צוחק מי שצוחק אחרון 2

לאחר 5 שנים…
"שיין רובינס רדי לכאן עכשיו!" מרי צעקה לשיין מהקומה למטה "מה עכשיו?" שיין קמה משינה וירדה במדרגות בעייפות "מה אמרתי לך בנוגע הכנת פנקייקים במטבח?" מרי צעקה לשיין "אממ שזה טעים?" שיין שאלה וסגרה את עיניה מהסתנוורות מהשמש שנכנסה מהחלון "גם..אבל מה אמרתי בנוגע להכין פנקייקים עם ילדים מהכיתות הנמוכות?" היא צעקה שוב והצביעה על המטבח המלוכלך מקמח "אהה זה.." שיין אמרה והסתכלה על המטבח "זאת לא אני" היא הסתכלה על מרי האדומה מכעס וחייכה בשובבות "זאת לוסי..היה לה שיעור איתם ולא היה לה כוח ללמד אז..היא הכינה איתם פנקייקים..פה" שיין אמרה והסתובבה לחדרה "לוסי!" מרי צעקה ובשנייה צצה לוסי מגרם המדרגות "את חייבת לי זוכרת!" שיין לחשה ללוסי כאשר עברה על פניה "מה?" לוסי שאלה והסתכלה על מרי "את עשית את זה?" מרי צעקה בקולי קולות "מה? אני.." לוסי התחילה לגמגם כשסובבה את מבטה וראתה את שיין מחייכת "את חייבת לי" היא אמרה לה ולוסי סובבה את מבטה אל מרי "אני מצטערת" היא אמרה והורידה את מבטה "כמה פעמים אמרתי לך.." שיין עלתה בגרם המדרגות ודקלמה את נאומה של מרי בעל פה "עוד פעם האשמת אותה?" לוק שאל כשעמד בפתח הדלת "אוי,טובות,כמה הן מצילות חיים" שיין אמרה וגיחכה יחד עם לוק,היא נכנסה אל חדרה וסגרה את הדלת אחריה..היא פנתה לכיוון המקלחת הקטנה שבחדרה ולקחה את מברשת השיער והתחילה לסרק את שיערה השחור כשמידי פעם היא מסתכלת על המראה,כל פעם היא הייתה רואה את אותה ילדה עם בוץ על הפנים שהרגישה מושפלת אך היא ידעה שזאת לא היא יותר היא ידעה שהילדה הזאת נעלמה ועכשיו היא בוגרת יותר ממה שהיא הייתה "שיין צאי כבר מהמקלחת ותגיעי לרחבה אנחנו עוד מעט מתחילים!" שיין שמעה את דפיקותיה המחרישות אוזניים של מרי "בסדר!" שיין החזירה צעקה למרי ויצאה מהקלחת לכיוון הארון "ושלא תעזי לבוא עם חולצת I love NY מובן?" מרי צעקה אל מעבר לדלת "הורסת מסיבות" שיין מלמלה לעצמה "מה?" מרי שאלה בצעקה "אוקיי!" שיין לקחה את חולצת המדריך שלה ואת הג'ינס השחור שלה והלכה להתלבש במקלחת…
"לוסי את באה?" שיין דפקה על הדלת הסמוכה לה כשהיא מסדרת את חולצתה "כן רק רגע!" לוסי החזירה לה תשובה וכשניות אחר כך היא פתחה את הדלת כשהיא לבושה חגיגי "טיילור לאוטנר הגיע לפנימייה ולא ידעתי" שיין שאלה אותה בהפתעה "לא פשוט היום אנחנו נוסעים הביתה לחופשה הגדולה..וההורים שלי יבואו לקחת אותי" לוסי אמרה בעודה מסדרת את שמלתה בקפידות "אוי שכחתי מזה לגמרי..נראה לי שאני אשאר" שיין אמרה בעודה מתחילה ללכת במסדרון "מה? בפנימייה?" לוסי שאלה בתדהמה "כן..כיף פה ולא נראה לי שממש אכפת להם שאני לא אבוא..הרי לא ראיתי אותם כבר חמש שנים" שיין הלכה במסדרון כשהיא מנופפת לשלום לחברים שלה "ברור שאכפת להם..את הרי הבת שלהם" לוסי המשיכה לסדר את שמלתה בקפידות כשלבסוף שיין אמרה לה "את רוצה אולי מגהץ? יש לי בחדר" לוסי צחקה ולאחר מכן השלימה את משפטה "את בלחץ?" לוסי הסתכלה על שיין ולאחר מכן הורידה את מבטה "כן.." היא נאנחה והרימה את ראשה "אני כזאת פתטית!" היא שמה את ראשה בידיה והרימה אותו אחרי כמה שניות "הרי הם גם ככה ישלחו את הנהג!" היא אמרה בכעס והעבירה את ידיה בשיערה "היי" שיין הרימה את מבטה "ההורים של אוהבים אותך הם פשוט עסוקים..אבל אני בטוחה שהם יעשו לך מסיבה גדולה..רק לכבודך" שיין חייכה וחיבקה את לוסי המאושרת "תודה שיין,את חברה טובה" לוסי אמרה לשיין שניסתה לחייך אך לא הצליחה "יאללה לכי תאכלי ארוחת בוקר ותתארגני..את צריכה להתיפייף" היא חייכה אל שיין והמשיכה לרדת בגרם המדרגות "הנאום הזה מוכר לי מאיפשהו" שיין הסתובבה וראתה מרי מחייכת "קדימה ברבי יש לנו פעילות לערוך" היא שמה את ידה על עורפה של שיין והתחילה לרדת בגרם המדרגות "ברבי? זה הכי טוב שמצאת?" שיין עצרה ושאלה את מרי "להגנתי לא היה לי מספיק זמן לחשוב על משהו" מרי חייכה ומשכה את שיין שתתקדם..
"אז בואי תספר לי מה קרה" מרי אמרה לשיין בעודן מתקדמות אל עבר הרחבה "מה קרה?" שיין שאלה לא מבינה "למה את לא רוצה לחזור הביתה?" מרי עצרה ושאלה את שיין "כלום לא קרה פשוט..יותר כיף לי פה" שין אמרה והמשיכה ללכת "כן בטח.." מרי אמרה בניסיון להשלים את הפער "שכחת עם מי את מדברת?" מרי אמרה "כל הילדים פה מתחילים לבכות מרוב געגועים הביתה אחרי יומיים אז אין שום סיכוי שדווקא את לא תתגעגעי הביתה" מרי אמרה לשיין המופתעת "מה..איך?" שיין החלה לגמגם "נדבר על זה אחר כך" מרי אמרה לשיין והחלה לאסוף את כולם אל הרחבה..
"אוקיי קדימה כולם! להתאסף פה! תיקים שם!" מרי ריכזה את כל החניכים לפעילות אחרונה לפני החופשה הגדולה "שאנון תפסיקי להתעלק על חבר שלך ובואי לפה!" מרי צעקה בקולי קולות וגרמה לחניכה המסכנה להסמיק ולחברה לא פחות "מרי" שיין לחשה לה "מה? היא הייתה האחראית על כל הקמח במטבח" מרי חייכה וקרצה לשיין עין "שיין" מרי תפסה בחולצתה של שיין ומשכה בה קלות "מה?" שיין הסתובבה אל מרי וראתה מכונית אימפאלה שחורה דוהרת לכיוונם,מרי רצה הצדה אך שיין נשארה במקומה ושילבה את ידיה כשמכונית האימפאלה התקדמה במהירות לעברה כשלפתע עצרה כשהייתה במרחק נגיעה מרגליה של שיין "היי" שיין שמעה קול גברי ומחוספס מתוך המכונית "מי אתה ומה אתה רוצה?" שיין שאלה כשידיה עדיין משולבות ופניה עדיין כועסות "אני מחפש מישהי.." הקול המשיך לשאול כשפתח את הדלת לאחר כמה דקות..מתוך המכונית יצא גבר שזוף וחולצת טי לבנה לגופו,פניו היו מרובעות ושפתיו אדמדמות הוא הוריד את משקפי השמש שחבש והניחם על שיערו השטני שחרחר "אני מחפש את שיין,שיין רובינס" הוא אמר ונשען על דלת המכונית עם חצי חיוך שובבי על פניו "מי מבקש?" שיין שאלה כשפניה לא משנות הבעה "ליאם,ליאם מקינטייר" הוא סגר את דלת המכונית ונשען עליה "נעים מאוד להכיר ליאם,ליאם מקינטייר אבל איחרת את המועד כי ברגע זה.." שיין הרימה את ידה והסתכלה על שעונה השחור "היא בדרך הביתה" שיין חייכה והסתכלה על תווי פניו של ליאם,כמה הוא גדל,כמה נאה הוא נהיה "את בטוחה שאנחנו מדברים על אותה אחת?" ליאם התקרב אליה ככה שיכלו להרגיש את נשימותיו של אחד של השנייה "כן,אני בטוחה" שיין עמדה בביטחון מולו ואפילו חייכה קצת "אנחנו מדברים על נערה שמנמנה עם גשר צבעוני בשיניים ומשקפיים גדולות שמסתירות את כל פניה?" ליאם החל להגדיל את חיוכו כשראה את שיין מתחילה להתעצבן "כן.." שיין אמרה מנסה להרגיע את עצמה "אנחנו מדברים על אותה נערה" שיין חייכה את החיוך הכי יפה שלה והסתובבה ללכת "אז נראה לי שאני אלך" הוא אמר ופתח את דלת מכוניתו "ביי ביי" שיין אמרה לו מנופפת בידה בזמן שהיא הולכת "נתראה" הוא נכנס אל המכונית "עוד נראה בקשר לזה!" היא המשיכה ללכת בביטחון עד שליאם אמר את שתי המילים שהיא רצתה לשכוח "נתראה שן-שן"
היא עצרה בפתאומיות והסתובבה אליו "איך אתה מעז!" היא צעקה מכעס "מה קורה שיין?ידעתי שזאת את" הוא חייך ויצא מהמכונית "אל תטרח אפילו!" היא צעקה והמשיכה "כדי לך להיכנס למכונית שלך ולנסוע מפה כמה שיותר רחוק עם החיוך המטומטם שלך על הפנים בלי להסתכל לאחור,מובן?" היא צעקה לו והוא חייך ועצבן אותה יותר "את מתכוונת לחיוך שטמטם אותך מרוב יופי? כן שן-שן?" הוא שאל אותה בדיוק שמרי הגיעה ולקחה אותה לתוך המעונות