צבעוני אדום פרק 6 חלק 2

שכבתי על גבי במיטה למשך כמעט שעה, החוויות שעברתי בשעות האחרונות חולפות במוחי כמו סרט נע. ציפיתי להיות בהיסטריה, בפאניקה חסרת שליטה. אך בתוך תוכי הרגשתי שכל החוויות הללו הן אמת. פתאום הרגשתי כאדם שהדליק אבוקה במסדרון חשוך לחלוטין. הסתכלתי על הפאלפון שלי שנח על השידה והחלטתי להתקשר ללילי.
"ליב? איך את? אני כל כך מצטערת שהשארתי אותך לבד אתמול! אני לא יודעת מה עבר עלי!" לילי פלטה מהר מיד כאשר היא ענתה. גיחכתי "הכל בסדר לילי! לא השארת אותי לבד הייתי עם אלנה. אני בסדר גמור. האמת שהתקשרתי אליך לבקש עצה". לילי השמיעה צליל פליאה "הכרת מישהו במסיבה? התנשקת עם מישהו? לא! אל תגידי לי שאת לא אצל אלנה אלא אצל מישהו שהכרת במסיבה!". אמנם לילי לא הייתה רחוקה מהמציאות, כי אכן אני לא נמצאת אצל אלנה אלא בביתם של האחים כהן. אך לא רציתי לגרום לה לשאול יותר שאלות מעבר לצורך לכן ביטלתי מיד את מחשבותיה. "לא לילי לא הייתי עם אף אחד במסיבה ואחריה אך יש לי שאלה. איתן, אחד המנהלים שלי מהעבודה הזמין אותי לבוא איתו היום לאירוע." לילי עשתה קולות מתגרים ואני בתגובה גלגלתי עיניים. "לילי תעזרי לי! אני לא יודעת מה ללבוש!" אמרתי עם מעט פאניקה בקולי. "ליב, תפגשי אותי ב 100 W 33rd St עוד שעה בחמש וחצי. אנחנו נמצא לך מה ללבוש". היא אמרה והתרגשות נשמעה בקולה ואז היא נתקה את השיחה. הבטתי בטלפון וחייכתי לעצמי, מאושרת שלפחות חיי האנושיים עדיין נשארו ללא שינוי.
קמתי מהמיטה ופתחתי לאט לאט את הדלת. קיר של המסדרון היה מקושט בתמונות ישנות, תקליטורים שונים . התחלתי ללכת לכיוון החדר הגדול שהיה בקצה במסדרון. נגלה בפני סלון יפייפה שמרכזו ישנה ספה גדולה בצורת ר' מזמש. הקיר היה עשוי מחלונות צמודים ודרכם היה ניתן לראות את הנוף של מנהטן. במרכז היה שולחן עיתונים מעץ מייפל יפייפה שהתחבר לצבע הפנינה העדין של הקירות אשר עליהם היו מדפים שהחזיקו בחפצים שנראו לא רק מהמאה הקודמת, אך גם יקרים מאוד. לסלון התחבר מטבח אשר לעומת הסלון מאובזר באפן מודרני ומזמין, אשר גרם לי לרצות להתחיל לבשל. מיד כאשר חשבתי על אוכל בטני החלה לגרגר. חוץ מהתפוח שדרק נתן לי בחצר של ” מונסט לה מונד” לא אכלתי כלום . "מישהי רעבה". הסתובבתי בבהלה כאשר ראיתי את קלייד נשען על הקיר של המסדרון אשר הרגע עברתי. "איך ידעת?" שאלתי מסוקרנת, אך הוא בתגובה הרים את כתפיו וגיחך "יש לי שמיעה טובה". הסמקתי בזמן שראיתי אותו מתקדם לעברי . גמעתי את דמותו. הוא היה נראה עם שיער מעט מבולגן אך עדיין שידר סקסאפיל בלתי נדלה. הוא נעצר מולי והרים את ידו להזיז קבוצת שיערות אל מאחורי אוזני. "אני יודע שזה הרבה לעכל". הוא חייך אלי חיוך קטן ולראשונה בעיניו ראיתי רגש שהיה לי זר ממנו, חמלה. ניתקתי קשר עין ממנו במהירות, מפחדת שאני לא אצליח לעשות זאת מאוחר יותר. "אני אהיה בסדר. קודם אני צריכה להבין מה אני. עד אז אני ליב שעובדת ב 'אסקולה' תחת ניהולך ושני אחיך". אמרתי בניסיון יותר לשכנע את עצמי מאשר את קלייד. הוא חייך וחלף על פני לעבר המטבח. "להכין לך משהו?" קלייד שאל בזמן שהוא פתח את המקרר ונגלה בפני כמות עצומה של צנצנות עם חומר זורח בפנים. "מה זה החומר הזה?" שאלתי בסקרנות בזמן שהתקדמתי לכיוון השולחן עשוי משיש לבן שניצב במרכז המטבח והתיישבתי על אחד הכיסאות בר. קלייד לקח אחת מהצנצנות שחצי מלאה ומזג לשתי כוסות. "זה האוכל שלנו. זה כמו שייק חלבון שספורטאים שותים רק שזה מכיל את כל אבות המזון שנדרשים לגוף האדם לתפקד ובנוסף מעט קסם שמשאיר אותך ואת יכולותיך חזקות". הוא נתן לי את אחת הכוסות. הבטתי על הנוזל הזורח אשר עורר בי בחילה. הנדתי בראשי "תודה אבל אני רוצה לאכול משהו ששיניי יכולות ללעוס". חייכתי חיוך עקום והנחתי את הכוס זכוכית על השיש. "אני אוכל כבר בקניון משהו. רציתי לדעת, האם אפשר להזמין מונית מכאן לקניון?". שאלתי בזמן שנעמדתי. קלייד נראה מעט מבולבל "יש לנו עוד שלוש שעות אירוע ללכת אליו, למה את צריכה ללכת עכשיו לקניון?". גלגלתי עיניים "אני לא יכולה ללכת לאירוע ככה" והצבעתי לעבר גופי. הצטערתי מיד לאחר מכן כיוון שמבטו הבוחן של קלייד גרם לי לאי נוחות . "טוב, אני אסע איתך לקניון." הוא אמר תוך שהוא הסתובב לאחד הארונות ולקח משם כוס אטומה שנראתה לקפה אך במקום קפה הוא החל לשפוך לשם את המשקה הזורח. "אתה לא צריך לנסוע איתי לשם. אני פוגשת את לילי והיא עוזרת לי למצוא משהו". הוא נאנח ויישר את מבטו אלי. "אני הולך איתך משני סיבות עיקריות. אחד, דרק ואיתן ביקשו לא להוריד ממך את העיניים, שזה כמובן משימה שאני שמח לבצע. שתיים, אני יודע את אופי האירוע ולכן אני יכול באמת לעזור לך לא לבוא כמו תרנגול לחווה של פרות". שקלתי את דבריו אשר נשמעו לחלוטין הגיוניים. נאנחתי "בסדר, בוא נסע. קבעתי עם לילי לשעה חמש וחצי. אם נצא עכשיו אני מניחה שנספיק".