צבעוני אדום פרק 6 חלק 4

עיניו נפערו כאשר איתן ראה אותי יוצאת מהחדר בביתה של לילי, לבושה בשמלת הסאטן ונעלי העקב בצבע פנינה שבקי במקצועיות יתרה בחרה למעני.לחיי האדימו מעט לאחר שהוא קם מהספה בסלון והחל להתקדם אליי תוך שחיוכו מתרחב. "ליב…" עיניו סקרו אותי בעדינות ובמהירות וחזרו לעיניי "את נראית.." אך לפני שאיתן יכל להוסיף תיאור נפלא שהיה מגביר את קצב הפרפרים בבטני למהירות של מטוסי קרב קלייד קטע אותו בתפיחה רמה על גבו. "אני צריך להביא מטלית לריר שמטפטף כאן על הריצפה אבל לצערי אין לנו זמן לזה כיוון שהאירוע עומד להתחיל ואנחנו לא נספיק בקצב הזה." הוא נתן תפיחה נוספת על שכמיו ואני השפלתי מבט בליווי חיוך מבויש. "תהני מותק" לילי קראה מעבר לפתח הדלת כאשר נכנסנו למעלית.
לאחר נסיעה של כארבעים דקות אנחנו הגענו לבית גדול שהזכיר מעט אחוזות מימי הביניים. הכניסה הייתה מלווה בשער גדול בצבע כסף ודרך אפר הובילה אותנו לכיוון הבית. הגענו לכיכר שמרכזה ליד עץ שנראה עתיק למידי עמדה ונוס משיש שחור עם מעט גווני ירוק בולטים , לבושה בבגדי קרב הדומים לבגדיה ב"מונסט לה מונד".בכיכר עמדו כמה מכוניות יוקרה ביניהן לימוזינות ואנשים בלוש אלגנטי יצאו באצילות מהם. "וואו! זה בית הנעורים שלכם?" שאלתי את איתן וקלייד, אך קלייד הביט באופן מעט קודר אל עבר דלת הכניסה הפתוחה לרווחה אשר דרכה נכנסים לאירוע, "כן" ענה בפשטות ופתח את דלת הרכב כאשר הרכב נעצר. קלייד הושיט את ידו לסייע לי לרדת אך ביטלתי אותה במחוות יד פשוטה, בטוחה שאם אנשים בגיל העמידה הצליחו באלגנטיות לצאת מרכבם, גם אני יכולה. כאשר נחרדתי לגלות שאומדן שלי למרחק בין מדרגת הרכב לשביל האפר היה שגוי, כבר היה מאוחר מידי. לפני שראשי היה סנטימטרים מהקרקע ידיו של קלייד נאחזו בידיי והצילו אותי מהשפלה פומבית. איתן החניק גיחוך "דרך נפלאה להתחיל את הערב הארור הזה".
הטרקלין היה יפייפיה. רצפת השיש הייתה מטבליות של שחור לבן. הקירות היו גבוהים בצבע לבן פנינה שהחזיר ברק רב מאור שבקע מהשנדליר שהייתה תלויה בדיוק באמצע התקרה.מימינינו היו שתי דלתות עץ בצבע שחור כהה, שהיו פתוחות לרווחה ונגלה בפנינו מעט מן החדר מנוחה שבו נראו אנשים חלקם עומדים בקרבה לקמין וחלקם ישובים על ספות מזמש בצבעי פסטל עסוקים בשיחות על אה ודא.לשמאלינו היו דלתות רחבות נוספת שהיו פתוחות ומעברם הייתה רחבה גדולה שבה כמה אנשים רקדו לצלילי כלי נגינה שנוגנו בסימפוניה נעימה לאוזניים.
"איזה נהדר שאתם הגעתם… בזמן" גברת נוח אמרה בהבעה מעט מלגלגת והרימה את ידה לעבר שיערו של קלייד "בוא איתי למעלה אני אסדר את הרעמה, אמנם אתה מזל אריה אך אתה לא צריך גם להראות כך." ושניהם הלכו לכיוון המדרגות בליווי גלגול עיניים הפגנתי של קלייד. "איתן..ליב" הסתובבנו שנינו לעבר הקריאה אשר הגיעה מכיוון הכניסה של חדר המנוחה. "דרק. אני מניח שאמא לא נתנה לך לנוח אף לא לרגע דל " איתן אמר בחיוך מאוזן לאוזן ולחץ את ידו של דרק. "את נראית נהדר ליב" דרק אמר בחיוך "מקווה שאת מרגישה יותר טוב מאז הבוקר". גיחחתי "תודה רבה, עדיין מעכלת. אני פשוט עדיין לא הבנתי למען מה האירוע הזה נועד." אמרתי תוך שגירדתי את צווארי באי נוחות. דרק ואיתן הסתכלו עלי בקלילות ושניהם אמרו יחד במבטא שנשמע כמו של אימם "אירוע התרמה יקירתי". צחקקתי והתחלתי להתקדם לכיוון חדר המנוחה בליווי איתן לאחר שדרק נעצר על ידי אורחים נוספים שהגיעו לאירוע.בהמשך לקיר של הדלתות מבפנים נגלה בר רחב ידיים ובו עובדים במרץ מספר ברמנים וברמניות כדי לשרת את רוויתם של האורחים. "לאן תורמים את הכסף שנאסף היום?" שאלתי תוך שאיתן סימן לברמן למזוג לנו יין לבן מבעבע. "ישנם הרבה ילדים במדינות עולם שלישית שלא מקבלים את החינוך הראוי כדי להתפתח ולפתת בו זמנית את מדינתם. אם רק היו משקיעים יותר בחינוכם, גם אם זה שינוי מזערי של עשר אחוז מכלל האוכלוסייה באזורים הללו מדובר במאות אלפי בני אדם…" הרהרתי בנושא "לכן אמא שלכם עושה את האירוע? זה תורם למטרת החברה?" הוא הנהן בחיוך ועיניו נצצו מעט "אמא שלי עשתה המון במרוצת השנים אבל אני הכי גאה בנושא הזה. כל כך חשוב לה חינוך לא רק של המשפחה הגרעינית שלה. היא באמת רוצה להשפיע בעולם". הוא אמר ולפני שלקח לגימה מכוס היין שהונחה על הדלפק הוא הרים את כוסו לעברי. "אכן ראוי להערצה" אמרתי בחיוך.
לאורך הערב יצא לי להכיר כמה וכמה אנשים חשובים ומקסימים. רובם הגדול אינם "וריקולקאים" אך על כמה אנשים בעלי השפעה רבה בתחום החינוך בעולם הופתעתי לגלות שהם כן. לאחר כחצי שעה מהירה נשמע קול גרגור מבטני ונזכרתי שמלבד התפוח שאכלתי היום בבוקר, לא אכלתי כלום כל שאר יום. מכיוון שלושת האחים היו עסוקים בלבדר את האורחים, נאלצתי להעזר בסיוע חיצוני. "סליחה" קראתי לאחד הברמנים מהדלפק "תוכל בבקשה להגיד לי היכן מגישים כאן את האוכל?" שאלתי במעט אי נוחות. הברמן גיחך מעט "הטעימות מוגשות בידי מלצרים מסתובבים". הנהנתי בהרכנת ראש מבינה שהיום אני לא אגיע לשובע. הברמן ראה את אכזבתי והוסיף "חכי אני אעזור לך. ג'ון אתה יכול לבוא שניה?" הברמן קרא לאחד מימינו. "יש לך דרך לבקש ממייקל שיביא לנו צלחת מרוכזת בכל האוכל שיוגש היום? תגיד שאחד מהאחים ביקש את זה".חייכתי אליו בהכרת תודה "איך ידעת שאני עם האחים?" שאלתי כדרך אגב . הברמן גיחך "אין אחד שלא ראה שאת האורחת של האחים נוח. זאת מחמאה" הוא מיהר להוסיף "כמעט תמיד הם מגיעים לבד". בדיוק ג'ון הגיע עם הצלחת לעברינו והגיש לי אותה "כדאי לך ללכת לאיזור ליד החלון הגדול בקצה החדר, שם יש אזור ישיבה עם נוף יפה שלא הרבה נמצאים בו". הודיתי להם על נדיבותם והלכתי לכיוון שאליו הם הפנו אותי אליו. אכן האזור היה מרוחק מעיניי רוב האורחים אך גם מחימום הקמין ולכן הקרירות העלתה בי צמרמורת. האוכל היה תענוג, הטארט בשר, הסלט נבטים הבטטה מוקרמת והסלט עגבניות קטנות במוצרלה היו מעדן. כאשר הייתי מרוכזת בזמן שלבי הסיום של האוכל בנוף הייחודי של הדשא הנקי ועצי התפוח שננטעו במקומות רנדומליים הרגשתי תפיחה קלה על כתפי. "שלום" אמר קול לא מוכר ואני הסתובבתי כשפי עדיין לועס בהתענגות את הטארט בשר טחון הנפלא. הבטתי באדם הנושק לשנה השמונים לחייו. עיניו החמות הקרינו תחושת נוחות מסוימת שלמרות שפי היה מלא ומבטי מופתע, עדיין הרגשתי רגועה. "זה יפריע לך אם אשאר כאן לכמה רגעים? אני חיפשתי מקום שקט מכל האורחים" האיש אמר בחיוך שליו ושיערות זקנו הלבנות מעט ריקדו כאשר דיבר. הנהנתי תוך בליעה מהירה של הטארט שהכאיבה לגרוני. הוא גיחך למראה הכאב שהוקרן על פני. "אל תתני לי להפריע לך לאכול" הוא הסית את מבטו לעבר פנקס קטן בידיו, התיישב על אדן החלון והחל לשרבט מילים בכתב אלכסוני דק בשפה שהיא איננה אנגלית. כחכחתי בגרוני מנסה לוודא שקולי מתפקד כראוי "שמי ליב, אתה לא מפריע לי כמובן. מה שמך?" הבטתי בו בסקרנות. הוא הרים אלי מבטו,סיקל את רגליו וסגר את פנקסו כך שהעט נשאר בעמוד בו הוא היה. "שמי אדוארד. ליב,אם יורשה לי לשאול, כיצד את קשורה לאירוע זה ?" הוא בחן אותי תוך שהוא סיקל גם את ידיו על ברכיו. "האמת אני התחלתי לא מזמן לעבוד ב'אסקולה' כמזכירה לשלושת האחים נוח." הנחתי את הצלחת על שולחן גבוה שעמד לצד הקיר שקרוב לחלון והתיישבתי מול אדוארד. "את אוהבת את מה שאת עושה?" הוא שאל בהתעניינות ואני חייכתי באופן בלתי מודע. "אני מבין שכן." הוא חייך בחזרה.סיקלתי את רגליי "אני מניחה שאני אוהבת את העבודה הזאת כי באמת מאחורי החברה הזאת עומדים אנשים שבאמת אכפת להם." חייכתי כשלזכרוני עלו האחים נוח ואימם."כשהייתי צעירה לא היה לי את העזרה המרובה הזו בפן החינוכי ואני שמחה לקחת חלק בשינוי בתחום הזה. הלוואי ובהמשך גם תיהיה אפשרות להוסיף פן פסיכולוגי לתלמידים אבל זה עוד כנראה רחוק.." אמרתי בגיחוך קצר והרמתי את כתפיי באנחה. אדוארד סקר את פניי בהבעת עיניין "מה הכוונה אספקט פסיכולוגי?" הוא שאל וכף ידו עלתה בהרהור לכיוון הזקן אשר אותו החל לגלגל בידו. הבטתי דרך החלון אל הגינה הגדולה שם ראיתי שעמדו כמה אנשים ועישנו בהנאה. "אני מניחה שלכל בן או בת נוער יש בעיות פסיכולוגיות בתקופה הזו. אילו הייתי לומדת על דרכי התמודדות או גישות שונות כלפי תחושות שביעבעו בי, אולי הייתי מצליחה להתמודד עם הלימודים מבלי להיכנס ללחץ מיותר". יישרתי את מבטי אליו וראיתי שהוא מחייך מאוזן לאוזן. "ליב, זו מחשבה כה נהדרת. הצעת אותה כבר לגברת נוח?" הוא שאל אך כאשר הנדתי את ראשי כף יד רחבה הונחה על כתפי בעדינות. הרמתי את מבטי וראיתי את איתן מביט על אדוארד בהערכה "מר לוקסן. אני מניח שהכרת את הנכס החדש לחברה." אדוארד נעמד, יישר את הג'קט חום זמש שלבש ולחץ את ידו של המושטת של איתן. "נכס יקר מאוד." הוא חייך והנמיך בהערכה את ראשו כלפי. "אני ראיתי שהתחילו להגיד קינוחים קטנים, כנראה זה הסימן שלי ללכת אחרת אני אתפתה לאכול מהם ואצטרך להתגלגל מכאן בכוחות עצמי". הוא החווה עם ידו כחייל המצדיע והתסובב לכיוון היציאה. איתן הפנה את מבטו אלי הושיט את ידו וקד עם ראשו "האם את רוצה להצטרף אלי לריקוד?" גברת נוח עלתה במוחי, מבטיה אלי באי הסכמה בשילוב ידיים והמילה ' מקצועי' מתנופפת על דגל מאחוריה. הדחקתי את המחשבה הזו בהנדת ראש וחייכתי "כמובן, בוס." הוא גיחך ומשך אותי לכיוון החדר השני בו רחבת הריקודים. ידו הימנית החזיקה את שלי וידו השמאלית הייתה על שכמתי הימנית. התחלנו להתובב בחדר ולצחוק על הזוגות שרקדו סביבינו. כאשר הבטתי לכיוון הדלת ליבי החל לפעום בקצב מעט מהיר יותר, קלייד הביט בנו וארשת פניו הייתה רגוזה. כנראה איתן הסתכל לכיוון אליו אני הבטתי ונאנח."למה הוא כל כך כעוס? הוא לא אוהב אירועים כאלו?" שאלתי בשקט את איתן אך הוא בתגובה הניד את ראשו. "לא. הוא פשוט מקנא". אני הבטתי בו מבולבלת אך לפני שיכולנו להמשיך את שיחתינו השיר נגמר ואיתן הוליך אותי לכיוון הכורסאות הנראות מהמאה ה18 המוצמדות אל הקיר. "אני מצטער אך אני צריך לחפש את דרק, אנחנו צריכים לדבר עם כמה משקיעים חדשים. אני אמצא אותך". הוא חייך קד מעט ויצא מהחדר. לאחר מספר שניות ראיתי את גברת נוח נעמדת לצידי עם שתי כוסות, אחת בכל יד. היא הושיטה לי כוס גבוהה של שמפניה והרימה את שלה לטוסט. "אנחנו צריכות לדבר".