צבעוני אדום פרק 5 חלק 3

הרגשתי טפיחה של פיסת בד על מצחי. תפסתי את מפרק היד במהירות ופקחתי את עיני כדי לגלות את ידה של הבחורה שפגשתי לפני שעות ארוכות במסדרון ב'אסקולה'. היא הייתה בזוג עם בחור גבוה ושרירי,הם הגיעו לישיבה עם איתן וקלייד. “תרגעי" היא אמרה במעט חוסר סבלנות ואני שחררתי את אחיזתי מידה, מבולבלת מנוכחותה. הבטתי מסביבי, הייתי על מיטה גדולה הממוקמת במרכז החדר שהיה נראה מוכר. החדר היה מאובזר ברהיטים שנראים בקירוב משנת 1800 והחלון שהיה ממוקם על הקיר הימני נתן הצצה לנוף של בוקר יפיפה בחוץ. ואז ההבנה הכתה בי, אני נמצאת בחדר שאליו הגעתי לפני כמה לילות וראיתי את דרק תוך שהוא שותה משקה זורח.”לא יצא לי להציג את עצמי" כחכחה בגרונה הבחורה בזמן שהיא נעמדה מהמיטה והפנתה את מבטה למראה שהייתה לצד המיטה "שמי לורן, הבחור הגדול שהיה איתי אתמול במסדרון ובמסיבה זה אלכס". הבנתי שאכן ראיתי אותם במסיבה, אך לא הצלחתי לזהות אותם כיוון שהם עמדו רחוק ממני והאור היה מעומעם. היא סידרה את שיערה השחור והארוך שהגיע כמעט עד ישבנה.עיני בחנו אותה, פניה נראו מאיימות לעומת גופה הצנום. כאשר עיני פגשו בעיניה החומות המתערבלות, צמרמורת עברה בי. "אוהבת את מה שאת רואה?" היא אמרה בזמן שהיא התיישבה על קצה המיטה וסידרה את נעליה הצבאיות. "אני לא מבינה, מה קורה כאן? איפה אני? איפה אלנה ולילי? אי.." השתתקתי כשלורן הרימה את ידה כדי לסמן לי לשתוק. "מה הדבר האחרון שאת זוכרת?" לורן בחנה אותי מכף רגל ועד ראש בזמן שאני נברתי בזכרונות מאמש. "אני זוכרת המון דם על הידיים שלי, אך הוא לא היה שלי.. הוא היה של אדם זר.." השתתקתי כשנזכרתי בעיניו החסרות חיים. לורן גיחחה ואני הרמתי אליה את מבטי "כן, גורדון אכן היה אתגר. את יודעת, בזכותי הדם שראית היה שלו ולא שלך.. הוא ניסה להרוג אותך אתמול". כיווצתי את גבותי, מבולבלת לחלוטין "למה שמישהו ירצה להרוג אותי?" . לורן נעמדה מולי "את תביני בהמשך, בבקשה תמשיכי, מה את עוד זוכרת מהערב" על פניה היה חיוך זחוח. אני התקרבתי לקצה המיטה, הבטתי ברגליי שהתנוענעו סנטימטרים מהריצפה. "אני זוכרת את החלום על התאונה של הורי. אני זוכרת את צווארו של אבי שבור ומצחו מדמם. אני זוכרת את אימי עם ראשה על הדש בורד. דם ירד מפניה " ראותי התכווצו, ראייתי הטשטשה ונשימותי החלו להיות עמוקות יותר ויותר. "היי היי היי.. תנשמי עמוק ילדה" יד גדולה נאחזה בכתפי. "מה עשית לה? הייתה לך עבודה אחת! ליידע את כולם כשהיא מתעוררת" הרמתי את מבטי מנסה להסדיר את נשימותי. אלכס עמד מעלי, עיניו כה חמות ומרגיעות שקצב ליבי נרגע בהדרגה. בידו הוא החזיק משקה זורח. "מה זה?" הצבעתי בחולשה לעבר המשקה ואלכס בתגובה הניח אותו על השידה שליד המיטה. "סוג של משקה שאני אוהב לשתות" הוא אמר ויישר את מבטו לעבר לורן והיא גלגלה אליו את עיניה. "תלכי ליידע את הבוס שהיא התעוררה" אלכס הנחה את לורן והיא יצאה בסערה מבלי להסתכל אחורה. "בבקשה, למה אני כאן? איפה אני? מי זה היה האיש שלורן אמרה שהיא הרגה" דמעות החלו לרדת מעיניי מתסכול. אלכס הרים את אגודלו וניגב דמעה שירדה במורד לחיי . "את נמצאת כרגע במנהטן, את כאן כי עברת זעזוע מוח לא קטן ולא יכולנו להשאיר אותך במועדון. האיש שלורן הרגה הוא בחור מקבוצה של אנשים לא טובים שיש לך מזל שלא יצא לך להתעסק איתם עד כה". הוא חייך אלי .חיוכו הרחב בשילוב עיניו החמות, מעט ניחמו אותי. "איפה אלנה? לילי? הו לא.. בטח לילי דואגת מאוד!" ניסיתי להיעמד אך אלכס שם את ידו על כתפי אם זה לנחם או אם זה לעצור אותי מלקום מהמיטה. "אלנה ולילי בסדר. החזרנו אותן לביתם ושמנו ללילי פתק שאת נמצאת אצל אלנה ושהכל בסדר".
"את תוכלי להתקשר אליה אחרי השיחה שלך איתי" נשמע קול עמוק ומוכר בכניסה של החדר וכאשר הרמתי את מבטי ראיתי את דרק לנגד עיני. "דרק?" אמרתי בפליאה "מה אתה עושה כאן?" שאלתי בבלבול מוחלט. אלכס חייך אלי חיוך קטן והתקדם לעבר הדלת, יצא ממנה וסגר אותה. משאיר את דרק ואותי בחדר לבד.
"ליב" הוא התקדם לעבר המיטה והתיישב בקציה כאשר גבו מופנה אלי. "אני צריך להסביר לך כמה דברים".