צוחק מי שצוחק אחרון 13
אחמ אחמ אז ברצוני לבשר לכוולם שהפרק ה-13 עלה וכלכם יכולים לקוראו..אבל,לפני הכל..
חחחחחח סתםסתם הנה הפרק..LOVE YA
"לא.." ליאם מלמל כאשר מבטו נדד לאורך הצלקת שהשתרעה מעינו והמשיכה עד לסנטרו של האיש..צלקת שדמתה לירח ומבט לבן כירח מלא…
"לא..מי אתה !?" ליאם שאל את האיש שנקש באצבעותיו ומתוך הסמטא השחורה הופיע איש גדול מימדים ובידו מזוודה כסופה "תעשה לי טובה..תשים את זה על שם הנרי..הנרי רוברטסון.." אמר האיש בלבן ועוזרו הושיט לליאם את המזוודה הכסופה "לא." ליאם אמר בקרירות ונעמד אל מול פרצופו של האיש "אתה תעזוב עכשיו..וכשאני ארצה לדבר איתך אתה תדע איפה אני..מובן?" ליאם שאל והעלה חיוך ערמומי על מבטו "סליחה?" האיש שאל בתדהמה "סלחתי..עכשיו תסתובב ותיקח את העוזרים שלך איתך" ליאם אמר ושני הבחורים שעמדו מאחורי האיש תפסו אותו בזרועותיו ומתחו אותו כך שעמד אל מול האיש ללא יכולת לזוז "ליאם,ליאם,ליאם..אתה צריך ללמוד..בי..לא מזלזלים" הוא הרים את ידו בתנופה חזקה נתן מכה הישר לצלעותיו של ליאם "זה מובן?" שאל ונתן עוד מכה אל צלעותיו וליאם שחרר צעקה מלאת כאב מגרונו "שאלתי אם זה מובן!?" הוא שאל שנית ונתן עוד מכה אל צלעותיו וכך הוא עשה כמה פעמים עד ששיין פקחה את עיניה בכבדות,דמותו של ליאם התבהרה אל מולה ועיניה היו מסונוורים מן הפנסים שהאירו בעמעום את הסמטה "ליאם?" היא שאלה בתהייה,היא שמעה את ליאם מתאבק לא לצעוק,מנסה לא להראות שכואב לו "ליאם!" שיין קמה במהירות מהרצפה ורצה ישירות אל אחד העוזרים וקפצה עליו "מה לעז.." האיש בלבן היה שקוע בפליאה במעשייה הגבורים של שיין וליאם ניצל זאת ונתן לו מכה ישירות אל סנטרו,שיין הרביצה בראשו של האיש כשלבסוף הפיל אותה הישר אל הקיר והפנה את מבטו בכדי לעזור לאדונו "הו לא נראה לי!" שיין קמה במהירות והוציאה מכיסו את האקדח השחור עם סימני חריטות עליו "שיין!" ליאם הפנה את מבטו אליה ושיין הפנתה אליו את מבטה "מה?" היא שאלה בתמימות וליאם חייך בשובבות ופנה אל עבר האיש בלבן שנשכב מעולף על הרצפה "שלא תעז לחזור לפה! הבנת?" ליאם שם את רגלו על צווארו של האיש ולאט לאט לחץ עליה "ב..סד..ר" האיש נאבק להוציא את מילה זאת מגרונו וליאם הכעוס לחץ עוד קצת על גרונו כשלפתע אחד מעוזריו שעד לפני כמה רגעים היה לקוי הלם דחף את ליאם בחוזקה מאדונו,הוא התקדם אל עבר ליאם ותפס אותו מהרצפה מצווארונו ודחף אותו אל עבר הקיר "תלמד ליאם.." האיש בלבן עמד מאחורי עוזרו שהיה עסוק בלהרביץ לליאם "איתי..לא מתעסקים!" הוא אמר וחייך "מה אתה אומר בוריס? נשאיר לו מזכרת ממנו?" הוא שאל את עוזרו שהעלה חיוך כשל ילד בחנות ממתקים "מזכרת טוב" אמר במבטא רוסי כבד והוציא מתוך כיסו אולר מוזהב כל כך שליאם הסתנוור ממנו,הוא שיחק בו בידו וכיוון אותו באיטיות אל חזהו של ליאם "מכל הלב" עוזרו של האיש אמר ושניהם צחקו בקולניות,הסכין התקרבה אל חזהו של ליאם וחתכה באיטיות את עורו השחום,ליאם נישאר אדיש במבטו אך מבפנים הוא חש את הסכין מתקרב אל ליבו באיטיות כשלפתע מבטו המחויך של עוזרו של האיש קפא ונפל הצידה "מה לעזאזל?" ליאם שאל והפנה את מבטו אל שיין שהחזיקה מקל שבור "היי?" היא שאלה בחיוך תמים ולידה איש גדול מימדים קשור בחבל ומתאבק להשתחרר "זה סרגיי.." שיין הפנתה את מבטה בחיוך אך כל מה שהיה שם היה רק חבל חתוך ואולר כסוף ונוצץ "ידעתי שהייתי צריכה לעשות עוד קשר!" שיין אמרה בכעס "לפחות הרווחתי אולר.." חיוכה חזר אליה והיא תפסה באולר " לרוסים יש טעם טוב..מסתבר.." היא אמרה סורקת את האולר והרימה את מבטה אל ליאם ההמום "מה לעזאזל?" הוא חזר בשנית על מילים אלה ופיו פתוח "מה?" שיין שאלה והסתכלה על ליאם מתקרב אליה בכעס "תסתכלי עלייך!" הוא צעק עליה ופניו לא רחוקים מפניה "הרביצו לך ובמקום לרוץ מהמקום את מחזירה?" ליאם שאל אותה בכעס והמשיך "את היית צריכה לברוח ואני הייתי מטפל בזה! זה לא קשור אלייך..או שלא היה קשור אלייך…" ליאם צעק על שיין המופתעת בכעס "מה אתה מצפה? שאני לא אחזיר? אתה לא שולט בהכל ליאם! בלעדיי המאפיונר המוזר הזה היה משאיר לך "מזכרת מכל הלב" על החזה שלך! " שיין החזירה לו באותה צעקה בלי פחד "הוא לא היה עושה את זה הוא צריך אותי חי!" ליאם צעק בלי לחשוב פעמיים והתחרט על זה "מה זאת אומרת צריך אותי חי? אתה מכיר אותו?" שיין שאלה בהפתעה "שיין בבקשה.."
"שום 'שיין בבקשה' תענה לי! למה הוא צריך אותך חי?"
"זה לא.עניינך!"
"כן זה כן ענייני,האיש הזה יכל להרוג את שנינו,ליאם! את שנינו!" שיין כיוונה בחוזקה אל חזהו של ליאם אצבע מאשימה
"שיין.." ליאם אמר באיפוק
"מה?" שיין שאלה בכעס
"את מכאיבה לי.." ליאם אמר בלחש מתאפק לא לצעוק
"מה?" שיין גיחכה בזלזול "עם כל הגודל הזה האצבע שלי מכאיבה לך?"
"שיין.." ליאם חזר על השם שלה בשנית
"מה?" שיין שאלה בכעס כשהאצבע שלה עדיין על חזהו ומבטה מסתכל על חולצתו המדממת של ליאם "אתה..אתה.." שיין התחילה לגמגם "אתה.." שין אמרה ובן רגע התעלפה על ידיו של ליאם "אני עוד יתחיל לחשוב שאת אוהבת שאני תופס אותך ככה" ליאם מלמל וגיחך לאחר כמה שניות,הוא הרים אותה על ידיו ויצא מן הסמטא לכיוון מכוניתו..
"דם..אתה..מדמם" שיין מלמלה בישנוניות מהמושב האחורי "התעוררת" ליאם הסתכל במראה וחייך "מה? כן.." שיין התיישבה על המושב והסתכלה בשקיפותו של עיניו של ליאם 'כשהוא רוצה הוא יודע להקסים בחורה' שיין חשבה לעצמה 'לא בחורות על רמה אבל..זה עדיין נחשב בחורה' "שיין..שיין!" ליאם קטע את חוט מחשבתה והפנה את תשומת ליבה אליו
"הממ.."
הגענו"
"אה"
ליאם ושיין יצאו מן המכונית והתקרבו אל עבר דלת הכניסה "ה..חולצה שלך.." שיין מלמלה בעודם הולכים על האבנים כשמבטה למטה משתדל לא לסטות ולבהות בעיניו שוב הפעם "די מעליב לחשוב שאת דואגת לחולצה ולא לי" ליאם אמר בציניות והלך כשמבטו למטה גם "זה ממש לא נכון.."
שיין אמרה במהירות ועצרה את עצמה באמצע כשראתה את מבטו של ליאם מחייך חיוך שובבי "מה?" היא שאלה
תגובות (5)
תמשיייכייי !!!
ווהווו!!! סוף סוף המשכת!!
ומי זה הרוסי הזה או מי שזה לא יהייה שרוצה מליאם?! ומה הוא רוצה מליאם?!
ואיזה חמודה שיין… וליאם מדמם! יאבה!!
תמשיכיי!!! מהר!! :)
יופי שנזכרת לעלוווות -,-
תמשיכיייי זהה סיייפוור מוושלם אשר עוולה פעם במאה שניים ♥
יואו,
תמשיכי ומהר !!
ומה הקשר של ליאם לרוסי ? O_O
את כותבת ממש יפה!
חוחים!
בוא נאמר שתהיה תפנית בעלילה בסיפור הזה..;)
♥ LOVE YA ♥