ליאם והצביעה על השמלה "כן.." ליאם הנהן בהפנוט "מאוד..מציק.." הוא התאבק על המילים שיצאו לו מהפה אך לבסוף אמר זאת "זה מאוד מציק..לי.." הוא העביר את מבטו אל שיין המחויכת "אז אני הולכת להחליף בגדים.." היא עלתה בדילוגים במעלה המדרגות ונכנסה אל חדרה "איפה שיין?" מייק שאל כאשר ליאם פתח את הדלת ונפל על המיטה "הלכה להחליף בגדים,למה אתה שואל?" ליאם אמר כאשר פרצופו עמוק בתוך הכרית "איך אתה מצליח לנשום?" מייק שאל לא מבין "אין לי מושג.." ליאם אמר לו "רגע..על מה אתה מדבר?" ליאם הרים את ראשו ושיערו התקרזל "על איך אתה מצליח לנשום כשהראש שלך בטוח הכרית,ואתה?" מייק שאל "עזוב.." מייק קם מהכורסא כדי לפתוח את הדלת לשיין "וואו" מייק היה מהופנט למראה של שיין "מה? יותר מידי חושפני? רוצה שאני אחליף בגדים עוד הפעם " שיין שאלה לא מבינה " אף פעם לא חשבתי שמכנסונים וחולצת טי-שירט כל כך יחמיאו לבן אדם?" מייק הסתכל על שיין שחיפשה את המילים הנכונות לומר ולבסוף מצאה "אוקיי?" ליאם הזיז את מייק ונתן לשיין להיכנס "תודה" ליאם לחש לשיין וחייך "אוקיי..עכשיו ארבע וחצי בבוקר ומה שאני עושה במקום ללכת לישון זה לתלות שמיכת דובוני אכפת לי על חור שנער בן 19 עשה בתוך קיר בטון מלא.." שיין אמרה זאת במהירות ולבסוף לקחה נשימה "שנתחיל?"